בלתי נשכחים – פרק 5

ליה התקרבה אל רוני שרקדה בשיגעון , לרגע היא התלבטה אם לעצור אותה זה הדבר הנכון , אבל אז קלטה את המבט החצי מודאג חצי כועס של עוז וצעדה אל רוני במהירות .
״רוני יקרה,את מוכנה לרדת לכמה רגעים מהשולחן ?״היא צעקה אליה , נאבקת במוסיקה הרעשנית .
רוני התעלמה ממנה ממשיכה לרקוד באבדון,היא כמעט כבר נפלה ובכתה , אבל היא רצתה לגרום לעוז לגשת אליה ולא לליה, משהו בבחור הזה גרם לה לאבד כל טיפת כבוד שהיתה לה , כל טיפת פורפורציה , היא הרגישה איך הלב שלה עדיין מתפוצץ מהמילים הקרות והמרוחקות שלו .
ליה נאנחה , היא ידעה מה זה להתאהב בבחור שלעולם לא יסתכל אל כיוונך , היא עד היום זוכרת את המורה שהתאהבה בו , והוא כמו עוז בדיוק תפס עשרה צעדים אחורה בצורה הכי חותכת שיש .
היא זינקה אל השולחן שבו רוני רקדה נעמדת לידה ואוחזת בידיה ,
״רוני תרדי איתי בבקשה מהשולחן , אני לא יודעת מה קורה לך , אבל אני לא רוצה שתעשי דברים שתצטערי עליהם מחר בבוקר״ ליה פלטה בבת אחת.
רוני היתה המומה ממילותיה של ליה , היא הרגישה איך הדמעות מבקשות לצאת , ומחנק גדול היה בגרונה .
היא ירדה מהשולחן לאט לאט כשכל הילדים מביטים בה וליה במבטים מבולבלים .
ליה אחזה בחוזקה בכף ידה הרועדת כשהן עוברות את הנערים שהסתכלו עליה , היא עברה לחבק אותה חיבוק עוטף כשהן יוצאות מהמקום ועוברות גם את עוז שהביט ברוני במבט מרחם .
רוני החלה להתפרץ בבכי ברגע שיצאו מחדר המסיבה , היא התיישבה על הריצפה שראשה בין ידיה , היא הרגישה איך האלכוהול עולה לה , והיא כל כך רוצה להקיא.
עוז נאנח , לעזעזל חוקי בית ספר , לעזעזל עבודה , הוא חייב לדבר עם רוני .
הוא הסתובב ליציאה שהוא מבחין ברוני בוכה על הרצפה וליה יושבת ישיבה מזרחית מולה כשהיא מלטפת את פניה בהבעת פנים שקטה, הוא יכל להשבע שהוא הרגיש את ליבו פועם בחוזקה שהביט בה כך , אך הוא ניער את עצמו מהמחשבות והתקדם .
״ליה אני חייב לדבר עם רוני״ הוא אמר , ליה הביטה בו במבט מזהיר ,
״אני מצטער , לא אכפת לי מהעבודה זו יש דברים יותר חשובים ״ הוא אמר את המילים בקול ורוני שבכתה הסתובבה אליו עם חצי גבה מביטה בו בסקרנות .
ליה חייכה אל עוז , היא התרככה למילים היפות שלו .
היא גילתה צד אחר בו לכמה רגעים ,
״אתה צודק , קחו לכם את הזמן״ היא אמרה במבט שליו מותירה אותם לבדם.
עוז הושיט יד אל רוני , רוני נענעה את ראשה לסירוב , הוא הביט בנערה האבודה שבכתה כשהיא שרועה על הרצפה , הוא טחב את ידיו מתחת לידיה מרים אותה בחוזקה כשהיא ממשיכה לבכות בכי מיבב.
רוני הצטמררה כשזרעותיו נגעו בגופה נכנסו מתחת לבית השחי שלה מרימות אותה באגרסיביות , אך באותה דקה בעדינות .
