כישופים אפלים – פרק 12

כעבור פחות מחודש, אריק גילה דבר נורא, דבר שהיה מוכן לעשות הכול בשביל שלא יקרה; הוא הבין שזואי לא סתם עזבה אותו, הוא הבין לאן נעלמו הוריו, הוא הבין מיהו עופר, הוא הבין למה עופר חטף את יסמין, והוא הבין מה היא הסתירה… הוא הבין שכדי שהכול יהיה רגיל, הוא מוכרח להילחם!
אריק פשוט הרגיש צורך לכתוב ביומנו על כל שגילה:

יומן יקר, אני פשוט לא מאמין!
אני לא סתם מרגיש צורך לכתוב לך את כל זה.
אני פשוט בוכה עכשיו… אתה לא תאמין מה אני גיליתי…
וואי, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל.
טוב, אין לי כוח אפילו לכתוב לך עכשיו. אני…
אני גיליתי דבר נורא.
דבר שהייתי עושה הכול בשביל שהוא לא יקרה. אני לא הבנתי כלום; למה יסמין שיקרה לי, לפיטר ולמאי? למה ההורים שלי נעלמו ומה קרה להם? למה זואי עזבה אותי? מיהו עופר ומה הוא רוצה ממני? למה עופר חטף את יסמין? ועכשיו… כל השאלות שלי נפתרו, למרות שעכשיו, כשאני יודע את הכול, אני הייתי מעדיף לא לדעת את זה… למען האמת, נשארה לי רק שאלה אחת פתוחה, לגמרי לא פתורה, שאין לי שום הסבר אליה ואין לי שום מחשבה קרובה אליה: למה הכול קרה דווקא לי? בסך הכול, עד עכשיו הייתי סתם מישהו רגיל, ועכשיו אני יודע שאני לא…
תאר לעצמך שכל זה היה קורה לך; אני בטוח שלא היית שורד. ולמען האמת, אני פוחד שאני לא אשרוד עוד…
אין לי כוח לספר לך איך אני יודע, אולי אני אספר לך בהמשך, אבל עכשיו יש לי רק חשק לכתוב לך מה גיליתי.
איזו שאלה יותר מסקרנת אותך: למה זואי עזבה אותי? לאן נעלמו ההורים שלי? מיהו עופר? למה עופר חטף את יסמין? מה יסמין הסתירה ממני? איך היה ליסמין את מספר הפלאפון שלי? מה עופר רצה ממני? למה אני מוכרח להילחם? אני אספר את הכול עוד רגע; יש לי תשובות. טוב, אני אתחיל לכתוב מיהו עופר.
בקיצור, עופר הוא לא בן-אדם רע. ממש לא. הוא בן-אדם ממש ממש טוב. כן, אני יודע שאתה לא מאמין לי עכשיו, אבל אני אומר לגמרי את האמת. עופר הוא בן-אדם טוב.
כל מה שהוא עשה – הכול היה לכוונה טובה. נשבע.
הוא הצטרף כשהיה קטן לאיזשהו מסדר, הפועל למען הטוב והשלום בעולם – מה שמעורר את השאלה למה הגיע אליי.
אני אמשיך לשאלה הבאה: מה יסמין הסתירה ממני, ואיך היה לה את מספר הפלאפון שלי?
יסמין הסתירה ממני את האמת על הוריי. כן, גם אני קצת הרהרתי בנוגע לזה והייתי בטוח שזה שקר, אבל יומן יקר, הכול אמת!
בטח אתה גם שואל את עצמך עכשיו איך היה לה את מספר הפלאפון שלי. אפוא, עופר אמר לה והיא הוסיפה אותי לאנשי הקשר שלה, והתקשרה אליי. אני לא מאמין שהכול היה – למעשה – תרמית.
אני לא הייתי בטוח שזה הגיוני כל הסיפור הזה, אבל… אני בטוח שכן. גיליתי את זה. ואין סיכוי שהכול זה סתם.
