Dangerous – פרק 7 – טעויות, אלכוהול וסקוט

התקשרתי לג׳ונסון ברגע שנכנסתי לתחומי האוניברסיטה ונסעתי בין המעונות והמדשאות לדירה שלי.

״מה,״ הוא שאל באגביות כשחלפתי על פני הספריה וכבר הייתי די קרובה לדירה שלי, היום הזה נהפך לכאב ראש ענקי רק בגלל הנסיעה הארוכה.

״בוא אלי.״ הקול שלי נשמע כמעט דורש, אבל הייתי זקוקה לקצת ג׳ונסון שיחליף את המחשבות שבראש שלי.

״אני יוצא עכשיו.״ הקו התנתק ואנחת רווחה נפלטה מבין שפתי, העובדה שג׳ונסון יהיה אצלי בבית תרחיק את סקוט והידיים שלו לעוד יום נוסף.

החניתי את מכוניתי בחנייה לצד הכניסה לבניין ונעלתי אותה, האוויר היה קריר מחוץ למכונית והשמיים נצבעו בשקיעה סגלגלה.

דחפתי את דלת הבניין ורגלי עלו באיטיות את המדרגות עד שסקוט נגלה לפני נשען על דלת ביתי עם חיוך מסתורי על פניו.

״במה זכיתי הפעם?״ שאלתי כשידי נחה על המעקה בעוד השניה מעבירה את חלקי שיערי אל גבי.

״יום אחד פחות.״ גלגלתי את עיניי לאור הציניות שלו. הפעם הוא היה לבוש בחופשיות ויכולתי לראות את הקעקועים שבצבצו מהחולצה שלו.

״חשבתי שהייתי ברור לגבי משפחת נוקס.״ הקול שלו היה נוקשה כמנסה להעמיד אותי במקום על טעותי וזה רק גרם לצחוק מר לחמוק מבין שפתיי.

״טדי ריד לא קשור למשפחת נוקס,״ הבהרתי לו למרות שידעתי למה הוא התכוון כשאמר משפחת נוקס; הוא ניסה לרמוז לי לקחת את הרגליים שלי ולברוח, כי זה לא נגמר רק במשפחת נוקס.

החיוך שהוא שלח לי כשהתקרב לעברי גרם לי לערער בדבריי וכמעט לסגת לאחור, ״אני לא אוהב שאת מתחכמת, זה לא יפה לך.״ הוא הניח את ידו על הלחי שלי ואגודלו שיפשף אותה בעדינות.

״תוריד את הידיים שלך ממני.״ חשקתי את שיניי ואז דלת הבניין נטרקה.

״הזמנת לכאן מישהו?״ גופו נצמד לגופי וידו השניה תפסה בצד השני של פני. הנהנתי בראשי וכתגובה הוא זרק את ראשו לאחור וצקצק בלשונו.

״טעות אחרי טעות, אני עלול לחשוב שאת באמת לא מפחדת ממני.״ צחוק מר התגלגל משפתיי וצעדיו של ג׳ונסון במדרגות התעצמו.

״תתרחק ממני,״ דרשתי כשהוא התקרב עם שפתיו לאוזני.

״כדאי לך לשתף איתי פעולה,״ הוא איים עלי וידי הונחו על חזו, סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את ג׳ונסון עולה במדרגות האחרונות.

״אמרתי לך להתרחק.״ נשפתי באוזנו והדפתי אותו לאחור עם ידי, הוא מעד וחייך חצי חיוך אלי בשביל לגרום לג׳ונסון לחשוב שהכל היה משחק.

״ניפגש אחר כך.״ הוא חלף על פניו של ג׳ונסון והתחיל לרדת במדרגות. נשמתי לרווחה ברגע שהוא עזב ותחבתי את המפתח של הדירה בצילנדר.

״לא הספיק לך לשגע את ליאם?״ הוא צחק ונכנס אחרי לדירה, מתיישב על הספה ומושך מהשולחן את השלט של הטלוויזיה.

״אתה לא אמור להיות בתחרות של ליאם?״ התעניינתי ונעלתי את הדלת אחרי, מתקדמת את המטבח ומוציאה מהמקרר מיץ קר ושתי כוסות מהשיש.

הטלפון רטט בכיסי כשהנחתי את השתייה על השולחן והלכתי לחדרי להחליף את הבגדים שלבשתי, לפחות זו הייתה הכוונה שלי עד שראיתי שסקוט התקשר.

