אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 26: כאב

"אתה רוצה לעשות עליי צחוק מה?" מילמלה לעצמה סוזוקי כשהמכונית שעקבה אחריה לקחה את הדרך הארוכה לתוך העיר "אני יודעת שאתה מודע אליי, נראה אותך עושה משהו." אמרה וחיכתה בתמרור עצור כדי לפנות אחרי המכונית, כשהגיחה לתוך הרחוב היא לא ראתה את הרכב. היא כיבתה את האורות שלה וסגרה את המנוע, היא יצאה במהירות מהרכב ונשמה עמוקות את האוויר לריאותיה. ריח הטלק המוכר הציף את אפה כששאפה את האוויר הלח לריאותיה, היא הסיטה את ראשה לכיוון ממנו הגיע הריח.
"הרחובות של דאון-טאון הן לא מקום לאישה בשעות הקטנות של הלילה." אמר קול מתנשא מאחד הסמטאות, סוזוקי הסתובבה ושלחה את ידה לאקדח בחגורת במהירות.
"תורידי את זה חמודה." קול נוסף הגיע מאחוריה, הקול היה של נערה צעירה וסוזוקי הרימה את ידה מקת הנשק.
"קחי את זה ממנה ה, אני לא רוצה שיעלה לה משהו לראש." אמר הקול שוב, קול גברי חזק, סוזוקי הרגישה את ידה של הנערה שולפת את האקדח ממקומו.
"אתה פוחד שאני אשתמש בו? הרי שנינו יודעים שזה לא יהרוג אותך, אלא אם אני צלפת כל כך טובה שאני אפגע לך ישר בלב. וגם אז אין סיכוי כי האקדח שלי לא טעון בכדורים המתאימים, לא חשבתי שפיידרקס מסוגל לעשות את זה." אמרה סוזוקי והרימה את ידיה מאחורי ראשה, היא ירדה על ברכיה אפילו בלי שביקשו ממנה. היא הבינה שהיו מופתאים כשאף אחד מהם לא ענה למשך זמן ממושך, קול הצעדים מהצללים הזרים אדרנלין בגופה של סוזוקי והיא ניסתה שלא לזוז יותר מידי.
"נו נו נו, לא חשבתי שאתם כבר נמצאים בתוך מערכת החוק האנושית." אמר הקול ויצא מבין הצללים, סוזוקי הידקה את אגרופיה כשראתה שזהו אותו פיידרקס שעילף אותה לא מזמן.
"תאמין או לא זאת עובדה, יש לנו כמה אנשים אפילו יותר גבוה בשרשרת הפיקוד." אמרה סוזוקי והרגישה איך הנערה מתקרבת אליה מאחור.
"אז חבל שהם יאבדו את אחד העובדים בשטח." אמר וחייך חיוך מדושן עונג, סוזוקי גיחכה והנמיכה את ראשה.
"כן…" אמרה והרימה ת מבטה "יהיה חבל." אמרה והסתובבה בפתאומיות כשרגליה מפילות את הנערה מאחוריה והיא רצה לכיוון הגבר. הוא זז במהירות והתחמק ממנה, היא הסתובבה והוא השליך את עצמו עליה. הוא הפיל אותה לאחור וניסה לרתק אותה למדרכה הסדוקה, היא היכתה בחוזקה את רקתו והוא נהדף לצד. כשחזר לתקוף סוזוקי כבר נעמדה והרימה את אגרופיה לפני פניה, הוא דחף בעוצמה את המדרכה עם רגליו זינק ותפס את רגליה. עוצמת הנפילה הוציאה את כל האוויר מריאותיה של סוזוקי, הוא מנע ממנה לקום בעזרת אחת מרגליו וחיפש את הסכין שהייתה מחוברת לחגורתו. זרועותיו השריריות התארכו כלפי מעלה כשלקח תנופה בכדי להנחית עליה את המכה, סוזוקי עצמה את עיניה מקבלת את הבלתי נמנע כשפתאום הלחץ מחזה והמשקל שנח עליה נעלם בפתאומיות. היא פקחה את עיניה וראתה את הפיידרקס על הרצפה כשמעליו נוהם זאב, פרוותו הייתה חומה בהירה וקצוותיה היו בהירות עד שיכלה לתאר אותן רק כבלונדיניות. סוזוקי הרגישה מישהו מחזיק אותה מאחור ומצמיד לרקתה אקדח, הנערה…
"הי!" צעקה לזאב שעכשיו הסית את תשומת ליבו אליה.
