לונה ושגיא פרק 6

"אני מצטערת שאני מתנחמת עלייך פשוט אין לי פה אף אחד ". אמרה לונה לשגיא לאחר שהרגיע אותה.
שגיא התיישב על הריצפה מולה והיא המשיכה לשבת בספסל.
כל כך כאב לו לראות אותה בוכה ואין ביכולתו לחבק אותה.
"זה בסדר אני אהיה פה תמיד." השיב שגיא.
הוא התקרב אליה טיפה והוא היה כבר ממש קרוב לפנים שלה עד שהיא שמעה את נשימותיו השקטות והרגועות.
היא עצמה את עיניה ושגיא הרגיש מן צמרמורת בכל הגוף.
'אחי, היא דתייה, תרגע' הזכיר לעצמו גיא הקול הפנימי וההגיוני שלו.
"מה זה תודה, שתדע לך שזה לא מובן מאליו שאתה איתי פה למרות שהתאכזרתי אלייך טיפה".
אמרה לונה.
"רגיל לזה" אמר שגיא ומשך בכתפיו בחיוך.
"תגידי מה קרה לך בידיים? יש לך מן שריטות כאלה, את מנסה להתאבד או משו?" שאל שגיא ולא נשמע רציני כיון שהוא היה בטוח שמישהו עשה לה את זה.
לונה פערה עיניים גדולות מופתעות ונהייתה קרירה אליו "כן, הייתה לי תקופה לא קלה ושרטתי את עצמי" שיקרה לונה.
היא עוד לא הייתה מוכנה לשתף בזה מישהו, למרות שהיא ידעה שזאת טעות.
הדבר שהעריכה בשגיא הוא שהוא לא שאל למה היא בכתה.
"תגידי בא לך גלידה? " שאל שגיא.
הוא קם וחיכה שתבוא איתו בלי לשאול שאלות.
הם יצאו משער בית הספר למכולת של בלה ושגיא קנה להם טילון וניל, התיישבו על הדשא הסמוך למכולת ונהנו מהגלידה.
הקרירות של הגלידה הרגיעה את לונה והיא כל כך שמחה שמצאה ידיד במקום שבחיים לא חשבה שתמצא.
שגיא הביט על הוניל שנמרח ללונה ליד השפתיים ועצר את עצמו מלנקות לה.
הוא סימן לה שיש לה משהו ליד השפתיים ולונה ניסתה לנגב ומרחה כמות נוספת נדיבה.
הוא צחק בקול וצילם אותה.
"די! אל תצלם אותי! "ביקשה לונה וניסתה לחטוף את הפלאפון מידיו של שגיא.
הוא צילם כמה תמונות שהיו נראות מצחיק במיוחד ושמר בזיכרון הפלאפון.
לאחר שלונה ניגבה את הגלידה על הפנים הם החליטו לחזור לביצפר.
כשדרכייהם עמדו להיפרד לכיתות הנפרדות לונה עצרה את שגיא ואמרה לו " שגיא, תודה על היום הכייפי הזה! אני הכי שמחה שזכיתי להכיר אותך מכול מאות הנערים שכאן.".
שגיא הלך מחוייך כולו ולא הבין מה הוא מבסוט כל כך, כולה קיבל מחמאה מבחורה רגילה.
'אחי, תרגע היא דתייה' הזכיר לעצמו שוב הקול ההגיוני בראש.
לונה חזרה לכיתה שכחה מכל הצרות שלה בבית ונראתה פתאום קצת יותר שמחה.