באמת שאני בוכה עכשיו… אני ממש לא רוצה לדעת את כל זה…
עכשיו, אני אספר לך למה זואי עזבה אותי. זה היה הדבר הכי לא צפוי שיכל היה לקרות לי… תמיד הייתי בטוח שלא סתם זואי עזבה. זה היה ממש לא הגיוני שהיא עזבה מרצונה ושפשוט היה לה קשה עם כל מה שקרה. ולפני רגע הבנתי, שצדקתי…
זואי לא עזבה מרצונה; מה שקרה זה שעופר איים עליה! כן, כן, איים עליה. נכון שזה נשמע ממש לא הגיוני, אבל כלום כאן איננו הגיוני, וגם –
זה.
למה הוא איים עליה?
הוא אמר לה כך: "הכול בשביל אריק… את חייבת לעזור לו. אם אתם שואלת את עצמך איך, אז זוהי העזרה הרבה והמשמעותית ביותר שתועיל לו: תעזבי אותו. ההורים שלו גם יחזרו בקרוב…" אז היא קטעה אותו ואמרה לו: "מה זאת אומרת? אתה הרי אמרת לו שהוריו עזבו אותו, מה פתאום אתה משקר?" ועופר מייד ענה לה, "את חייבת להאמין לי, שיש לי סיבה… אני בן-אדם טוב, באמת!"
"אני לא מסכימה לעזוב אותו! בשום-פנים-ואופן אני לא עוזבת אותו! ואם אתה באמת בן-אדם טוב, תניח לי לנפשי. אני לא עוזבת אותו לעולמי-עולמים!"
עכשיו אתה בטח שואל את עצמך מה פתאום היא עזבה אותי. ובכן, עופר איים עליה שאם לא… הוא יהרוג אותה.
זואי לא בחרה לעזוב אותי בגלל שיהרוג אותה, אלא לגמרי להפך – היא בחרה להאמין לו שזה הדבר הכי טוב בשבילי.
השאלה הבאה: למה עופר חטף את יסמין?
עופר חטף את יסמין בגלל שלא הייתי מוכן להקשיב לו בשום-פנים-ואופן, ולכן הדבר החשוב שהיה לו לומר לי לא נדחה, אלא הועבר ליסמין שתודיע לי. אך אחרי כך, ליסמין לא היה את האומץ…
ונעבור לשאלה הבאה: למה יסמין שיקרה לי?
יסמין שיקרה לי בקשר לכול רק בגלל שהיא הייתה בטוחה שזהו הדבר הטוב ביותר בשבילי: שאני לא אדע מכלום; שבבוא העת, יהיה לי
כבר את ה- timing לגלות את הכול.
אני לא מאמין עליה… דווקא היא?! מכולם?!
ועד עכשיו אני לא מבין את עופר… תאר לעצמך אם היית במקומי; אני לא חושב שהיית מצליח לשרוד, אבל מה עושים כשאין ברירה? מוותרים!
מה יסמין הסתירה ממני? הכול! אפילו את כל הנושא הזה שאני מדבר איתך עליו עכשיו… אני לא ידעתי מכלום והייתי כל-כך מאושר, ולמה? הרי זה הגיוני שבן-אדם בלי הורים יהיה מאושר? לא ולא!
והשאלה שהכי סקרנה אותי, יותר מכולם… לאן נעלמו ההורים שלי?
זה הדבר הכי הזוי שיכול להיות בחיים שלי: ההורים שלי נסעו להציל ממלכה אבודה… כן, כן. להציל ממלכה אבודה.
איזו ממלכה? זו בדיוק השאלה שגם אני שאלתי. ואתה יודע מה התשובה על-כך? ההורים שלי הם נצר לשושלת שליטה, בממלכה אבודה ביערות האמזונס. ואם ההורים שלי, כמובן שגם אני. השתלט על הממלכה שליט נורא, שכל שרצה הוא לשלוט. גיליתי שהשליט הזה, ששם עכשיו, הוא מצא את הדרך לשם ממש במקרה, וכנראה, שהוא היחיד שלא אבד לא הזיכרון כשהגיע לשם.
וכשהוריי הגיעו, הכול התחיל להשתבש…
כמובן שלא האמנתי. אך הייתי מוכרח ואני נשבע שהכול אמת!
