כישופים אפלים – פרק 9

בתחילה יסמין אינה ענתה למאי על שאלתה החשובה.
"את יודעת איפה האחרים?" מאי חזרה על השאלה שוב.
"על מי את מדברת?" תהתה יסמין. להפתעתה הרבה, ענתה מאי במהירות.
"מה 'על מי'?!" צחקה מאי. היא באה להמשיך את דבריה, אך אריק קטע אותה. "היא מדברת על דניאל, תהל ותום," הוא אמר. "רגע, עכשיו כשאני חושב על זה, גם ים לא הגיעה כל השבוע."
"אתה צודק!" אמרה מאי. "איך לא שמנו לב?"
"יסמין?!" פתאום פיטר הגיע וראה את יסמין. קולו הדהד בבית. יסמין לא הופתעה על שאלותיו ששאל, למעשה – בדיוק כמו אריק. הוא התפרץ בשאלות כמו: איפה היית כל הזמן הזה? מה קרה לך? למה נעדרת? את יודעת כמה דאגנו לך?
"תירגעו כולכם," אמרה יסמין. "לאמיתו של דבר, בגלל זה באתי דווקא אליכם."
"נו…" אמרה מאי, היא הייתה לחוצה. "אז מה קרה?"
"אני אתחיל מההתחלה." אמרה יסמין.
"ברור, אז מהסוף?!" צחק פיטר בלחש, ובן רגע נהיה רציני, כשראה את מבטה של יסמין מופנה אליו. יסמין התעלמה ממנו והמשיכה את דבריה.
"את יכולה להיכנס," אמרה מאי.
יסמין נכנסה, ישבה על הכורסה שלהם, שהייתה בסלון, והתחילה לספר את סיפורה שעברה עד כה, מההתחלה.
"בקיצור," אמרה יסמין. "הכול התחיל לפני שבועיים. נפגשתי עם מייקל לפני בית הספר. יותר נכון, כשבאתי ללכת לבית הספר, כשיצאתי מהבית."
יסמין התאמצה להיזכר על מה שקרה לה, ולמרבה המזל, היא הצליחה להיזכר. היא התנשפה מעט. "בקיצור," אמרה יסמין. "נתקלתי בו – או – יותר נכון, הוא נתקל בי. אז הוא שאל אותי: מה אני עושה היום בערב, אז אמרתי לו שאני עסוקה. בערב, כמו תמיד, הלכתי לאיזשהו פארק שאני מאוד אוהבת, ושם אני כותבת ביומן, כתבתי. בספר הזיכרונות שלי – על כל הרגשות שהיו לי במהלך היום וכל מיני דברים כאלה. פתאום, מאוד הופתעתי לגלות – שחטפו אותי!!! זה קרה כל-כך מהר, לפתע, באותו הרגע אני ממש לא הבנתי כלום, לא הבנתי מה קורה…"
"מי זה היה?" אריק קטע אותה במהירות. "את יודעת?"
"אני יודעת שזה היה בן, בהתחלה הוא לא אמר לי."
"אריק היה במתח כל כך רב.
"אז אולי תיתן לי לדבר שנייה ואז תדע?" אמרה יסמין.
"צודקת," אמר אריק, והתנצל מיד. "סליחה."
"לא ידעתי בהתחלה מי זה, אז הוא הסיע אותי לאנשהו במכונית," יסמין התעלמה מאריק והמשיכה את דבריה. "ולא הייתה לי את האפשרות לראות משהו, כלום, כיוון שהוא כיסה לי את העיניים בבד שחור. הייתי ממש לחוצה, לא יכולתי לראות דבר, כלום לא ראיתי."
"מה קרה אז?" שאלה מאי בלחץ ובמתח רב.
"לאחר מכן הוא קשר אותי באיזה תא צפוף, והיה שם בנוסף לזה, גם חשוך וגם מאוד חם." אמרה יסמין, והמשיכה את דבריה. "וברגע שהוא הלך, סימסתי לך. אני ידעתי שאם אתקשר אליך ואדבר בקול, הוא ישמע אותי מדברת, מי שזה לא יהיה, וייקח לי את הפלאפון."
