אשת לוט-נקודת מבט אישית.

הסתכלתי לאחורי.
מבוהלת מהמראות .הכל הרוס,אש קופצת,אוכלת לה את מה שמסביבי, בתים שנחרבים, האש הגדולה הצועקת.
והעשן..ריחו מגיע לאפי.
אני נעצרת,
מקדימה קולות קוראים לי "התקדמי, רוצי" וגם הם לאט לאט הם נעלמים.
ואני שם ,דוממת. כמו אבן מלח.
אני מנסה לזוז,מנסה לרוץ, לברוח.
שקט.
אבריי נהפכו לאבנים וליבי עדיין מפרפר לו.

אני רואה את האש מתקדמת לעברי..עוד שניה היא כאן.
ובום- היא עוטפת אותי מכל עבריי.
אני לבד עכשיו, לבד.
העיר כבר חרבה
אני חרבתי איתה….בדיוק פה..
לפני אלפיים שנה.