ממלכה מפורקת-ילידי היערות: פרק 2

הגענו למעין גדר חיה עשוייה ענפים עבים של עצים וסיימון תפס בידו גפן, הוא סימן לי להתקרב וצעדתי אליו באיטיות.
"אם את מפחדת ממני אני לא אוכל לעזור לך איליין, דודך בטח בי מספיק כדי לאמן אותך." סיימון אמר ובלעתי את מעט הרוק שהיה בפי, אני צמאה כל כך. נשמתי עמוקות ותפסתי את הגפן לידו, הוא חייך והגפן שלו החלה לעלות מעלה אבל שלי לא זזה. לפתע הרגשתי מישהו עוטף את מותניי ומצמיד אותי אליו קרוב יותר לגפן, סובבתי את ראשי וראיתי את אותו נער שרדף אחריי, סיימון קרא לו כריס אם זכרוני לא מתעתע בי, הוא הביט בגפן עם עיניו הפרואות והתחלנו לעלות, התנופה גרמה לי להיצמד לגפן וכך גם הוא.
"אל תזוזי כל כך הרבה, אלא אם את רוצה ליפול." הוא אמר ונשמעתי לו אך עצמתי את עיניי, אין לי בעייה עם גבהים אבל המהירות שבה עלינו למעלה גרמה לי לבחילה קלה, הגפן עצרה בפתאומיות והתנודדה קצת, הרגשתי איך חום גופו של כריס נעלם ומשיכה קלה לאחור, נפלתי על ישבני ונאנקתי. פתחתי את עיניי וראיתי שניצבנו על פלטפורמה עשוייה עצים כהים שמחוזקת עם גפנים ועלים ארוכים ורחבים, מסביב היו ילידי יערות מכל הגילאים, לא ראיתי הרבה ילידות יער, כמובן שרוב הילידות באות לעיר ועובדות שם כיוון שהיער מסוכן מידי בשביל נשים, מגוחך.
"קומי, את גורמת לסיימון לחכות." כריס אמר ומשך בזרועי, בהנפה קלה הוא הרים אותי והחל למשוך אותי אחריו, שחררתי את זרועי מאחיזתו ועקפתי אותו בכדי להגיע לסיימון, אף גבר לא יוביל אותי לאף אחד.
"כריס, אתה יכול להתחיל לארגן את מקום השינה של איליין." סיימון אמר והסתובב אליי עם בגדי עור חומים וכתר עשוי פרחים לבנים וצהובים, הבטתי עליו כשגבותיי מורמות בשאלה, "תחליפי את הבגדים שלך, הם רטובים ולא מתאימים לכאן. את בולטת מידי, ואני לא רוצה שתחלי במשהו." הוא אמר ונשפתי החוצה את שאר האוויר שהיה בראותיי במחאה כשלקחתי את הבגדים שהוא נתן לי, הוא חייך והניף את ידו לעבר ביתן עשוי ענפים ועלים קצה הפלטפורמה, "את תוכלי להחליף את בגדיך שם. זה הביתן שלי, כשתסיימי תחפשי את כריס הוא יראה לך איפה תישני הלילה." הוא אמר והלך לכיוון אחר, התהלכתי לביתן ונכנסתי לתוכו, הוא היה חמים יותר ועוצב בצורה יותר מוכרת, כמו בתים בעיר, עם רהיטים וקישוטי בית.
אחרי שלבשתי את הבגד הצמוד אספתי את שיערי והעברתי את כתר הפרחים דרכו, הנחתי אותו בצורה נוחה על קו מתאר שיערי וחיפשתי מברשת כדי לסרק אותו אפילו מעט, מצאתי מברשת שיער כסופה שנחה על שולחן כתיבה ישן מעץ בהיר שניגד את העצים הכהים והקישוטים בצבעים עמוקים, כאילו היה מיוחד במקום הזה. סירקתי את שיערתי עד שהיה שוב ישר וחסר קשרים, הוא היה לך מעט אז החלטתי לקולע ממנו צמה ולקשור אותה בחלק מחולצת המשי הסגולה שלי, אין סיכוי שאלבש אותה שוב, עדיף לשרוף את בגדיי כבר. יצאתי מהביתן וסיירתי בפלטפורמה הגדולה לפי חישוביי הייתה בגודל של חמישים צעדים לרוחבה ושבעים צעדים לאורכה, אבל בקצוותיה חוברה לפלטפורמות אחרות שהסתעפו גם הן בכל חלקת היער שהייתה ריקה מצמחייה עבה.
