אם רק תרצי אותי אני שלך לתמיד-פרק 38

"כי זה מטוס של חברת התעופה של יוון, הכרטיס שלכם הוא למטוס פרטי" אמרה לנו
"מה פרטי?" שאלתי
"לכו לגייט 5 זה שם" אמרה ורצנו
"איך פרטי?" שאלתי את דור
"לא יודע, לא אני" ענה בזמן שרצנו מהר יותר,
הגענו לגייט, רואים את דניאלה, דן, וכולם צוחקים עלינו,
הבנתי מה הם עושים לנו
"למה לא אמרתם לנו שאנחנו במטוס פרטי בגייט אחר?" שאלתי
"אתם הלכתם" אמרה דניאלה
"ואני גם מעוניין לדעת לאן" הוסיף דן
"לטרקלין V.I.P" אמרתי לו
"אז פספסתם שסיפרנו לכולם על זה" אמר לנו
"אז למה לא אמרת לי איפה אתם?" שאלתי
"כי מה, לספר לך בפלאפון? זה לא ביזבוז של אחלה בדיחה?" שאל צוחק
"עדיף אתה מאשר לצאת סתומה מול הפקידה" אמרתי לו בכעס
"נו בואי כבר" אמר והתקדמנו ליציאה,
בגלל שזאת הפתעה אז דן ודניאלה רצו שנעבור בדיוטי פרי במקום ישר להגיע למטוס,
אני לא מתלוננת, נכנסנו למטוס והוא גדול!
"איפה לשבת?" שאלתי בקול רם
"בתכלס בכל מקום שיש בו חגורה, אחרי ההמראה את יכולה לשבת איפה שבא לך"
ענה לי דוד
"תודה" אמרתי והתיישבנו,
הוצאתי את הערכת טיסה שלי מהתיק והתארגנתי, גרבי גרב, גומייה בשביל השיער, אוזניות, מטען נייד.
"אל תעיר אותי" אמרתי לדור והלכתי לישון עם המוזיקה באוזניות.

