הלב מתעקש עלייך -פרק 20

"מישל..מה את עושה פה?" שאלתי כשראיתי שמישל היא זו שאוחזת בידי.
"מה את עושה פה? למה האיפור שלך מרוח? למה העיניים שלך אדומות? את בכית?"
"כן.." אמרתי והעיניים שלי שוב התמלאו בדמעות.
"זה ג'ייק? מה הוא עשה לך? כבר ביום הראשון שלכם ביחד?"
"כלום..זה לא ג'ייק.. ג'ייק מושלם" הדמעות החלו לנזול על העיניים שלי
"אז מה קרה?!?!!" היא תקפה אותי. לא עניתי…שתקתי.. רק הזיכרון העלה עוד ועוד דמעות.
"למה את שותקת?! מה קרה?! אמילי!!!!!!"
"אני יכולה לישון אצלך היום?" שאלתי בקול חרישי. "תגידי מה זאת השאלה הזאת?! ברוור שאת יכולה לישון אצלי..רק תספרי לי מה לעזאזל הביא אותך למצב הזה?!"
"אבא שלי בעיקר..אבל הוא לא הסיבה שאני רוצה לישון אצלך.. הוא לא הסיבה העיקרית"
"אז מי הסיבה העיקרית?!"
"נועם…."
"נועם?!" קטעה אותי מישל ומבט של בלבול ניכר על פניה.
"היום זה היום הולדת שלו וההורים שלי הלכו לבקר אותו…."
"ו…?"
"וכשהם חזרו אבא שלי היה עצבני על אימא שלי ואימא שלי התחרפנה לגמרי.. היא אמרה שהיא ראתה אותו שהוא דיבר איתה ושהוא הזהיר אותה בנוגע ל-21 לספטמבר ו.. ו.. ו.. כשהם חזרו הביתה הם תפסו אותי ואת ג'ייק ואבא שלי התעצבן יותר וכשהזמינו אותם לג'ייק.. ההורים שלו ביקשתי להצטרף ואבא שלי רק התעצבן יותר וברחתי.. אני לא רוצה להיות שם כשאימא שלי במצב כזה ואני לא רוצה לראות את אבא שלי בזמן הקרוב"
"בואי אלייך תארגני תיק ונלך.. אל תשכחי שיש מחר בצפר אז צריך לארגן תיק כפול"
"כן… בואי" התחלנו ללכת לכיוון הבית שלי.. בדקתי שאף אחד לא בבית לפני שנכנסתי. אירגנתי את התיק במהירות ויצאתי לפני שההורים שלי יחזרו. "'אימא ואבא.. אני אצל מישל.. אל תעצבנו אותי ואל תחפשו אותי.. אני לא במצב רוח..אמילי'" השארתי להם פתק. "בואי נלך" אמרתי לה ורצתי כשראיתי שההורים שלי יוצאים מהבית של ג'ייק. מישל רצה אחריי וכשפנינו ונעלמנו משדה הראייה של הוריי התחלתי ללכת. "למה התחלת לרוץ?"
"אמרתי לך.. אני לא רוצה לראות את ההורים שלי בזמן הקרוב"
"טוב..את דיברת עם ג'ייק?"
"לא… יפריע לך אם נזמין אותו אלייך?"
"לא, ברוור שלא… אני מבינה שאת זקוקה לו עכשיו"
"את יודעת שאת החברה הכי טובה שבן אדם יכול לבקש?"
"כן"
"אמילי!" שמעתי את ג'ייק קורא לי