חלום שהוביל למציאות פרק 60

סוף כול סוף , סורי אנשים לא להרוג אותי .

התעוררתי בפעם המאה בלילי, אני לא חושבת שהצלחתי לישון בכלל, אוראל כול הזמן בוכה ואני לא יודעת מה הוא רוצה , בשלב כול שהוא כבר פרשתי והשארתי אותו עלי נשענת על הקיר , מנסה לישון את הדקות המעטות שנשאר לי .
התעוררתי שוב , הוא בוכה ואני לא יודעת מה הוא רוצה , כיסיתי אותו עוד קצת ושמתי לו מוצץ , למרות שאני לא אוהבת את הרעיון שכשהוא בוכה תוקעים איזה גוש פלסטיק כדי שיפסיק לבכות, תנסו לדמיין את זה מנקודת המבט של הילד.
יישי התהפך במיטה פתח עיניים עד לניסיונות הקלושים שלי להשתיק את אוראל. הוא שפשף את העיניים ותפס פיקוד , הוא סבב בזהירות את אוראל לצד ליפף סביבו את הסמיכה כמה שיותר צמוד, והניח על יד הראש שלו חיתול , אוראל הפסיק לבכות ממש כמו קסם .
" איך עשית את זה ?" שאלתי בפליאה , הוא קפץ למיטה בחזרה נצמד אלי מוחץ אותי תחתיו ," תחשבי על זה , ברחם הוא היה צפוף בתוך עצמו ועכשיו פתאום יש לו כול כך מלא מקום , הוא לא רגיל לזה" הסביר לי וצלל מיד בחזרה לשינה שלו . " שמן " מלמלתי כשהרגשתי את הנשימה שלו נהיית לאט לאט סדירה .
התעוררתי שוב והלכתי בעקבות טיפ של יישי והוא עבד, מרוב אושר נתתי לו נשיקה על שהציל אותי ואת המעט שעות שינה שיש לי.
התעוררתי מאור השמש המסנוורת , מה כבר בוקר, איך זה הגיוני , ציפיתי שאוראל יעיר אותי לפחות עוד כמה פעמים , חשבתי לעצמי , התרוממתי כדי לראות אם הוא בלל שלו לידי , והוא לא היה שם , ירדתי מהמיטה מדאדא לסלון , שפשפתי את עיני בעייפות מביטה באמא שלי מאכילה את אוראל היא הסתכלה עלי וחיכה , לא חיכיתי לבוקר טוב פשוט הסתובבתי ורצתי למיטה בחזרה ..
" אוראל… אוראל.." שמעתי מתוך החלום , " ממממ" שאלתי .
" את צריכה לקום כולם רוצים לאכול כבר" יישי אמר , פתחתי עיין אחת עוד מסונוורת מהאור , "טוב ,חמש דקות " אמרתי והתרוממתי מהמיטה .
צחצחתי שיניים ושתפתי פנים , השיער שלי היה מבולגן כול כך שציפור כבר הייתה יכולה פשוט להתנחל עליו , היא אפילו לא הייתה צריכה לטרוח לשפץ אותו , אספתי את השיער לקוקס ויצאתי לאכול, כולם כבר ישבו בשולחן מחכים בקוצר רוח להתחיל לאכול .
" הגעתי ,הגעתי אפשר להתחיל רק אל תאכלו אותי לארוחת בוקר". שברתי את האווירה המוזרה .

אחרי שכולם כבר סוף כול סוף אכלו ונרגעו ישבנו בסלון אוראל ישן בלול שלו , אמא העבירה אותו כרוב יותר אלינו כדי שנוכל לשמוע אותו .
אמא הניחה את רגליה על אבא בחיוך מתגרה , אשרת ורועי הסתודדו בניהם יישי היה שרוע על הספה ישן , ורק אני יושבת בלי לעשות כלום .
" יישי " תפחתי על הבטן שלו .
" מה ?" הוא מלמל עם עיניים עדין עצומות .
" משעמם לי " התלוננתי .
" אז תלכי לישון גם את צריכה להשלים שעות שינה , את צריכה לחזור לבית ספר מחר" הוא הזכיר לי את המציאות המעצבנת , נכון אני צריכה ללכת לבית ספר יש לי יותר מידי חיסורים ואני צריכה לעשות מחר את כול המבחנים שפספסתי ואם לא את כולם אז אני צריכה לפחות לקבוע לי זמן לעשות אותו .
" אוף איזה מבאס אתה" , אמרתי וקמתי להתחיל ללמוד, למזלי , או לרעתי אני עוד לא החלטתי אלוקים נתן לי את "המתנה" הזאת שקרויה 'זיכרון צילומי', כנראה שהוא נתן את זה רק אחרי ששכחתי שליש מהחיים שלי ואני יכולה לזכור אותם .
לקחתי את החומר של יישי , הוא כבר הספיק להשלים הכול , מתי הוא עשה את זה אני לא יודעת אבל הוא עשה את זה , הוא גם הכין לי רשימה של המבחנים שאני צריכה לעשות ואת החומר להם, למזלי זה רק שלוש מבחנים גולים אומנם אבל רק שלוש, , לקחתי את החומר והתחלתי ללמוד.

