יום הולדת :)

הנערה התעוררה לבוקר קיצי למדי, בשעה די מאוחרת בשבילה והחלה לשפשף את עיניה בעייפות.
בטנה התהפכה בצמרמורת שעברה בכל גופה כשנזכרה כי היום מלאו לה שש עשרה שנה בדיוק.
"היום יום הולדת," לחשה בחיוך. מי היה מאמין שכך גדלה בשנה, התבגרה, החכימה, למדה, נהנתה, טעתה, חוותה והנה דלת חדשה נפתחת בפניה, שנה חדשה בעלת אפשרויות חדשות.
הנערה סידרה את המיטה, פסעה בעדינות אל עבר חדר האמבטיה ושטפה את הפנים שלה.
שום פצעון לא נגלה על גבי פניה החלקות. היא הביטה בבבאותה במראה שהחזירה לה קריצה.
שיערה הפרוע עטף את פניה ועיניה החומות הבריקו מרוב התרגשות. שפתיה שלחו אליה חיוך מבעד המראה ורק את הגבות נותר לה לסדר, "איך לא שמתי לב לזה קודם?" שאלה את עצמה והעבירה את אצבעותיה הארוכות על גבותיה הכהות. "מתוקה התעוררת?" שמעה קול מוכר, קול אוהב, קול שהסגיר את עצמו כממתין שתצא ואז יעניק לה את מתנתו. "כבר באה!" ענתה לאמה. הנערה סידרה את כותונת הלילה הקצרה שלה ומיהרה לרדת בגרם המדרגות אל עבר הקומה הראשונה.
"היי," לחשה בסקרנות כשמצאה את הוריה מחובקים עומדים לפניה בחיוך ומאחוריהם אחותה ואחיה הקטנים והמאושרים. חיש מהר כל משפחתה מיהרה לחבקה וכך עמדו במשך כמה דקות, מחובקים ומאושרים, אוהבים ומחכים למישהו הזה שיעזוב את האחיזה ובכך ייתן לכולם את הרשות לעזוב ולהתחיל את טקס הענקת המתנות.
"את לא מבינה איזה מתנות קיבלתי!" צרחה באושר גדול עד שחברתה מקו הטלפון השני כמעט איבדה את חוש השמיעה באוזנה הימנית בגללה. "גם אני!" צרחה האחרת. "איזה מגניב שיש לשתינו יום הולדת באותו היום נכון?" שאלה הנערה וסירקה את שיערה החלק. "אחיות תאומות." ענתה חברתה והאחרת יכלה לשמוע חיוך בקולה העדין. "נפגשים עם השאר ליד תחנת הרכבת?" שאלה בכדי להיות בטוחה. "כן, נתראה באחד עשרה?" ציינה את השעה וכשהנערה ענתה בחיוב שתיהן ניתקו את השיחה והמשיכו בעיסוקיהן בחיוך גדול מרוח על פניהן.
הנערה התלבשה בזריזות, שורט לבן נצמד אל רגליה החטובות וגופייה כסופה מבד סאטן בעלת תוספת תחרה באיזור המחשוף אשר השלימה את ההתאמה בתוספת לכמה צמידים, טבעת, עגילים וסנדלים לבנים חגיגיים. "את באה?" שאלה חברה אחרת שכבר הייתה מוכנה ומאורגנת. הנערה הנהנה בראשה וכשהבינה כי היא לא רואה אותה ענתה בגיחוח, "כן, אני כבר יוצאת."
הארבע בילו בנעימים, צחקו, התבדחו, דיברו, סיפרו, נהנו ובעיקר קנו. היום הולדת היה הרבה יותר טוב משיכלה לבקש. העובדה כי את יום הולדתה העבירה בחברת שלושת חברותיה הכי טובות גרמה לה לשמחה. חבל שהיום כבר נגמר, חשבה לעצמה. לקרת שבע בערב החברות כבר חזרו, כל אחת לביתה שלה.
"מותק, תתכונני, האורחים כבר באים." הודיעה לה אימה במפתיע. "מה?!" צעקה. "תתלבשי בבקשה." הורתה עליה בנועם והשאירה את הנערה להתלבש. אורחים? שאלה את עצמה.
היא פתחה את ארונה וחיפשה שם את השמלה המתאימה. המון מחשבות התרוצצו בראשה- יותר מדי פירחונית, צבעונית מדי, שמלה חסרת טעם, איך קניתי את זה?, מה אני זקנה?, אפורה מדי, ילדותית כל כך, עד שסוף-סוף מצאה את השמלה המושלמת. שמלת סטרפלס שחורה קצרצרה כשעל חצאית השמלה מצויים כל מיני צורות אפורות ועדינות ובמותן ישנו סרט לקשירה. אחרי שלבשה את השמלה וסידרה את שיערה שנמשך באופן טבעי לאחור, ירדה למטה אל אורחיה.
"אז, איך היה?" שאלה חברתה אשר גם חגגה היום יום הולדת. "איך את יודעת?" שאלה מופתעת.
"טלפתיה." ענתה השנייה כשהיא מצחקקת. "די, נו." צחקה עימה. "את אמרת לי, שחכת?" הזכירה לנערה. "עם השנים אני הולכת ומזדקנת!" התבדחה על עצמה. "את יודעת מה לא עשינו היום?" אמרה החברה אחרי ששתיהן חוו פרץ צחוק קל. "מה?" הסתקרנה. "לא בירכנו אחת את השנייה." אמרה כממציאה רעיון חדש. "תתחילי." אמרה הנערה. "אוקיי, אז אני מתחילה. אל תצחקי עליי טוב? קודם כל, המון המון מזל טוב! אני מאחלת לך את כל האושר בעולם, בריאות, שמחה, אהבה, הצלחה ברפואה, חברות, כושר, יושר, עושר, מושר (סתם בשביל הקטע), הצלחה בכל תחומי החיים, לימודים, התגשמות משאלות, התקיימות כל החלומות, כל רצון יתקבל, כל דרך טובה תתיישר. שחיוכך לא ירד מפנייך לעולם. שבעיניך תמיד ימשיך להיות הניצוץ של השמחה. את חברתי הטובה מכל, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך! זוכרת מה אמרנו בשיעור כימיה? אם היו מחברים את המוחות שלנו, היינו יכולות לקבל מאה וחמישים, אנחנו צוות נהדר. אני מקווה שנמשיך להיות חברות עוד הרבה זמן, אולי עוד ניפגש בצבא, אולי באוניברסיטה ואולי סתם ביום יום של החיים של המבוגרים כשנשב בבית קפה אחד ונרכל על החיים של אחת השנייה. אה, ושתמשיכי לחשוב שאת מושלמת! זה ממש חשוב לאהוב את עצמך, כי אז אחרים יאהבו אותך.
אוהבת אותך מאוד מאוד, 'אחותך התאומה'." סיימה את נאום הברכה שלה. הנערה עמדה שם מול המראה וחיוך הופיע בזווית פיה, עיניה נצצו מדמעות וכל שיכלה לומר היה תודה ולהקריא לה ברכה משלה.