לא הולך לי עם בנים

לא הולך לי עם בנים
הקטע הבא הוא לא בחרוזים, גם אין לו המשך או מוסר השכל כלשהו, פשוט הוצאת פורקן.
לא הלך לי עם בנים, בכלל…
אני מגדירה את עצמי כבן אדם שלא מתייחס יותר מדייי למה שחושבים עליו, לכן המילה שרמוטה אף פעם לא הזיזה לי כלום.
והיא עדיין לא. אבל משום מה בזמן האחרון, עד שהצלחתי תצאת מהרגלי הסטוצים החסרי רגש והמלאי תשוקה רגעית,אני לא מצליחה למצוא שום דבר אחר.
לא הולך לי עם בנים, סך הכל לא משנה איך נסובב את זה תמיד יהיה לנו רצון לדעת שלמישהו אכפת מאיתנו, שמישהו נמשך אליינו, שמישהו רוצה לבלות איתנו את הלילה ולא עם אף אחד אחר. לי אין את זה.
אני לא מוצאת בן אדם כזה, לא שאני מחפשת אבל אני גם פשוט לא מוצאת.
אז מה קורה בסוף?
אני שכבר נגמלתי מחיי הזיונים הקלים והחסרי משמעות נשארתי לבד, לגמרי לבד… וכבר לא טוב לי, לא טוב לי בכלל.
לא רק שאני מרגישה שלא מגיע לי אהבה אחרי ההתייחסות שלי אל גברים בעבר, אני גם מרגישה שאין אף אחד שיוכאל לשים את העבר שלי בצד ולהסתכל על מי שאני עכשיו.
אז מה קורה באמת בסוף? אני פתוחה לאהבה, ופעם ב- יש לי התפרצויות קטנות של רגש לאנשים מסויימים, אבל זה אף פעם לא הולך, כי באמת לא מגיעה לי אהבה, ובאמת באמת בסוף, אני נשארת לבד, עם אהבה כושלת ולא ממומשת…