המלך ההוא השתלט על הממלכה האבודה…
כנראה, בשביל להגיע אל הממלכה צריך להגיע לאיזשהו עולם אחר, כולם קוראים לו "העולם האמיתי של בני האדם " (אני ממש לא מבין את זה, אני גם בן-אדם ואני בעולם אמיתי, אז מה הקטע?), ומשם מגיעים למדינה בשם אוסטרליה ואז צריך לחצות היער. משם צריך לטוס לנהר האמזונס, ואז צריך לשחות בנהר המפחיד הזה (כך כולם אומרים) ואז יש
שער כלשהו שרק אנשים מיוחדים יכולים למצוא אותו, ורק אז מגיעים אל הממלכה…
בקיצור, זוהי דרך לגמרי מסובכת.
לאחר שהוריי הגיעו לשם, השתלט שם מישהו נורא ואיום, הרוצה לשלוט על הממלכה, והוא בעצם רק הורס אותה.
ההורים שלי היו חייבים במיידית לנסוע לשם ולעזור להפיל את המלך מהשלטון, והם צריכים להיות המלך והמלכה במקומו, ואני… הנסיך.
אך זה כבר היה מאוחר מדי…
ושלא אמרה לי את הסיפור הזה, ואז, עכשיו, כשגיליתי את הכול, זה כבר מאוחר.
הפעם ההורים שלי באמת נעלמו שם…
ואני לא אוותר לעולם! אני אלחם במלך ואגלה את האמת על הוריי. ואתה לא תאמין מה עוד אני גיליתי; לא סתם הכול לא הגיוני, יש דבר שהוא מאוד לא הגיוני, אך הוא יכול להסביר את הכול…
רק לי יש את הכוחות הכי חזקים: רק אני יכול לעשות כל מיני כישופים אפלים, שאף אחד אחר אינו יכול לעשותם. אפילו לא לאנשים האלה (לעופר ולמסדר ממנו הוא מגיע), ולהורים שלי אין את הכוחות הללו; אני לא ממש מבין בזה, אך אני יודע בנידון שזה דבר מאוד מיוחד.
לכל מי שבממלכה הוא צובר כוחות ומקבל כישופים, אבל רק לנו יש כוחות; בנוסף כישופים אפלים.
אם אתה חושב שהמלחמה תהיה כל-כך פשוטה אז אתה ממש טועה. הסיפור הוא ממש מורכב, אני בקושי מצליח להבין אותו! ויש עדיין דברים
שעוד לא הצלחתי לגלות.
והדבר הכי נורא שיכול לעצור אותי, להרוג אותי, ואני כבר יותר לא אצליח לשרוד… זהו שר האופל הנורא.
מספרים ששר האופל הוא בעצם רוח שחורה, היכולה להיכנס ביצורים חיים ובבני-אדם, ואף אחד לא יעצור אותו.
שר האופל רוצה להשתלט על כל העולמות!
אך אני כבר עדיין חושב על תוכנית… למצוא את נקודות החולשה שלו… איך? אין לי מושג, אבל אני מקווה שאני אצליח לשרוד.
רק שאני לא אעשה יותר גרוע…
והחלום שלי, שהיה לי בתחילת כל הסיפור הזה, מסתבר שהוא יתגשם, ואני אסע עם פיטר ומאי ל- White-Flag, לדעת לשלוט בכישופים, וגם לדעת לעשות את הכישופים האפלים המיוחדים שלי. ופיטר ומאי יודעים על הכול.
הסיפור שלי ושל בני כיתתי נשזר אחד בשני בדרך שהפחידה אותי מאוד והפנטה את כולנו… כל הכיתה שלי יודעים על הסיפור שלי, וכולנו מוכנים לצאת למסע הרה סכנות…

"אריק," קראה לי מאי פתאום.
אריק עצר את כתיבתו מהיומן ומיהר לסגור אותו, וירד למטה אליה.
"מה? מה קרה?"
"קיבלת חבילה." אמר פיטר ונתן לאריק.
"איזו חבילה?"
"לא יודעת…" לחשה מאי בשקט, היא ידעה גם על כל הסיפור הנורא, והמלחמה שבפתח. "אני מפחדת," אמרה. "מה עושים?" שאלה אותי ואת פיטר, והזיזה את עיניה לכיוון של אריק, ולאחר-מכן הסתכלה על פיטר.