״לא שמעת שלא רודפים אחרי טעויות?״ שאלתי וסגרתי את הדלת אחרי, חולצת את מגפי ומורידה את המכנס מרגליי.

״נכון. רודפים אחרי ליאם.״

״שלא תעז!״ קללתי כשרגלי נתקעה במיטה, אין לו גבולות. הוא היה מרחיק אותי יותר מהר אם הוא היה עוזב את זה.

הצחוק העמוק שלו גרם לי לשנות את דעתי, ״יודע מה? תעז, אני אדאג למצוץ לך את הדם עד לטיפה האחרונה.״

״אני בטוח, נתראה בשיעור הבא.״ הצחוק שהתגלגל על שפתיו גרם לי לזרוק את הטלפון על המיטה וליפול עליה בעצבים. אם יש בן אדם שיכול לשגע אותי יותר מסקוט זה ליאם, ועכשיו אני צריכה לדאוג גם לתחת שלו.

פשטתי את חולצתי כשהבנתי שג׳ונסון לבד יותר מידי זמן ומשכתי על גופי את השמלה השחורה וארוכת השרוולים שלי ונעמדתי מול המראה, מסדרת אותה ומישרת אותה.

השיער הבלונדיני והמלוכלך שלי נפל בגלים יבשים על כתפיי והוספתי לאפר את עיניי ושפתיי ולהוסיף עוד שכבה של מייקאפ על הסימנים הנראים בצווארי.

״לא ענית לי על השאלה,״ צעקתי לו כשיצאתי מחדרי וחיפשתי בארון הנעליים שלי את העקבים השחורים ונעלתי אותם לרגליי כשמצאתי.

״יש לי מחליפים, אני לא עובד לבד,״ הוא הסביר וצחוק מריר התגלגל על שפתיו.

״יופי, יוצאים להשתכר,״ זירזתי אותו והוא צקצק בלשונו ונשען על הספה בחזרה.

״יש לי מבחן חשוב מחר,״ הוא מלמל וגרם לי לאחוז בבטני מרוב צחוק, אני לא יודעת מה היום הזה יותר; מצחיק או מסוכן.

״תעשה לי טובה, אתה אף פעם לא לומד,״ לחצתי עליו והתיישבתי לצידו על הספה, רגל על רגל וידי מונחת על כתפו. ״באת עם המכונית?״ הוא הנהן וחיוך קטן נמתח על שפתיי.

״מעולה. אתה נוהג, אני שותה,״ קבעתי עובדה והוא נאנח וקם מהספה, קמתי מיד אחריו ולקחתי את מפתחות הבית מהשולחן.

״כן מאמי.״ הוא גלגל את עיניו והסתכלתי עליו במבט תוהה.

״מה?״

״מאמי, כמו דאדי. אבל רק באישה,״ הוא הסביר ואני פרצתי בצחוק מתגלגל שגרר אחריו גם את ג׳ונסון.

״אלוהים, אתה מפגר. טוב קדימה, תתחיל להתקדם.״ התחלתי לזרז אותו ונעלתי את הדלת אחרינו. ״שלא נגיע למועדון מחר.״

״עם איך שאת לבושה אני בטוח שיכניסו אותנו גם עם המועדון יהיה סגור.״ הוא התחיל לרדת במדרגות ואני ירדתי אחריו.

״מה רע במה שאני לובשת?״ שאלתי ועצרתי להסתכל על השמלה השחורה והצמודה שלי ויישרתי אותה שוב.

״שום דבר. אם לא היית חברה שלי כבר מזמן היית ברשימת 'אני מת לזיין' שלי,״ הוא קבע והמשיך לרדת במדרגות ואני צחקתי וירדתי אחריו.

״אתה ילדותי.״ יצאתי מהדלת שהוא פתח בשבילי והתקדמנו למכונית שלו, אאודי שחורה שהייתה יחידה בין מרצדסים.

הוא פתח את המכונית והתיישבתי במושב שליד הנהג, מניחה את המפתחות של הדירה במקום שמתחת למשענת יד שלו.

״לאיזה בר את רוצה?״ הוא שאל ויצא ברוורס מהחנייה, חגרתי את החגורה ונצמדתי לכיסא, משחקת עם אצבעותי ומסתכלת על הדרך.

״תפתיע אותי.״

המועדון שאליו ג׳ונסון נסע היה די רחוק מהדירה שלי וקרוב לכניסה מהאוניברסיטה, הוא הסביר שזה מקום שהאוניברסיטה הקימה כדי שיהיה לסטודנטים מקום להיות בו ושהם יכולים לשתות ולהנות בו בלי לשלם יותר מידי כסף.