כשראיתי את כריס כמה צעדים ממני קראתי בשמו, הוא הסתובב והביט בי, עיניו נפערו ופיו נפתח מעט, כשהגעתי אליו הבחור שעמד לידו דחף אותו קלות וגיחח,
"אתה הולך להציג אותה או שאנחש לבד מי היא?" הוא אמר וגיחחתי, הבטתי בבחור הוא היה נראה מבוגר יותר מכריס, פניו היו קשות וזוויתיות וזיפים הבליטו את לסתו התחתונה. שיערו היה חום בהיר ועיניו בצבע דבש טרי.
"נעים להכיר אני איליין, באתי לפה מהעיר העתיקה." אמרתי והושטתי את ידי קדימה, הוא חייך אליי בנעימות ואחז בידי.
"נעים להכיר, טימות'י. כולם פה קוראים לי טים." הוא אמר וחייך חיוך רחב יותר. "אפשר לשאול למה גברת עיר כמוך לבושה כמו ילידת יער מהמעמד הגבוה?" הוא שאל והטיתי את ראשי הצידה בשאלה, הוא עזב את ידי והצביע על כתר הפרחים "פרחים בצבעים כאלה הם נדירים ביער, ילידות יער לובשות כתרי פרחים בצבעי ורוד וסגול." הוא אמר והינהנתי קלות.
"דודי שלח אותי לכאן כדי למצוא את סיימון, הוא הולך לאמן אותי." אמרתי והוא זימזם בהבנה, הוא מירפק את כריס שעדיין עמד ולא אמר כלום, כריס ניקה את גרונו וגירד את ראשו.
"בואי נלך איליין, סיימון רוצה שתישני שינה טובה כדי שמחר הוא יתחיל לאמן אותך." הוא תפס את מפרק ידי ומשך אותו אחריו,
"הו באמת כריס, השמש אפילו לא עברה את חצי השמיים ואתה כבר לוקח אותה לישון?" טים צעק כשהתחלנו להתרחק וכריס הידק את אחיזתו במפרק ידי,
"אתה יודע שאני מסוגלת ללכת לבד?" שאלתי והוא עצר, הוא שיחרר את ידי ושיפשפתי אותה בעדינות, היא הייתה קצת אדומה אבל היא לא כאבה במיוחד, התחלנו ללכת בשנית והוא לקח אותי לביתן קטן יותר מהביתן של סיימון ונכנס פנימה, לא היה הרבה ריהוט או מקום בביתן, גם לא מיטה או מקום לשבת. "למה הבאת אותי לכאן?" שאלתי והוא גילגל את עיניו, הוא הלך לחלון וסימן לי לבוא איתו, גררתי את רגליי לחלון והבטתי מעבר לכריס, באוויר היו תלויים ערסלים גדולים עם כריות ושמיכות, בחלקם היו ילידי יערות שישנו או שהתעסקו בנשקם, כריס הצביע לשני הערסלים שהיו הכי קרובים לביתן,
"הימני שלי והשמאלי שלך, לכל יליד יערות יש אחד ואפשר להגיע אליו מהביתן שלו בלבד, הם מסוגלים לנשוא משקל רב אבל אפשר לחתוך אותם עם סכין או לפרום אותם. תיזהרי כשאת נכנסת שלא תיפלי למטה." הוא אמר ותפס בחבל שהוביל לערסל הימני, הוא נכנס לתוכו והוציא ממנו חרב דקה, הוא התחיל להשחיז אותה והחלטתי שאני רוצה להסתובב באזור לחפש את טימות'י, "לאן את הולכת?" כריס שאל כשהסתובבתי והתחלתי ללכת אל מחוץ לביתן.
"לחפש את טימות'י, אולי הוא יראה לי קצת את האיזור כיוון שאני עדיין לא עייפה." אמרתי ויצאתי מהביתן במהירות, שמעתי את כריס מצקצק את לשונו אבל התעלמתימכך, התחלתי ללכת חזרה למקום ממנו כריס לקח אותי וטימות'י עדיין היה שם, הוא ראה אותי ונופף אליי. חייכתי והלכתי לעברו.