"אין לך ממה לפחד." אריק ניסה להרגיע אותה, למרות שידע שיש לה ממה, ולמעשה, גם היא ידעה.
פיטר תמיד נהג לומר אמת; "דווקא יש לך," אמר לה פיטר. אריק עצר אותו בכך שלקח ממנו את החבילה.
אריק די פחד לפתוח אותה, אבל הוא אזר את האומץ, ופתח.
אריק ראה שמונחת בפנים שרשרת מזהב.
"מה זה?" אריק שאל, ולא העז לנגוע בה.
"לא יודע," אמר פיטר.
"איך אתם יודעים ששלחו את זה אליי?" שאל אריק.
"זה הגיע עם פתק," הסבירה מאי, והוציאה מכיס הג'ינס שלה פתק מקופל. "אני עדיין לא פתחתי אותו, אבל בינתיים אנחנו סתם מנחשים שזה בשבילך."
"כן, הרי מה בדיוק מיוחד בנו?" צחק פיטר, ואז היה רציני עקב מבטה המלחיץ של מאי. "לך יש את הכוחות המיוחדים, אנחנו קיבלנו כישופים רגילים!"
"ובכן, מאי," פנה אליה אריק, "אפשר את הפתק?"
מאי נתנה לו את הפתק. אריק פתח והקריא בקול:
"אריק שלום,
אם אתה קורא את המכתב הזה, סביר להניח כי אינך מבין את חשיבותה של השרשרת שקיבלת ברגע זה.
אני אסביר לך ברור יותר: למי שיש את השרשרת הזאת, יש לו את הכישופים האפלים, והוא יהיה הכי חזק, ואין לעצור אותו כלל וכלל אם השרשרת על צווארו.
אריק, אתה חייב להבין שאתה הוא הנבחר, המיועד, ומוטב כי אף אחד אחר אינו יחליף אותך.
תשמור על השרשרת הזאת, והיא תשמור עליך…

ממני,
האדם שהכי פחדת ממנו לשווא
– עופר – "

אריק סיים להקריא את המכתב שקיבל יחד עם השרשרת המוזהבת.
סוף-כל-סוף העז לגעת בה.
"אני לא מאמין!" אמר אריק.
"זה עופר שלח לך," אמרה מאי.
"כן…" אריק נדהם.
"אריק, אנחנו יוצאים למלחמה, אנחנו חייבים!" אמר פיטר.
"פיטר צודק." אמרה מאי.
"אני חייב לגלות את האמת על הוריי, וזה לא הכול…" אמר אריק.
"זה יהיה בהחלט מסוכן," השיב פיטר.
"אני לא בטוחה שנשרוד את הכול, אבל אנחנו חייבים."
"תארזו מהר את כל הדברים החשובים ביותר שלכם, ותודיעו מהר לכל הכיתה, עכשיו!"
"למה?" שאלו פיטר ומאי פה אחד.
"כי אנחנו עוזבים… נצא למסע הרה-סכנות, ואני מקווה שנשרוד. אבל אין לנו ברירה. בשביל האהבה, נעשה הכול…"
פיטר ומאי צייתו לו.

אריק יצא מהבית, והלך לעצמו ברחוב.
"עוד רגע אני בא, אני פשוט צריך קצת זמן להתאושש." כך אמר אריק לפיטר ומאי, ויצא.
אריק התיישב על המדרכה, והדמעות פשוט זלגו מעיניו. עוד דמעה, ועוד אחת, ועוד אחת… "אני לא יכול…" לחש אריק.
למה הכול קורה דווקא לי? חשב אריק, הלוואי ודבר מכל זה לא היה קורה לי, כל-כך הייתי רוצה להתחיל חיים חדשים…
ואני לא מאמין, אני לא מאמין, שהיום הכי דרמתי בחיים שלי, הגיע, וזה בדיוק יום-ההולדת שלי.
היום יום-הולדתי, היום הראשון של השנה החדשה, ואני עוזב… אני עוזב למען ההורים שלי, למען כל-כך המון יצורים ובני-אדם מעולמות אחרים, אני עוזב בשביל להילחם; אני מסתכן למען האהבה, ואני כל-כך מבקש, שאני אשרוד…