בכניסה למועדון לא עמד סלקטור, אלא מאבטח שבדק את התיקים ואת האנשים שעברו. אני עברתי חלק כי לא לקחתי איתי דבר אך ג׳ונסון קצת התעכב.

״השתייה עלייך, נכון?״ וידאתי והוא נאנח והתקדם אל הבר. הרמתי את גבותי בפליאה והלכתי אחריו, מתיישבת על הכיסא לידו ומחכה שיזמין אותי למשקה.

הברמן הניח מולנו שתי כוסות ארוכות עם מטריות לקישוט עליהן, ״לחייך.״ ג׳ונסון תפס בכוס שלו והצמיד אותה לשלי כשצליל הזכוכית בוקע מהחיבור בניהן.

״לחיי,״ מלמלתי והרמתי את הכוס שלי ולגמתי ממנה באיטיות. התחרות של ליאם הייתה אמורה להסתיים, וקיוויתי שהאסטרטגיה שהוא בחר להשתמש בה עזרה לו לנצח. זה היה יכול להיות מביך אם הוא היה מפסיד והאמינות שלי הייתה שווה לכלום בעיניו.

״על מה את חושבת?״ ג׳ונס שאל והסטתי את מחשבותי בחזרה אליו, חיברתי את שפתי לקו דק שאמר שחשבתי על שום דבר שמעניין אותו.

״איך אתם מוצאים נהגים שרוצים להתחרות?״ שאלתי ולגמתי שוב מהשמפניה שהייתה בכוסי, הטעם המר-מתוק שלה התגלגל על לשוני עד שעבר בגרוני.

״קשרים בין אוניברסיטאות, חברים מחוץ לאוניברסיטה, כל מי שרוצה להתחרות. אנחנו רק מספקים מקום, כל השאר קורה מעצמו,״ הוא הסביר והזמין עוד מהשמפניה בשבילי.

״אני יכולה לספק לך נהגים ברמה עולמית, כמעט עולמית.״ אצבעותי נקשו על הדלפק והנחתי את הכוס הריקה עליו.

״אפשר לסדר איתם תחרות אחת,״ הוא אישר והניח את הכוס החצי ריקה שלו לצד שלי. ״אבל אני לא יודע אם ליאם יסכים שוב להתחרות נגדם,״ הוא המשיך את דבריו והוציא מכיסו כמה שטרות והושיט אותם לברמן.

״אני אדאג לליאם, אתה רק תספק את המקום.״

״הוא צריך להגיע לכאן בקרוב,״ הוא לחש לאוזני כשהברמן הניח את הכוסיות על הדלפק וכמות האנשים בחדר גדלה.

״אוקיי.״ לא ציפיתי לזה. אבל לפחות דאגה אחת ירדה מלבי, והיא סקוט שמנסה לדכא אותי דרך ליאם; להיות קרובה לליאם אומר שסקוט לא יכול להתקרב אליו.

ידי טיילה אל הכוסית הראשונה בעוד ג׳ונס לחץ את ידו של ליאם שהצטרף אלינו לאחר כמה דקות, גמעתי את כולה והטחתי אותה על הדלפק מולי.

״ניצחנו.״ הקול המחוספס של ליאם הדהד באוזני והסתובבתי אליו, הוא ישב על הכיסא מהצד שלי כשעיניו הכחולות מאירות לי פנים.

״אתה ניצחת, אני שמחה.״ ניסיתי להישמע כמה שיותר שמחה למרות הלחץ שהייתי בו, הסתובבתי בחזרה אל הכוסיות והרמתי עוד אחת; רק כדי להתעלם מהנוכחות של ליאם מאחורי.

״אנחנו צריכים לעשות את זה יותר,״ הוא הציע והנשיפות החמות שלו על אוזני גרמו לי להחזיר את מבטי אליו וידי התקדמה בעדינות אל אותו המקום וגירדה אותו.

״אני אלך, קבעתי עם מישהי שנשב ללמוד.״ ג׳ונסון משך את תשומת הלב של שנינו והנהנתי אליו, ורק כשהוא יצא מהמועדון והספקתי לשתות עוד שתי כוסיות נוספות הבנתי שהמפתחות של הבית שלי אצלו.

״לעזאזל.״ חשקתי את שיני וליאם הניח את ידו על סנטרי והרים את ראשי מעלה, עיני הירוקות ננעלות על עיניו הכחולות.