"עזבי את זה ה," אמר הגבר והטיח את הזאב על קיר הבניין לידם "רוצי!" אמר והנערה שיחררה אותה והתחילה לרוץ לתוך הסמטא, סוזוקי הסתובבה לרדוף אחריה אך הרגישה מכה על אחורי ראשה. היא התמוטטה על ברכיה מסוחררת, ראיתה היטשטשה והיא לא הצליחה לרכז את מבטה. כשניסתה להרים את ראשה נשלחו כאבים חדים לכל גופה ואורות ריצדו בעיניה, מולה נעמד הזאב והיא ראתה כיצד גופו משתנה. הוא נעמד על שתי רגליו האחוריות שאט אט נהפכו ליותר אנושיות, היא הרגישה שמשהו מרים אותה וניסתה להתנגד.
"^הכל בסדר נקבה, אני לא אפגע בך." השפה העתיקה שנשמע בקולו הנמוך של הערפד שהרים אותה הרגיע אותה מידית.
"מי אתה?" שאלה וניסתה לראות את פניו של המושיע שלה.
"אני חבר באחווה, איפה את גרה?" שאל והמשיך לסחוב אותה, היא עצמה את עיניה וניסתה לסדר את המחשבות בראשה.
"מייפל פינת ווסט, אני באתי עם רכב." אמרה והאח עצר במקומו.
"הטויוטה הכסופה בפינת הרחוב?" שאל וסוזוקי הינהנה קצרות, היא התחרטה על כך מיד כשראשה חזר לכאוב. הוא סחב אותה עד לרכב ואז פתח אותו והניח אותה שכובה במושב האחורי, הוא סגר את הדלת ונכנס למושב הנהג.
"הנה." אמרה והושיטה לו את המפתחות מכיסה.
"כואב לך?" שאל ולקח את המפתחות מידה, הוא התניע את הרכב במהירות והתחיל לצאת מהרחוב.
"זה לא מציק לי ממש." היא נענקה כשהרגישה איך הכאב יוצא ממנה ונמחק.
"עכשיו יותר טוב?" שאל דרך מה שהיא יכלה לנחש שיניים חשוקות, היא פקחה את עיניה וראתה קו דקיק ואפור שנמתח ממנה עד לאח במושב הקדמי של הרכב שלה.
"איך אתה עושה את זה?" שאלה והביטה בכתפיו הרחבות והידיו הגדולות שאחזו בהגה.
"אחד מהטריקים שלי." אמר והמשיך לסוע.
"אל תתאמץ בשבילי, אני רק אזרחית." אמרה והוא גיחך.
"סימן הלידה על הזרוע שלך אומר אחרת, אם אני זוכר את מה שחברי הסביר לי את חלק מהנמאדל במזרח הרחוק." אמר וסוזוקי הורידה את מבטה.
"לא הרבה יודעים על זה," אמרה, היא נזכרה באביה. "אם תוכל לקחת אותי הבייתה אני ממש אודה לך." אמרה והתיישרה מאחור.
"אין בעיה, פעם הבאה תיזהרי יותר בסדר? זו לא שעה להיות בחוץ, קרוב לזריחה." אמר ופנה לרחוב ווסט.
"אני חסינה, חצי אנושית." אמרה והורידה את מבטה שוב, הפעם בבושה.
"אין לך סיבה להתבייש, אני לא שופט אף אחד על הרות'לא שלו." אמר ועצר ברמזור אדום.