"ווהו," אמר פיטר. "בטח מאוד פחדת."
"בזה אתה צודק," אמרה יסמין. "אבל עכשיו אני בסדר. זה העיקר."
"כן," אמר פיטר.
"מה עשית אז? אחר כך?" שאלה מאי.
"אבל איך ידעת מהו מספר הפלאפון שלי?" שאל אריק.
"זהו, ש…" יסמין היססה קצת.
"נו…?" אמר אריק בסימן שאלה.
"אני באמת שלא מודעת לכך," אמרה יסמין.
"מה?" תהה אריק.
"אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, אבל זה פתאום המספר היחידי שהיה לי בפלאפון." אמרה יסמין.
"איך דבר כזה יכול להיות?" שאל אריק.
"באמת שאינני יודעת," אמרה יסמין. "בגלל זה חששתי לומר זאת."
"טוב…" מלמלה מאי.
"אז מה עושים עכשיו?" שאלה יסמין.
"שאלה טובה." ענה אריק.
"אני חושבת שאני אלך מחר לבית הספר," אמרה יסמין.
"אבל אני לא בטוח שזה יהיה חכם לספר להם על עלילותייך." אמר אריק, בצדק.
"אני חושבת שאתה צודק." תהתה יסמין.
"בעיניי זה לא חכם," מחתה מאי.
"מדוע?" שאלה יסמין.
"מדוע?!" מאי לא האמינה למשמע אוזניה. "כי אולי את צריכה להגיש תלונה במשטרה?" צחקה מאי.
"אני חושבת שהוא רצה משהו," אמרה יסמין.
"מי??" תהה אריק.
"אני לא זוכרת איך קוראים לו… לחוטף!" אמרה יסמין.
"השם מאוד יעזור לנו," אמר פיטר. "את בטוחה שלא שמעת?? את
אולי שמעת מישהו קורא לו בשם כלשהו?"
"לא," אמרה יסמין. "אני ממש מצטערת, אך אינני זוכרת דבר."
"בטוח?"
"רגע," צעקה יסמין לפתע, פתאום. "נזכרתי!"
"נו…" אמרו מאי ואריק פה אחד. "איך??"
"עופר," אמרה יסמין.
"עופר?" שאל אריק. "את בטוחה?"
"למה?" תהתה יסמין. "אתה מכיר מישהו שרוצה ממני משהו בשם הזה?"
"למעשה, כן." אמרה מאי, אך אריק קטע אותה. "לא!! ממש לא!" אמר אריק.
"למה, אריק?" שאלה מאי בלחש.
"חכי עם זה קצת," לחש אריק למאי. יסמין שמעה אותם מסתודדים בלחש ובשקט, למעשה – לידה.
"מה אתם מסתירים ממני?" שאלה יסמין ברצינות גמורה. "אז אתם כן מכירים אותו." קבעה.
"מה פתאום? איזה שטויות…" שיקרה מאי. פיטר זרם איתם. "אני לא מכיר אף אחד בשם הזה," היתמם.
"גם אני לא," אמר אריק.
"גם אני." אמרה מאי.
"טוב, אני יודעת שאתם משקרים לי." אמרה יסמין. "למה? מה הסיבה? אני מתעקשת לדעת!"
אריק, פיטר ומאי שתקו לגמרי. דממה נפלה בחדר.
"טוב," אמרה יסמין. "אני הולכת."
"לאן?" התפרץ פתאום אריק.
"לא יודעת," אמרה יסמין. "לאנשהו."
"למה?" שאל פיטר.
יסמין התעלמה ממנו. "אני פשוט לא מבינה מה הצורך שלכם לשקר לי." צעקה יסמין. "עשיתי לכם משהו רע?"
"למה את חושבת שאנחנו משקרים לך?" שאלה מאי.
"אני יודעת!" אמרה, יסמין הרימה את קולה. "שלום לכם," אמרה יסמין וטרקה את הדלת אחריה, לאחר שיצאה מהבית.