״תחלקי איתי את השוטים שלך ואני אתן לך מקום טוב לישון בו.״ הזחיחות נשמעה בקולו וגלגלתי את עיניי, מעבירה לצד שלו מחצית מהשוטים שהיו אצלי.

״לא הייתי הורגת אותך אם היית לוקח בלי לבקש.״ הקפצתי עוד כוסית ושתיתי את כולה. התסכול היה המניע שלי לצמא לאלכוהול, והוא לא היה היחיד. היו עוד רגשות מעורבים שגרמו לי לרצות לשתות את כל האלכוהול שיש בעולם ולטבוע בתוכו, היום הזה הכיל כל כך הרבה דברים שהרגשתי שאני נחנקת מרוב שהם סגרו עלי.

הכמעט וידוי של טדי ריד, סקוט שיודע הכל והאיום שלו על ליאם, ג׳ונסון והיצר המיני הלא מסופק שלו וליאם שנמצא כאן לידי, כל כך הרבה סיבות וכוסית קטנה של וודקה.

״אני רוצה הביתה,״ התלוננתי כשהטחתי את הכוסית האחרונה שלי על הדלפק וירדתי מהכיסא, ליאם בעקבותיי עוקף את הבנות שניסו להיצמד אליו ונצמד אלי כך שלא אעלם לו.

״זה היה מטורף היום, את יודעת? עקפתי אותם והפער היה ענק! את גדולה, הכי גדולה.״ הוא לא הפסיק לדבר על התחרות שניצח בה ולהחמיא לי על איך שעזרתי לו לתכנן הכל ועם כמה שרציתי להשתיק אותו, לשמוע אותו מתלהב ומאושר גרם גם לי להרגיש הקלה.

״אני אפסיק לעזור לך אם תמשיך לדבר,״ הזהרתי אותו והוא הפעיל את המוזיקה ושתק לכל אורך הנסיעה, כנראה בגלל שהוא הבין שהוא מטושטש מעט מהאלכוהול והוא צריך להתאמץ כדי לשים לב לפרטים הקטנים על הכביש.

״הספה יותר נוחה מהמיטה, לא תהיה לך בעיה. נכון?״ הוא וידא והמשיך לכיוון הספריה וממנה הסתובב סביב הבניין שבו למדתי משפטים ובלשות והתקדם אל הדירות שליד בנייני המדעים וטכנולוגיה.

״לא תהיה לי גם בעיה לישון על הרצפה,״ הודיתי והשענתי את ראשי על החלון שרעד מהדרך בה המכונית עברה.

״מעולה.״ המכונית נעצרה באזור חניה בין שתי מדשאות וליאם יצא מהמכונית עוד לפני שהספקתי להשתחרר מהחגורה. הוא פתח את הדלת שלי ועזר לי לצאת מהמכונית שלו.

״לא הייתי מסרבת שתרים אותי עכשיו,״ מלמלתי את מה שהיה אמור להיות מחשבה והוא צחק ותפס במותני בשתי ידיו הרחבות והרים אותי עליו כך שרגלי נכרכו סביבו.

״בדרך כלל הן עולות לבד, את יודעת… כבר מחכות לי על המיטה.״ הצחוק שלו היה עמוק ומגרה ושלי נשמע צפצפני לעומתו.

״פשוט… תסתום.״ הוא הניח אותי על רגלי והוציא מכיסו את המפתחות של הדירה והכניס אותם לצילינדר, מסובב את הדלת ופותח אותה לרווחה.

הדירה שלו הייתה מבולגנת; נגזרות של דפים היו בכל מקום, בגדים מפוזרים וארונות פתוחים. עוד סגר על חיי כשאין כוסית שתוכל להשכיח אותו.

״מישהו היה פה,״ הוא אמר בקול את מה שחשבתי מהרגע שהוא פתח את דלת הדירה. רגלי הוליכו אותי לעומקה וניסיתי לחפש דברים שיובילו אחרי מה שאותו אדם חיפש.

״אני יודעת.״ התכופפתי על עקביי והרמתי נגזרת עיתון שהייתה על הרצפה, היא משכה את עיניי מבין הרבות.

הרצח של אווה נוקס, אין אחד שלא הזדעזע.

לעזאזל סקוט, לא יכולת לעשות את זה ביום אחר?

–

‏to be continued…
‏Action never stops.

תצביעו
תגיבו
תשפיעו

למרות שהפרק לא אש וקצת עלוב וילדותי.

אוהבת❤