"תודה רבה על כך שהצלת אותי." אמרה והוא הינהן קצרות
"זאת העבודה שלי, אני אמור להגן עליכם מהפיידרקסים." אמר ופנה לרחוב מייפל, הוא עצר את המכונית . סוזוקי ראתה באור הצהבהב ממנורת הרחוב את שיערו החום שקצוותיו בלונדיניים ואת מבנה הגוף הגדול שלו. למרות שהיה מאסיבי שריריו לא היו כה גדולים או מפותחים, אבל כל האחים היו יותר חזקים מערפדים רגילים וגם גדולים יותר במבנה הגוף.
"עדיין, הוא היה הורג אותי." אמרה ויצאה מהמכונית, הוא נעמד מולה, גובהו עקף אותה בלפחות שלושים סנטימטרים. הוא הטה את ראשו קדימה כדי שיוכל להביט בעיניה, עיניו היו אפורות זהובות ומלאות בחמלה אבל גם קצת בקטלנות.
"אז בואי תשמחי שלא הפעם," אמר והושיט את ידו ללחיצה "אני איידן דרך אגב." אמר בחיוך כובש.
"סוזוקי, ושוב תודה." אמרה ומיהרה לתוך מושב הנהג של המכונית.
__________________________________________________________________
בריאן המשיך ללכת בשביל העפר ביער, הוא היה עייף וצמא אבל הוא המשיך ללכת.
"הי!" קול קרא מאחוריו והוא הסתובב בבהלה.
"או," אמר והרגיע את עצמו "זה רק אתה." המשיך והתחיל לצעוד לכיוון אנגר.
"אני אוהב לחשוב שאני די מפחיד האמת." אמר ויצא מבין העצים.
"זה לא זה, פשוט חשבתי שאתה משהו גרוע יותר." אמר ונעמד מול אנגר.
"מה אתה עושה כאן?" שאל אנגר וידיו נחו על מותניו, למרות החושך עיניו היו מכוסות במשקפי השמש הכהות שלו.
"הרופא הנחמד שלך גרש אותי מהמרפאה ואיזה מישהו הסיע אותי עד לכאן." אמר בריאן ושילב את ידיו על חזהו.
"כן, הוא סיפר לי." אמר אנגר והתקדם אליו.
"הייתי צריך לדעת שהוא אחד משלך, היה לו משהו מוזר בעיניים." אמר ונאנח.
"אני צריך להביא אותך בפני האחווה כדי שנוכל לסיים עם כל הקטע של מחיקת הזיכרון שלך." אמר אנגר ובריאן נשם עמוקות, הוא עוד לא מוכן לזה. הוא לא מוכן לשכוח את קרול ואת כל מה שעבר איתה, והוא במיוחד לא מוכן לשכוח את מריסה.
"מה שתגיד," אמר ושיפשף את ראשו "לאן אנחנו הולכים הפעם?" שאל.
"אני אשלח לך את הכתובת, אני צריך לחזור למרפאה לפני עלות השחר." אמר אנגר והוציא את הפלאפון מהכיס שלו מנסה לגרום לאותיות להתרכז כשהקיש עליהן במהירות מתוך זיכרון, הוא מיצמץ וריכז את ראייתו.
"אז אני מניח שתלווה אותי לרכב כלשהו." אמר בריאן והתחיל לצעוד לכיוון הביתן.
"האמת שלא, אני לא יכול להסתכן בשמש שתעלה בקרוב." אמר ובריאן הסתובב אליו והרים גבה.
"ואיך בדיוק תתחמק מהשמש באמצע היער?" שאל ואנגר חייך.
"ככה." אמר ונעלם לאוויר מפזר את האטומים שלו מעבר ליער ולמרפאה, בריאן מעד אחורה והביט סביבו.
"כבר נמאס לי מהטריקים שלהם." אמר והתחיל שוב לצעוד לביתן.
__________________________________________________________________
"הי." קרול הפנתה שוב את ראשה, עכשיו גם גופה היה משוחרר מהכבילה.
"הי." אמרה בחיוך רחב, אנגר עמד בפתח הדלת וחייך אליה חזרה.
"לא רצו לומר לי איך אתה מתמודד." אמרה קרול התיישבה על המיטה בזהירות, אנגר התקדם אליה בצעדים מהירים.