הדלת נפתחה ויישי צץ מבעדה , "מה את לומדת?" התפלא , " כן אני רוצה לעשות מחר את כול המבחנים אין לי כוח לדחות אותם " מארתי .
הוא הנהן ואסף את כול הדברים שלו , " מה אתה עושה ?" שאלתי בחשש, הלב שלי פרפר מעט , לא הבנתי למה הוא עוזב.
הוא הזדקף ונאנח , " אבא שלי החליט שהוא מתמקם פה לחודש לפחות אם לא יותר, והוא אוסר עלי לישון אצלך" הוא הרים ידיים ועשה מירכאות, " מה?, שאלתי מיואשת , " אתה לא תישן איתי יותר ?"
"לא" הוא אמר והתיישב לידי עם מבט עצוב בעיניים הנחתי את ראשי עליו," טוב , לפחות לא תישמע את אוראל בוכה כול הלילה" מלמלתי .
" גם נכון " התגרה .
" היי " מחיתי ודחפתי אותו קצת , אבל מהר חזרתי להניח את ראשי עליו מחפשת את קרבתו , " בואי אני אעזור לך ללמוד " הוא אמר עדיין צוחק .
" אני כבר עברתי על רוב החומר נשאר לי רק כמה דפים אחרונים " אמרתי .
" אוקי אז אני אעזור לך ללמוד את השאר ואת תעזרי לי להעביר את הדברים שלי " הציעה, מחכה לשמועה אם אני מסכימה .
" תגיד אפשר לסרב לך ?" שאלתי רטורית .
"לא" הוא אמר והעביר את ידו בשחצנות בשיער .
אחרי שסימנו ללמוד עזרתי לו להעביר את הדברים , כעסתי על אבא שלו ולא יכולתי לביט בו עדיין , לא שאנחנו מביטים אחד בשנייה מלא , העניינים עדין לא הפשירו בנינו.
אבא שלו לא הפסיק להסתכל עלי במבט מוזר כזה , הוא עדיין מאשים אותי בזה שאני הורסת ליישי את החיים שלו , אין לי כוח להתווכח איתו יותר, פשוט פרשתי .
יישי ליווה אותי לדלת נתן לי נשיקת פרדה , " נתראה רק מחר כנראה , אני צריך לנסות להרגיע את אבא שלי " הוא אמר מיואש , שמעתי את זה בקול שלו , הבנתי אותו באמת שכן , אבל זה מעצבן .
רציתי לקחת כיסה ולזרוק על אבא שלו כדי לאפס אותו ," זה ממש מעצבן , אבל אני מבינה אותך " אמרתי ונתתי לו עוד נשיקה והוא אסף אותי לחיבוק ארוך , חם ואוהב, נשמתי את הריח שלו , מנסה לחקוק אותו בזיכרוני כמה שיותר.
" לילה טוב "הוא מלמל לשערי .
"לילה טוב " החזרתי לו והסתובבתי לא נותנת לו לראות את דמעות התשישות שלי , רצתי בחזרה הביתה , נכנסת למיטה ישר.
אמא לקחה לי את אוראל כדי שאני אוכל לישון הלילה לפני המבחנים שיש לי , ככה שהשינה הייתה רצופה.
התעוררתי בבוקר מחקה לשנייה שאני אראה את יישי , התארגנתי במהירות חוטפת לעצמי משהוא לאכול נותנת נשיקה לאוראל ורצה לבית של יישי , דפקתי על הבית שלוש דפיקות מהירות מחכה שיישי יפתח את הדלת עם החיות הזה שלו , אבל לא היה שום עונה , דפקתי שוב ושוב, ניסיתי לפתוח את הדלת היא הייתה נעולה .
הלכתי לחצר שלו סופי לא הייתה במלונה , האורות בבית היו כבויים כולם וכול החלונות סגורים, הסתכלתי בתוך המלונה של סופי , ושם היה מונח פתק קטן פתחתי אותו בידיים רועדות .

לאריאל .
אני מצטערת לרשום לך את זה ככה, ואני יותר מצטערת שהוא לא נתן לכם זמן להיפרד יפה , אבל אבא של יישי לא היה מוכן למה שהולך בניכם , הוא לחוץ מידי מזה .
אני מזהירה אותך את לא תאכלי לשמוע מיישי לעוד הרבה זמן , אני אנסה לשכנע אותו אבל אני בספק אם הוא יבתר או לא .
אני יודעת איך את קשורה ליישי , ואני ממש מצטערת על מה שהוא עשה .
אוהבת אותך מלא , ואני מבטיחה שאני אנסה הכול כדי שתוכלי לראות את יישי כמה שיותר מהר .
רבקה .

הדמעות לא הפסיקו לנזול על כתב היד העקום מרוב מהירות של רבקה . הסתובבתי לבית בחזרה מראה לאמא את המכתב שמכתיב לי איך לחיות מעכשיו , חייה אבל לא חייה , אני יעשה הכול אבל לא אוכל באמת לחיות עד שאני לא אראה את יישי .
סימסתי לטפון של יישי , "אני אוהבת אותך , ואני אחכה לך "ושמתי לו סמיילי מנשק, מקווה שהוא יראה את זה בסופו של דבר.
מחקתי את הדמעות , אמא התבוננה בי חוששת ממה שאני יעשה , לא רציתי להלחיץ אותה אז פשוט מחקתי את הדמעות ועשיתי פני פוקר פייס .
זהו , מעכשיו אני כמו רובוט , בלי רגשות.
והלכתי לבית ספר .