המסע אחר המזגן

היה זה יום קיץ חם ויבש. יוסי, לבוש גופיה ותחתונים לבנים מחוררים, היה מוטל על הספה, מול הטלוויזיה, בידו משקה קר ואדום מוזר. הוא בהה בחוסר עניין במסך, שהציג תשדיר פרסומת. "רוצים להתקרר בקיץ?" בקע הקול מהרמקולים. "כן!" השיב יוסי בלאות. "אז קומו ותקנו מזגן, פדלאות!"
פתאום המשקה שבידו של יוסי לא נראה לו כה צונן. נכון, שתיה היא דרך פופולרית להתרענן בקיץ, אך אין היא יוקרתית כמו מזגן, הדרך היוקרתית ביותר להתקרר. "וואו, אני באמת צריך מזגן." יוסי חשב בקול. וכך, כמו שבלול שנכנס לאוזן, חדר למוחו של יוסי הרעיון שהוא צריך מזגן. הבעיה בכל זה הייתה טמונה בעצלנותו של יוסי, שהיה עצלן מדי מכדי לקום ולקנות לו מזגן, בטח ובטח עצלן מדי מכדי לעבוד עבור הכסף הנדרש לכך. אבל דבר אחד ניתן לומר לזכותו של יוסי – יוסי הוא אדם עקשן, וברגע שרעיון נכנס למוחו, הוא לא עוזב אותו, במיוחד אם הוא נכנס כמו שבלול החודר לאוזן.
ואכן, כך רבץ לו יוסי על הספה משך ימים, זומם לו לקנות מזגן ולא מניח לרעיון אף לרגע, מצייר במוחו את הדרכים השונות בהן יוכל להניח ידיו על המזגן האמור, ומיד פוסל כל אחת מהן, שכן הצריכו מאמץ רב מדי. ואז, ברגע הופך גורלות, בלי שום התראה – אף שבפני עצמו היה הדבר התראה – צלצל הטלפון. בחוסר חשק ובזהירות רבה קם יוסי לענות, אך לפני שהספיק, פסק הצלצול. "טוב, אם כבר קמתי…" אמר יוסי לעצמו ויצא את הדלת, בדרכו לקנות לו מזגן. כשהיה בחוץ נזכר שאין לגופו דבר מלבד גופיה ותחתון, והרי אין זה ראוי להיכנס לחנות מזגנים מכובדת בלבוש מצומצם שכזה. הוא פנה להתייאש מכל הנסיון ולסוב על עקביו, אך מה שלא שם לב אליו היה שבכל הזמן הזה עמד ממש באמצע הכביש, וכשהרים ראשו להביט על סביבותיו היה זה מאוחר מדי. קול צפצוף עז נשמע ואז חבטה רמה – מכונית התנגשה הישר ביוסי, שבתורו הוטל כמה מטרים באוויר ונחת לקול פצפוץ עצמות.
וכך קיבל יוסי את מבוקשו, הוא שכב לו ללא ניע, כהרגלו, בחדר ממוזג בבית החולים, מולו מסך טלוויזיה, והוא מאושר מאין כמוהו.