"אני נפלא, בגלל שאת בסדר." אמר ופניו נאורו, קרול חייכה והוא חיבק אותה אליו. ניביה של קרול התארכו והיא הרגישה את הטעם המתכתי של דמה בפיה, היא פצעה את שפתה התחתונה.
"אנגר," אמרה בקול חרישי ואנגר הביט בפניה. "אני רוצה לבקש ממך משהו." אמרה, כשאנגר ראה את ניביה מבצבצים מתחת לשפתה התחתונה הוא חייך בזחיחות והרגיש את האדרנלין בגופו.
"מה שתרצי אין סרלם, אני אביא לך הכל." אמר וירד על ברכיו מולה, היא נשמה עמוקות וניסתה להתאפק מלזנק על הצוואר שלו ולשתות את דמו.
"כשאתה משנה את זכרונותיו של בריאן אני רוצה שתיתן לו נחמה, תן לו סגירת מעגל איתי. אני לא רוצה שהוא פשוט ישכח אותי, זה אכזרי מידי." אמר ואנגר עצם את עיניו ושיפשף אותן מתחת למשקפי שמש הכהים.
"זה מסובך מזה קרול, הוא יודע שאת מעורבת במין שלנו." אמר והרים את מבטו אליה ולקח את שתי ידיה בשלו "זה יצרוך הרבה יותר כוח ממה שיש לי לבד, ואני חושש שאין מספיק אנשים כדי שיוכלו לעזור לי לעשות את זה." המשיך וקרול הנהנה בהבנה, היא הרגישה את אצבעותיו הגסות של אנגר עוברות על מפרקי האצבעות שלה.
"תוריד את המשקפיים שלך בשבילי," אמרה קרול "אני רוצה לראות את העיניים שלך." המשיכה ואנגר נענה מבלי לחשוב בכלל והביט ישר לתוך עיניה, אם אחת מידיה היא החליקה את שיערו השחור והמשיי אחורה. ניביה התארכו עוד יותר ופצעו אותה שוב, אנגר העביר את אחד מאגודליו על הפצע הפתוח וליקק את הדם מאצבעו. קרול חייכה ונישקה אותו עמוקות, אנגר התרומם מברכיו והתנשא מעליה בגובהו. הוא עטף את גופה בזרועותיו הארוכות והחסונות והיא תלתה את ידיה מסביב לצווארו, כשהרעב היה יותר חזק ממנה קרול התנתקה מאנגר ונשכה את צווארו בפראות. אנגר שאג מהכאב המתוק כשניביה ניקבו את הוריד שלו, הוא חיבק אותה אליו והחזיק אותה קרוב אליו. הוא הרים אותה ממיטת בית החולים והיא סגרה את רגליה מסביב למותניו, הוא סגר את הדלת ועימם את האורות עם מחשבותיו.
"התגעגעתי אלייך." אמר בחושניות כשתפס את יריכיה שלא תיפול מכובד המשקל, קרול גירגרה בגרוניות ואנגר צחק.
__________________________________________________________________
"זה היה יותר מידי קרוב מר. ל." אמר גב' ה כשהמשיכה לנהוג במהירות במורד הכביש המהיר.
"את לא צריכה לומר את זה חמש פעמים, אני מבין!" צעק בכעס והידק את הקשר בחבישה שעל זרועו.
"לאן עכשיו?" שאלה והידקה את אחיזתה בהגה כדי למנוע מעצמה להתפרץ, היא הביטה בריכוז רב בכביש וניסתה להתעלם מהפצע בבטנה.
"ביתו של מר. מ, אני צריך לבקש ממנו משהו." אמר ונשען אחורנית במושב, הוא נאנח והביט החוצה.
"ומה אני אעשה?, שאלה גב' ה ומר. ל הביט עליה.
"את יודעת מה?" שאל והיא הביטה עליו קצרות לפני שהחזירה את מבטה לכביש מולה. "היום זה יום המזל שלך, את תזכי לראות שוב את האומגה."