"אההה" צרחתי בבהלה והעפתי את האוזניות מאוזניי,
פקחתי את עיניי, מסתכלת בשלושת הבנים שהעירו אותי הרגע
"למה?" שאלתי בקול בכייני,
אני בדרך כלל לא נרדמת מהר בטיסות,
"בוקר טוב" אמר לי דור
"למה עשיתם לי את זה?" שאלתי שוב
"כי כולכן ישנות חוץ מרונה אבל היא ואוליבר נעלמו לאנשהוא" אמר דן
"ולמה אני זכיתי בעונש הזה?" שאלתי
"כי חשבנו את מי להעיר ודור אמר שאת ביקשת שלא יעירו אותך אז היינו חייבים להעיר אותך"
סיפר דוד
"אבל למה בדרך כזאת רעה?" שאלתי עוד פעם,
"מה רע בזה?" היתמם דן
"לשים לי מוזיקת טרנס באוזניות בפול ווליום זה לא רע?" שאלתי בכעס.
"עכשיו אני חוזרת לישון, ואם אחד מכם מנסה להעיר אותי אתם מתים" קראתי,
"ואיתך אני לא מדברת" הוספתי לעבר דור.
ניסיתי להירדם במשך איזה 15 שירים, אני כבר מוותרת, פקחתי את עיניי וראיתי את דן ישן בכיסא לפניי, זמן הנקמה.
"קוואבאנגה" צרחתי וקפצתי על דן
"אלוהים אדירים מה לעזאזל?!" צרח בבהלה
"נקמה" צחקקתי
"אם את כבר ערה אז בואי איתי" אמר והלכנו לאזור שבו לא ישב אף אחד
"למה הלכתם לטרקלין?" שאל
"כי רצינו" עניתי בפשטות
"את לא צריכה לתת לו כסף ולהראות שיש לך כסף בשביל שיהיה איתך, אם הוא רוצה את הכסף שילך" אמר לי בתוקפנות
"זה לא אני שרציתי ללכת לטרקלין" התגוננתי
"יותר גרוע, אל תלכי אחריו בעיניים עצומות" אמר
"זה הוא לקח אותי, הוא שילם עליי, הוא פינק אותי" אמרתי לו בכעס
"מה? איך?" שאל
"לא כל מי שהולך לפנימייה הוא עני" אמרתי לו בכעס על הדעה הקדומה הזאת
"אני מצטער, אז מה הקטע שלו?" שאל
"רכלנית קטנה" צחקתי עליו
"למה שאני אספר לך?" שאלתי אותו
"אז רק תגידי לי את השם משפחה שלו" ביקש "אוקיי, וויט" אמרתי
"ממשפחת וויט?" שאל
"זה השם משפחה" עניתי לו
"תגידי לי אם אני צודק, האבא בא ממשפחה עשירה, האימא מתה מאיזו סיבה והאבא התאבד אחר כך" אמר
"איך ידעת?" שאלתי מופתעת
"נכון דודה מורן?" שאל והנהנתי
"הייתה החברה הכי טובה של האימא לפני שהכירה את האבא" הסביר לי
"טוב" אמרתי
"רק שלא ידע שאתה יודע" אמרתי לו והוא הנהן
"ועוד משהו" התחיל
"מה?" שאלתי
"תסלחי לו, הוא היחיד מביננו שניסה לעצור את זה" אמר לי
"טוב, עכשיו רק נשאר לי להתנקם בדוד" אמרתי לו בחיוך רשע
"רוצה עזרה? אני אשמח לעזור לך לנקום בו" חייך
"בסדר, אבל ביוון" אמרתי לו וחזרנו לשבת, אני החלטתי לסלוח לדור כמו שדן ביקש,
הלכתי והתיישבתי עליו בעדינות,
נישקתי אותו במצח והערתי אותו בעדינות
"בוקר טוב" אמרתי
"בוקר טוב" החזיר לי בחיוך
"אז אני מבין שאת מדברת איתי עכשיו?"
"אל תהרוס את הרגע" לחשתי לו ונישקתי אותו בפה, הוא העמיק את הנשיקה,
"אני מבין שהשלמתם אבל אל תבלע אותה" קרא דן ממקדימה והתנתקנו,
התחלתי לצחקק
"יוון יהיה כיף" הכריז.
"אפרופו יוון, למה אנחנו עדיין במטוס? כבר עבר מלא זמן" שאלתי את דן ודור
"כי אנחנו אוספים חברים מאיטליה" אמר דן
"אז נהיה גם באיטליה?" שאלתי בהתרגשות
"לילה" אמר
"ייהי" אמרתי
"את יודעת שיהיו לכם רק יום וחצי לטייל נכון?" שאל דן
"כן, מה שאני לא מבינה זה למה אמרת לנו רק עכשיו! לא ארגנו כלום!" צווחתי
"הבאנו לכל זוג ספר עם מקומות שכדאי לטייל, מקומות שקרובים למלון"
סיפר ונתן לי את הספר
"נתנו לכולם כשסיפרנו להם על המטוס" הסביר וישר פתחתי את הספר,
נוחתים בוונציה!
"אני יכול לחזור לישון?" שאל דור
"כל עוד אתה לא מתלונן על מה שאני בוחרת" קבעתי
"אני לא מתלונן אבל אסור לך לבחור יותר משלושה אתרי קניות" קבע גם הוא
"סגור" אמרתי והתחלתי לתכנן הכל.

"אנו עומדים להתחיל בנחיתה בוונציה" נשמע ברמקולים של המטוס
"דור" אמרתי בעדינות וניערתי אותו קצת
"דור תתעורר" אמרתי שוב
"מה יש?" שאל בקול צרוד של בוקר
"הגענו" אמרתי לו בהתרגשות והוא חייך
"אמנדה מותק" קראה דניאלה מקדימה
"כן?" שאלתי
"אני יודעת שתכננתם דברים אבל דן שכח להגיד לכם כמה דברים" אמרה לי
"מה הוא שכח?" שאלתי, מקווה שזה פרט שולי ותו לא
"אנחנו ניפגש לארוחת צהריים ביחד ולארוחת ערב ביחד" אמרה
"אוקיי, זה יכול להסתדר לי, רק איפה?" שאלתי
"את זה נקבע ב-13:00 זמן של פה" אמרה לי
"אוקיי, וארוחת ערב במלון?" שאלתי
"כן, יש אחר כך מסיבה אבל היא מגיל 18 ומעלה אז אתם חופשיים" אמרה לי
"טוב, תהנו" אמרתי לי ונחגרתי לנחיתה
"רוצה אטמי אוזניים?" שאל אותי דור
"מסטיק זה מספיק לי, תודה" עניתי לו.
התחלנו בנחיתה, כשלאט לאט רואים יותר את וונציה.