"הצלחת לברוח מהאחיזה הצמודה של כריס אני רואה, מה אמרת לו?" הוא שאל והרמתי את כתפיי, הוא לא התעניין כל כך והניף את זרועו על כתפיי, "בואי, אני אראה לך קצת מה הולך ביער." הוא התחיל ללכת באיטיות והסביר לי על הפלטפורמות השונות ועל כך שזאת רק הקומה הראשונה מבין ארבעה,
"יש סיכוי שנעלה לקומה האחרונה?" שאלתי והוא גיחח,
"מה שתרצי, אין שם הרבה מה לעשות, זה בעיקר לשמירה ותצפיות." הוא אמר והלכנו לעבר עץ עבה וחלול, הוא דפק על הגזע החלול ודפיקותיו הידהדו בתוך העץ, הוא חייך והושיט את ידו אליי, תפסתי אותה והוא משך אותי אל תוך הגזע החלול, מצמיד אותי לדופנו ומסובב את הקליפה של העץ על שנינו, צחקתי, בתוך העץ העבה היו מדרגות מסולסלות שהובילו כנראה לקומות האחרות של ה'בית' של ילידי היערות. התחלנו לעלות וראשי הסתחרר אחרי כמה דקות של סיבובים אינסופיים סביב גזע העץ, כשהגענו לסוף המדרגות ראיתי כמה דק נהייה הגזע שבקושי היה לשנינו מקום אחד ליד השני וטימות'י נאלץ להידחק קדימה ולפתוח את הדלת. אוויר קר ולח פגע בפניי והרחתי את ריח העצים והטבע, יצאתי אחרי טימות'י והוא הינהן לכמה מהנערים שעמדו במקומות שונים על גבי הפלטפורמה הקטנה, היא נראתה בגודל של עשרה צעדים על חמידה עשר, אבל לפי דבריו של טימות'י שימשה רק כתצפיות למקרה שאוייבים יגיעו.
"למה הבאת לכאן ילדה טים? אתה יודע שאם יתפסו אותה בלי השומר שלה זה יפול על הראש שלך." אחד הנערים אמר וטימות'י נחר בבוז,
"היא לא ילידת יער סאם, היא אורחת של טרגוס. אם לא שמת לב לכתר הפרחים." טימות'י אמר והנערים הביטו עליי בפליאה, חייכתי אליהם וקדתי קלות, כנהוג בעיר כאשר פוגשים זרים. הם חזרו לעיסוקיהם וטימות'י משך אותי לקצה הפלטפורמה שהיה מגודר במעקה נמוך שהגיע לעצמות האגן שלי. הבטתי ביער וראיתי את מגדלי העיר העתיקה, חלק מהעיר היה אפוף עשן אפרפר של שריפה והרגשתי צביטה בליבי.
"זה היה הבית שלי." אמרתי בשקט והורדתי את מבטי למטה, דמעות מטשטשות את ראייתי, הרגשתי את ידו של טימות'י מלטפת את כתפי בעדינות, ונשמתי בכדי לא לבכות, הרמתי את מבטי לשמיים כדי למנוע מהדמעות ליפול, העיניים שלי הולכות להאדים.
"זה עדיין הבית שלך, אל תוותרי עליו כל כך מהר עליו." טימות'י ניסה לנחם אותי וחייכתי בעצבות חיוך מריר, עצמתי את עיניי והרגשתי את החום הזעיר של השמש, היינו מעל העצים ויכולתי לראות את השמש בבירור, עדיין היו עננים אפורים שכיסו את אזור העיר העתיקה והיער שמלפנינו, גשם ירד מהעננים שמעל העיר אבל העשן לא נמעט או הפסיק, כנראה שהשריפה שם גדולה.
"יש לך מושג מה הזמן?" שאלתי את טימות'י והוא הביט בשמש, בעיר הייתי תלויה בצילצולי חילופי המשמר שקרו בבקרים המוקדמים, צהריי היום וכמה דקות לפני השקיעה וככה ידעתי את זמני השוק והארוחות מכיוון שדודי לימד אותי בבית כדי שאוכל לעזור לו בעבודתו.
"יש עוד זמן עד השקיעה אבל כדאי שתלכי לטרגוס והוא יגיד לך מה לעשות." הוא אמר והבטתי בפניו שהביטו בעיר בעצבות מסויימת,
"מי זה טרגוס?" שאלתי והוא הביט בי, גבותיו מכווצות ובמהרה כשראה את פניי השואלות הבין למה אני מתכוונת.
"טרגוס הוא סיימון, סיימון זה שם העיר שלו. כאן קוראים לו טרגוס, בשפות היותר עתיקות אומרים שכוונת השם היא שולט." הוא אמר והביט לצדידים, הוא התקרב והמשיך את דבריו בלחישה "אבל בינינו, אני חושב שהוא המציא את השפה העתיקה בעצמו." שנינו גיחחנו וכשהפסקנו נאנחתי בשקט, התחלתי להתקדם לעבר גזע המדרגות ופתחתי את הדלת.
"אני אראה אותך בסביבה טימות'י." אמרתי ונכנסתי לתוך גזע העץ, ירדתי לפלטפורמה הראשונה והלכתי לביתן שכריס לקח אותי אליו, הבטתי על הערסל שלו והוא לא היה שם יותר. נשפתי אוויר דרך אפי ונכנסתי לערסל שלי, התכסתי בשמיכה שהייתה עשוייה מבד דק ועצמתי את עיניי, למרות שלא הייתי עייפה הריח מהגפנים גרמו לי להרגיש ישנונית ונרדמתי אחרי כמה התהפכויות.