חאלס עם המשחקים… נמאס לי מהם

קראו לו אלכס, סליחה, בעצם קוראים לו אלכס.
תמיד יגעתי מי זה אלכס, שכבה מעלי בבית ספר שמעתי עליו דברים פה ושם אבל אף פעם לא באמת הכרתי את אלכס.
אף פעם לא היה אכפת לי מי הוא או מה הוא עושה.
את אלכס הכרתי בדרך חזור מאיזה הופעה של חברים משותפים.
לפני שעלינו לאוטובוס דיברתי אתו כמה דקות.
עליתי לאוטובוס והתיישבתי ליד החלון לבד, שמתי אזניות ואז נזכרתי שאני צריכה להגיד משהו לחברה שלי אז קמתי והלכתי.
שחזרתי לאזניות שלי הוא היה שם, חשב שזה מצחיק, ואני בגישה הביצ'ית שלי …
"כן?"
"מה הבעיה?"
"כלום, אתה פשוט יושב במקום שלי…"
"ו?"
כהרגלי, העפתי לו את הרגלים והתיישבתי לידו.
התחלנו לדבר, אחרי הכל לא הייתה לי ברירה ישבתי לידו.
הכרתי אותו ובאמת שהיה לי כיף לדבר אתו. מפה לשם איך שהוא יצא מצב שהתנשקנו, באמצע האוטובוס איפה שכולם יכולים לראות אותנו… מביך.
ירדנו מהאוטובוס ומארז לא דיברתי אתו יותר והוא לא איתי.
כמעט שנה לאחר מכן הוא היה במסיבה ביישוב שלי, ישר חזר הניצוץ הזה, מבטים, הערות עוקצניות, וליטופי ידיים מאחורי הגב.
חיפשתי אותו והוא חיפש אותי, הוא יצא לדבר בפלאפון או סתם החוצה יצאתי ושיחקתי אותה מדברת בפלאפון. יצאתי לדבר בפלאפון יצא אחרי העמיד פנים בדיוק כמוני.
נכנסתי בחזרה פנימה והוא אחרי הוא נשאר בחוץ ואני נכנסתי תפסתי את התיק ובאתי ללכת פתאום הוא קפץ "ככה את עוזבת אותי פה?"
"אמממ כן?"
" אז אולי לא?"
"יודע למה לא"
ישבנו דיברנו
עוד פעם הניצוץ הזה חזר, ואז הוא נישק אותי, עצרתי אותו "אני לא עושה את זה"
"את מה ? "
" פעמים עם אתו בנאדם"
"אז תחרגי ממנהגיך"
חרגתי, ישבנו דיברנו התנשקנו והעניינים התגלגלו.
כשהייתי צריכה לחזור הביתה "חכי אני ילווה אותך"
"אלכס אתה שיכור, עזוב"
"אני בא"
ליווה אותי חזרה הביתה, יחף ושיכור כל הדרך חזרה החזיק לי את היד, חיבק אותי ונישק אותי כשעצרנו ממש קרוב לבית שלי
"אז זהו לא נדבר יותר אף פעם?"
"למה לא?"
"לא יודעת, ככה זה היה פעם שעברה"
"תביא את המספר ש/לך, בעצם, אני בלי פלאפון כחי את שלי"
" אוקי"
נישק אותי והלך…
לא שמעתי ממנו אז שאלתי אותו עם הוא הגיע בחזרה אמר לי שכן והתנתק.
התחרפנתי, כי ידעתי שהיה בינינו ניצוץ, חברה שכנעה אותי לשלוח לו הודעה אני רוצה לדבר אלכס, שלחתי.
" אלכס אני רוצה לדבר איתך, עם את רוצה ועם יש על מה…"
ישר ענה הודעה ארוכה משהו בסגנון כזה-
שמעי אני לא מחפש משהו רציני כרגע אבל רק שתדעי את באמץ בנאדם נהנה ואני ממש אוהב לדבר איתך מצטער עם פגעתי…"
העמדתי פנים של נפגעתי והכל סבבה, ובתוכי הלב נשבר טיפה, מלא מחשבות על למה עשיתי את זה ? למה חרגתי ממנהגי? וכל השטויות האלה.
שלושה חודשים אחרי צילמתי איזה מסיבה שהוא היה שם ואז דיברנו וכרגיל, ניצוצות…
אחרי זה הוא שלח לי הודעה דיברנו קצת וזהו נעלם…
החוק שלי:
פעם ראשונה- הכל סבבה הכל טוב שתינו פה רק לכיף
פעם שנייה- מתחילים לפתח רגשות..
פעם שלישית- בדרך כלל לא קיימת או שהופכים להיות ביחד או שמישהו אוכל את הלב.
אז אני כמו איזה סתומה פיתחתי רגשות, ואתה? מי יודע…
רואה אותך בבית ספר ומתעלמת ממך, לא רוצה את הרגשות אליך תיקח אותם, והכי עצוב זה שאני יודעת שזה לא הדדי… זה מה שאמרת " לא מחפש שום דבר רציני, אבל באמת שאני אוהב לדבר איתך" אז למה? למה לדפוק לי את הראש? גם אם תרצה אותי אני לא ירצה אותך למרות שיש לי רשגות אלייך, כי חאלס, חאלס עם משחקים…. נמאס לי מהם.