למה?

אז שאלת אותי ״תצאי איתי?״ ואני בתור מישהי שלא הציעו לה את זה כלכך הרבה זמן הסכמתי.
יצאנו ונהניתי , היה מדהים.
היינו בבר חדש וגדול,הזמנו בירה מהחבית וצחקנו על החיים,סיפרנו דברים שלא ידענו אחד על השני ולווית אותי הביתה בחצות.
ככה המשכנו לדייט שני ושלישי והופ אנחנו ביחד.
אבל למה לא אמרת לי שזה סתם? שהודענו רשמית שאנחנו ביחד? למה התחלת להתרחק? למה שמעתי מאנשים שזה היה סתם כדי לבלות איתי לילה? למה אין לך אומץ לסיים את זה ?
למה נתת לי להתאהב? למה נתת לי תחושה שנהנינו? שזה הדדי?
אז הנה, עוד פעם החזרת לי את החוסר אמון ביציאות,במערכות יחסים.
תודה לך? אני לא יודעת מה להגיד בדברים כאלה אבל אני יכולה להגיד לך שמלא זמן,באמת! לא נשברתי ככה.
לא בכיתי ככה ולא ישבתי ויבבתי מה נורא בי.
הרבה זמן לא הסתכלתי בראי ושנאתי את עצמי.
תודה לך שהחזרת לי את החוסר אמון שלי בעצמי.
אבל הנה כבר הרבה זמן ואני לא מאוהבת יותר,אני כן האמת,בבעלי.
ואני אוהבת את שתי ילדי.
כן אחרי כמה זמן שוב התחלתי לצאת והכרתי את בעלי.
והוא היה מדהים כמוך ונהנינו ואתה יודע? לקחתי אותו לאותו בר שלקחת אותי.
רק הוא לא עזב,והוא לא היה חסר אומץ,והוא לא ניסה להכניס אותי למיטה.
אז אני מקווה שאתה מאושר,באמת לא שמרתי טינה אבל כמו שאומרים מקווה שיהיה לך טוב כי את הטוב ביותר כבר הפסדת.