מבוך האשליות- פרק 14 (אחרון)

"שיקרת לי? במשך כל הזמן הזה שיקרת לי?" דניאל הסתכלה אל תוך עיניו של חברה הכבול בניסיון להוציא ממנו הודאה אמיתית. המלכה הסתכלה על המאורע בחיוך, וסימנה לחיילים שלה לתת לה לעשות כרצונה. היא הצליחה לקרוא אותה, וידעה שמה שתעשה יפעל לפי התוכנית שלה.
"לא רציתי שתיפגעי." הוא ניסה להסביר לה.
"מהרגע שאיבדתי את היקר לי מכל- נפגעתי כמו שלא נפגעתי מעולם, ושום דבר לא היה משפר את התחושה הזאת." היא הסבירה לו והצמידה את להב חרבה לגרונו. "אמרתי לך שהרוצח יזכה לעונש ראוי, נכון?"
"דניאל,"
"בכלל התכוונת לספר לי את האמת, או שתכננת שאיכשהו ההאשמה שלך תציל אותך?" היא שאלה, והוא לא ענה. "חשבתי שאתה חבר שלי."
"אני חבר שלך."
"לא, כבר לא." היא החזירה את חרבה לנדן ופנתה לצאת במהירות לפני ששאר החיילים של המלכה יחליטו לעצור אותה על פריצה. היא השאירה אותו שם כדי שיקבל את העונש שלא תצליח לתת לו. "תוודאי שהוא יקבל את מה שמגיע לו." היא פנתה אל המלכה רגע לפני שנבלעה בחשכה שביציאה.
"דניאל! תעצרי! תחזרי!" טוביאס ניסה לקרוא לה בכל כוחו בעוד נלחם בחיילים שתפסו בו כדי להשתחרר, אך ללא הועיל. היא לא הקשיבה לו, ולא התכוונה לעזור לו.
המלכה הביטה בה ברצון ופנתה אל טוביאס שכבר וויתר ונפל על ברכיו בראש מושפל. "אמרתי לה שאנחנו חברות." היא אמרה. "ואתה- אם תרצה שהיא אי פעם תסלח לך, תצטרך לבצע את המשימה שאטיל עלייך."

החיילים הצליחו לתפוס אותה בראייתם כאשר פסעה חזרה לכיוון היציאה. היא רצה בכל כוחה כשהם מאחוריה. הם היו שלושה, אחד מקדימה, ושניים מאחוריו. היא לא הצליחה לראות אותם בבירור באפלה, אך לא היה בה ספק מה לעשות. היא סובבה את מבטה מספר פעמים כדי לבדוק מה המצב בניהם, ושמה לב שהראשון מצליח לסגור את הפער בניהם. בכל הכוח שעמד לרשותה היא הגבירה את ריצתה והתפללה שלא תמעד בדרך ותקבע לעצמה את גורלה.
לא משנה מה עשתה, לא משנה עם כמה כוחה השתמשה, החייל שמאחוריה לא הרפה והצליח להתקרב אליה יותר ויותר.
היא כבר החלה לפחד, והפחד שלה התממש כאשר זרועה חזקה תפסה את גופה מסביב למותניה, הרימה וסובבה אותה והניחה אותה בכוח על כתפו כשהוא המשיך לרוץ בעוד הוא תופס ברגליה כדי לשמור עליה שלא תיפול. זה קרה כל כך מהר, והיא לא הבינה מה קרה, אך הקרבה החדשה הזאת אליו גרמה לה להבין משהו אחר. הלבוש שלו היה מוזר. הוא היה לבוש במעיל שחור, ומכנסיים נוחים שתפסו בחגורת כלים ריקה.
"מה אתה עושה? מי אתה?" היא שאלה מיד כאשר הבינה שהוא בכלל לא חייל.
"מישהו שמציל אותך. עכשיו תשתקי." הוא השיב לה בהתנשפות ובחוצפה וכן השתיקה אותה כהוגן. היא לא מצאה את המילים לענות לו. כשהרימה את ראשה אל עבר הרודפים אותו, שהיו באמת זוג של חיילים נחושים, והבינה עד כמה הפער בניהם גדול, וויתרה מלריב ולתת לו לצאת הגיבור שמציל את "העלמה במצוקה", כפי שכנראה רצה להיות.
מבלי ששמה לב, הם הצליחו לצאת משער הארמון, ובכך גם לעורר את החיילים שבשער מהכישוף של ג'יימס, הבחור שעזר להם להיכנס מלכתחילה. היא נאנחה בעצבנות כשנזכרה בשקרים שסיפר לה טוביאס, ונשבעה שברגע שתצא, היא תחפש שוב את ג'יימס, כדי שתוכל להיות עם האחד שהלב שלו באמת טהור ונקי.
ברגע שעברו בשער הצמחייה שהוביל למבוך, החיילים האטו את רדיפתם עד שנעצרו. ההחלטה המוחלטת שלהם גרמה לה לחשוש. היא מעולם לא הייתה בתוך המבוך ולא ידעה מה צפוי לה שם, והעובדה שהחיילים בעצמם לא מעוניינים להיכנס אליו, לא עזרה לביטחון שלה, שגם ככה ירד מהרגע שפסעה בחזרה.

המלכה חזרה לצינוק, וכפי שסיפר החייל, הגנב לא היה שם.
טוביאס הלך אחריה, בלית ברירה, כששתי ידיו כבולות באזיקי פלדה. היא סמכה על התחושות שלו מספיק כדי לדעת שלא ינסה או ירצה לברוח, ועל כן, לא הקשתה על ההגנה עליו.
היא השפילה את ראשה והסתכלה מקרוב על השלשלאות הקרות. הן נמסו, היא שמה לב לכך טוב מאוד. לרגע קט תהתה מה היה יכול לגרום לכך, כי הרי לגנב אין יכולות להט שכאלה, ומיד נזכרה באורחת החדשה שלה.
היא פנתה לצאת במהירות כשהתוכנית עדיין בראשה. טוביאס לא מיהר להצטרף אליה. הוא בחן את הצינוק קודם, מתוך סקרנות, והתכופף אל עבר השלשלאות שעל הרצפה. הוא הרים את ראשו להביט בשלשלאות שירדו מהתקרה, וקלט את אותו סימן בין שניהם- סימן החריכה והברזל שנמס והתקרר שוב, הסימן שהמלכה שמה לב אליו. הוא התעניין מאוד לדעת מי היה שם, ולמה הוא כל כך חשוב, ובאותו זמן, גם לדעת כיצד השתחרר.
הוא הסתובב חזרה, ולבסוף, עלה חזרה למעלה, מהצינוק התחתי. לפי המבטים של המלכה ולפי הזירה אליה לקחה אותו, נראה היה לו שהוא יודע מה המלכה רוצה ממנו עכשיו, לאחר שהתוכניות השתנו בשבילה.