העולם כתום היום
העולם כתום היום. בימים כסדרם יש לו צבע של עיניים עצומות, שטופות שינה.
אבל היום פותחים את העיניים והעולם כתום היום. והוא כתום, כמעט זהב.
לא רק השדות והשמיים,
גם העלים כתומים, והפירות כתומים, והדשא כתום
והשיער שלי כתום, והכתום מסתיר את השמש.
בימים כתומים הדמדום על העולם חובר לי בסתר.
מה שהוא דיכאון לרוב האנשים, לי הוא קריצה שובבנית.
השמיים שחורות תמיד והשמיים כחולות והשמיים לבנות והשמיים צחות, או מעוננות,
או זרועות כוכבים.
אבל כשהשמיים כתומים, הם חוגגים את המיוחד, את שלא אמור להיות. וזה אומר שמשהו נסדק בו, בעולם. בכבדות שבו ובנטל שהוא.
ביחד אנחנו חוצים את החיים, היום הכתום ואני. ביחד ביחד, והכתום נבנה ומתעבה,
ואז יורד גשם ומחזיר את כל הצבעים למקום.
תגובות (8)
היום הכתום הזה באמת יפה רק חבל שהוא חנק לי כל היום את הגרון. איך שקראתי את ההתחלה של השיר הזה רצתי אל החלון ואמא חשבה שאני משוגעת מהמרץ שנפח בי ואז הסתכלתי למעלה כדי להרגיש ולהיווכח, אבל פה השמיים לבנים יותר. זה היה משונה לקלוט שאתה גם חי את היום הזה כמו כל האנשים באתר ושהוא כתום לכולנו חח לפעמים מרגיש כאילו הכל מעולם אחר.
זה כי אנחנו על מאדים. זו תופעה מוכרת שלפעמים נמצאים על מאדים.
זה קורה גם לטובים ביותר.
הזהויות שאנו לובשים באינטרנט, הם כמו יצורים עצמאיים, טפיליים, שמלבשים על בני האדם שאנחנו כדי שנקליד אותם למחשב. באינטרנט אין גאוגרפיה, והפרצופים מצטמצמים במקרה הטוב לתמונה שגררנו מגוגל תמונות. זה העולם שבו חיות הזהויות. זה מפתה לחשוב ככה.
אבל תכלס, זה בני אדם אמיתיים בשר ודם שיושבים מול מחשב. והם כולם יושבים תחת אותה כיפת שמיים. מוזר.
אני קמתי כתומה מרוב שהכל כתום.
כתומה ומאובקת.
אני שונאת את היום הזה.
*מרמור של אנשים שהרגע סיימו לנקות את כ-ל הבית*
חח דני נראה לי המוח שלך נמצא על מאדים לפעמים. לכ"ל- זה באמת מרגיש כאילו אנחנו נותנים לזהויות חיים. הזהות התגבשת בראש שלנו ואנחנו מתבססים על פיה. לא משהו אמיתי ממש, ירטואלי, זה קצת מפחיד אם חושבים על זה שזה חי.
הממ האם זה שיר?
הכתום השתלט על הכל ולא זכיתי להינות מהגשם שהחזיר את הכל למקום