הוא לקח את הנערה הבוכיה כשידו אוחזת בזרעותיה ,
״רוני״ הוא הביט בה כשהתרחקו רחוק רחוק מהמבנים .
״עזוב אותי עוז , אני סתם חניכה״ היא פלטה בקול ילדותי.
״את בין החניכות שאני הכי מעריך פה . בגלל זה הרשתי לעצמי להתקרב אלייך . את נערה יפהפיה ואת תמצאי בחור בגילך שיהיה מתאים לך . את מבינה שאנחנו לא יכולים ליצור קשר רומנטי במסגרת הזו?״
רוני לא הביטה בעיניו , בקושי מקשיבה למילים שפלט , היא הביטה בתווי פניו היפים , עם זאת פשוטים למדי , גבות שחורות ועבות , עיינים אפורות , שפתיים עבות ואף סולד .
היא החלה להרגיש תחושת בחילה , היא רכנה אל הרצפה כשהיא מתחילה להקיא.
עוז הביט בה בתמיהה ,
״את שתית ?״הוא שאל , מבט אחד שלה שחדר לתוך עיניו אישר את השאלה.
הוא תפס בשיערה כשהיא הקיאה , מביט בה רוצה לעטוף אותה בזרעותיו , היא הביטה בו לאחר שסיימה להקיא מסתירה את פיה בידה, הוא חייך חצי חיוך שולף מסטיק מנטה מהכיס שלו ומביא לה .
היא לעסה את המסטיק , רק נשיקה אחת , רק נשיקה שאולי תשנה את דעתך , היא הביטה בו ואספה את שיערה לפקעת גדולה .
עוז ליווה אותה לחדרה , הם נעמדו בכניסה לבניין , לפתע קלט קו אדום מבצבץ מתוך השרוול הארוך שלה , הוא פקח את עיניו לרווחה לרגע חושב שהוא מדמיין .
הוא הפשיל את זרעותיה במהרה מבחין בחתך על עורה,
״מה זה?״הוא שאל מביט בה בפחד גדול .
״בטעות נחתכתי״היא פלטה בבלבול.
הוא נאנח לוקח צעד אחורה , זה היה יותר מדי בשבילו ,
״רוני תקשיבי לי טוב , אני אתפטר , אני לא מוכן שתעשי דברים כאלה ״ הוא אמר , הוא החליט , מחר בבוקר יתפטר.
רוני הביטה בו בעיניים מתחננות , רצתה לחוש שוב את מגע זרעותיו על שלה .
היא התקרבה אליו נכנעת לנשימות הכבדות שלו , הצטערה שגרמה לו לחוש אשם , היא נצמדה אל החזה הרחב שלו והניחה את ראשה,מבקשת שזרעותיו יעטפו אותה.
הוא הביט בה , הוא לא היה רגיל לזה , בנות תמיד נזרקו לרגליו , אך לעולם לא גרם למישהי לפגוע בעצמה בשבילו .
הוא עטף אותה בחוזקה , כשהוא מתנשם נשימות כבודות על עורפה גורם לה להתכווץ.
״אני אוהב אותך״ הוא פלט , היא הרימה את מבטה אליו .
״כמו שאני אוהב את אחותי הקטנה , אני נשבע לך״ אמר במבט כנה.
רוני עצמה את עיניה כשדמעות שוב זולגות , אך הפעם מרטיבות את חולצתו .
הספיק לה,הספיק לה שיאהב אותה לפחות באיזה שהיא דרך , לבנתיים .
עוז הביט בדמותה נכנסת לבניין מגורי הבנות , הוא טחב את ראשו בתוך ידיו , לאן הכנסתי את עצמי? חשב לעצמו . הוא הבחין בדמותה של ליאה שישב בספספל כמה מטרים משם מביטה בו , הוא התקדם אליה מתיישב לידה בשתיקה.
היא הניחה לתוך ידיו סיגריה ,
״את מעשנת?״הוא שאל .
״רק שממש ממש קשה לי , אז אני מתפרקת״ היא אמרה מביטה בעיניו , ידה הונחה על שלו מבקשת לתמוך בו .