"חכי שנייה," צעק לעברה אריק, אך היה זה מאוחר מדי. היא לא הספיקה לשמוע אותו.

אריק יצא אליה. אחריו גם פיטר ומאי.
"מה אתם רוצים?" יסמין הסתובבה אליהם.
"את רוצה שנספר לך מה אנחנו יודעים עליו?"
"על עופר?" אמרה יסמין. "אז כן!"
"טוב," אמר אריק. "אז תיכנסי הביתה עכשיו."
"ותבטיחי לנו שאת לא יוצאת או בורחת." המשיכה אותו מאי.
"וכל דבר שאת יודעת את ישר מספרת לנו." המשיך אותה פיטר.
"בסדר," יסמין המהמה. "ואתם…"
"מה?" שאל אריק. יסמין המשיכה את דבריה. "גם לי יש תנאי,"
"אז לא," אמר פיטר.
"מה 'לא'? עוד לא שמעת את התנאי שלה." מחתה מאי לפיטר והתרגזה.
"בסדר, בסדר," אמר פיטר למאי בכעס. "מה את רוצה ממני?"
"אתה מבין למה אני לא סובלת אותו?" מאי סובבה את ראשה לכיוון אריק, שהיה בצידה השני. אריק צחקק.
"אני רוצה," יסמין הרימה את קולה. "שתגידו לי מה אתם יודעים על עופר הזה." לבסוף צחקה, כי למעשה – הם שכחו את הבטחתם.
"בואי תיכנסי." אריק הסתכל על פיטר וחייך. יסמין נכנסה לביתם.

לאחר שאריק, פיטר ומאי הסבירו לה מה הם יודעים על עופר הזה – מאריק, ולאחר שהם הסבירו שהם לא יודעים מה הוא רוצה מהם, יסמין לא הבינה מילה אחת ממה שאמרו לה. אריק, פיטר ומאי דיברו כולם ביחד ויסמין לא הבינה כלום, עד שהתרגזה וצעקה עליהם.
"חכו שנייה!" צעקה יסמין, כדי שישמעו אותה. לאחר שהייתה דממה, פיטר המשיך קצת לדבר על עופר, ואז הפסיק לאחר שאף אחד לא דיבר. למעשה – הוא לא שמע את יסמין צועקת מהדיבורים של עצמו. יסמין ידעה שהוא פטפטן לגמרי.
"מה קרה?" שאלה מאי לאחר שהייתה דממה.
"אני לא מבינה מילה ממה שאתם אומרים," אמרה יסמין בעצבנות, "אתם מדברים ומדברים ומדברים ואני לא מבינה כלום. אי אפשר ככה!"
"אז מה את רוצה?" לעג פיטר.
"שקודם כל אריק ידבר ויסביר, כי איתו קרתה כל המהומה." אמרה יסמין, בצדק.
"יסמין צודקת," אמרה מאי.
"טוב," אמר אריק. "אז ככה, הכול התחיל…"

לאחר שאריק סיים לספר ליסמין את כל עלילתו עם עופר, היא המהמה קצת.
"רק… משהו אחד," אמרה יסמין. "משהו לא מסתדר לי."
"מה?" אריק כיווץ את מצחו.
"למה זואי עזבה אותך?" שאלה יסמין.
"היא אומרת שזה כבר יותר מדי בשבילה ושהיא כבר לא יכולה להיות ככה, והיא צריכה להירגע." ענה אריק בביטחון.
"ואתה מאמין לה?" צחקה יסמין.
"למה שתשקר לי?" שאל אריק.
"אתה עד כדי כך 'עיוור'?" שאלה יסמין והרימה את קולה בהתלהבות. "עופר שיחד אותה!"
"למה? מה הוא רוצה ממנה?" שאל אריק. "מאיפה כל הביטחון הזה?"
"אני פשוט מרגישה את זה," אמרה יסמין וניסתה להסביר לו את תחושותיה. "אני בטוחה שזואי לא הייתה עוזבת אותך סתם, וזה הפתרון היחיד שהגיוני. עופר הוא פושע!"
"לי זה דווקא לא נשמע הגיוני." אמר אריק.
יסמין המהמה. "אני רק לא יודעת מה הוא רצה ממך, וממני."
אריק לא סיפר לה שהם צריכים להיות ביחד – לפי מה שעופר אמר.
"טוב," קטע פיטר את מחשבותיהם של אריק ויסמין. "אני קצת עייף."
"אז תלך לישון," לעגה לו מאי. "מה אתה רוצה מאיתנו?"
"אמרתי שאני רוצה משהו?" צעק פיטר. "וואי, לפעמים את ממש מוזרה." מאי פלטה אנחה.
"אולי כדאי שנלך לישון?" שאל פיטר. "כבר ממש מאוחר, ומחר יש בית ספר."
מאי צחקה. "טוב, אתה צודק."
"טוב," אמר אריק. "רק שאלה קטנה."
"מה?" שאל פיטר בחוסר סבלנות.
"איפה יסמין תהיה בינתיים? הרי לא כדאי שהיא תהיה בבית שלה," אמר אריק.
"למה? זה ממש בסדר." אמרה יסמין.
"למה? מה יש בבית שלך שאת לא יכולה להיות שם?" שאלה מאי את יסמין בעקבות שאלתו של אריק.
"אמי נעלמה," השיבה יסמין. "אני לא יודעת איפה היא, ואין אף אחד בבית. אבל אני כבר ממש גדולה ואני יכולה להיות לבד בבית."
"ועופר?" שאל פיטר.
"מה איתו?"
"הוא עדיין מסוגל ויכול לחטוף אותך." השיב פיטר.
"אין לי מה לעשות בנידון," המהמה יסמין.
"יש לך!" אמרה מאי.
"מה?" שאלה יסמין.
"תעברי לגור איתנו," אמרה מאי.
"מתי?" יסמין התבלבלה.
"כמה שיותר מהר!" צחקה מאי.
"מה זה יעזור?" תהתה יסמין. מאי מיד ענתה לה, במהירות. "עדיף להיות ביחד מאשר לבד." אריק ופיטר הנהנו לאות הסכמה.
"סבבה," אמר פיטר. "תביאי את כל מה שאת צריכה, את תשני עם מאי בחדר." פיטר עלה במדרגות והמשיך. "אני במיטה."
"רגע," יסמין עצרה אותו. "זה ממש בסדר מצדכם? כי אין לי בעיה להיות לבד בבית…"
"מה פתאום?" קטעה אותה מאי. "תישארי איתנו."
"היא צודקת," אריק לא מחה. פיטר לא שמע את השיחה האחרונה, כיוון שהיה מאוד עייף ועלה לחדרו, לישון.
"רק שנייה," קטעה מאי.
"מה?" שאלה יסמין.
"איך השתחררת לבסוף?" שאלה מאי.
"אה, נכון… צודקת. פשוט שכחתי כבר להסביר." אמרה יסמין. "בקיצור, מזלי שסבא שלי לימד אותי לפרוץ בבת מצווה שלי, אחרת –
הייתי נשארת שם עד עכשיו."
"ולמה הגעת דווקא לכאן, אלינו?" שאל אריק.
"זה היה הכי קרוב, ולא היה לי את הכוח לרוץ עוד, עד לבית שלי."
"אה," אמרה מאי.
"אני ממש מצטערת שאני נופלת עליכם ככה," אמרה יסמין. "באמת שאין לי בעיה לחזור לבית שלי, זה ממש בסדר. אני לא מבקשת כלום."
"לא, לא," אמרה מאי במהירות, כשיסמין קמה. "רק תלכי להביא את כל מה שאת צריכה מביתך, ובואי אלינו." מאי המשיכה את דבריה. "אנחנו מחכים לך כאן."
"טוב," אמרה יסמין. "ממש תודה, כי אני לא מבקשת כלום, אבל אם אתם ממש מתעקשים…"
"כן!" אמר אריק. מאי הנהנה.
"אז בסדר." אמרה יסמין. "אני עוד מעט יבוא." יסמין יצאה מהבית ורצה לכיוון ביתה, להביא את הדברים החשובים ביותר שלה.