צבע הדעת – פרק 5

למרות שקווין היה המהמר הכי גרוע בכל העולם, ברגע ששמע את קול נסיעת המשאית הוא ידע שמייק הגיע.
הוא התרומם בזהירות מהספסל שעליו ישב – אותו ספסל מעופש שעליו ישב במשך כמעט יממה שלמה – וחיפש בעיניו את המכונית שהייתה אמורה להגיע. השמש החמה קפחה על ראשו והוא הצמיד את ידו הימנית אל מצחו בתור ניסיון עלוב להגן על עצמו מהחום, מתעלם מגרונו החנוק והיבש ומהקולות החוזרים בראשו שהתחננו למשהו קל לשתות. עיניו החומות-בהירות ננעצו בנקודות מרוחקות בכביש המעוקל, אבל ראייתו היטשטשה והוא ראה רק את גלי החום שהרטיטו את האוויר.
קווין לא יכל להגיד במילים כמה הוא התרגש לפגוש את מייק, חברו הוותיק, אחרי כל השנים הללו – הוא אפילו לא היה בטוח שזוכר איך נראה חברו הקרוב וציפה לראות איך נראה עכשיו. בלבו הוא קיווה שעכשיו, אחרי ארבע שנים ארוכות, הוא יוכל להתנצל על כך שנטש אותו ואולי אפילו יוכל להיות חברים – אבל קווין הכיר את מייק, וידע שאפשרות זו קלושה במיוחד.
הוא ראה משאית גבוהה נוסעת לכיוונו וחוצה את הכביש, מפלחת את השתיקה הארוכה בעיירה בצפירות רועמות. היא הייתה רחבה, וצבעה היה לבן כסיד. גלגליה השחורים היו עבים במיוחד וחלונות המשאית נראו בעיניו של קווין שחורים לגמרי. הוא צמצם את עיניו, מנסה לראות משהו בין החלונות הכהים, אך כל מה שהרגיש זה היה את קיבתו הריקה, את גרונו היבש ואת רצונו המתוק לשקוע בשינה עמוקה.
לא לקח יותר מדקה עד שהמשאית כבר נעצרה מולו, במרחק כמה מטרים קלים של מדרכת אבן צבעונית. קול המשאית טרטר באוזניו של קווין והעשן הנוראי נכנס לריאותיו וגרם לו להשתעל בכבדות עד שמנוע המשאית נכבה והיא דממה לחלוטין.
"מצטער שהתעכבתי, גרנסר." דלת המשאית שדממה נפתחה במהירות, ונער בעל שיער שחום וסבוך קפץ ממנה, מדלג מעל מדרגות הגישה של המשאית וקופץ בקלילות על המדרכה. הנער לבש מכנס כחול קצר, שקווין היה בטוח למדי שהיה בגד ים – וחולצת טריקו שחורה שכמעט השתלבה עם צבע עורו ועברה מעט את אגנו של הבחור. מייק קֶׁׁׂייבל שילב את ידיו השחומות והשריריות בתחושת ניצחון קלה וטרק עם רגלו את דלת המשאית מאחוריו, מותיר מבט זועף אך נבוך על פניו.
לכמה רגעים קווין לא הצליח להוציא מילה מפיו, הוא לא האמין ששוב פגש את חברו אחרי כל כך הרבה זמן שהיה תקוע עם הג'ון הזה – רק המחשבה על ג'ון העלתה כעס ברוחו. הוא יותר התפלא שמייק הסכים לעשות את הדרך הארוכה הזאת ולבוא לעזור לו, אחרי שנטש אותו במשבר משפחתי.
קווין סרק את כל גופו של מייק, בודק את כל השינויים שקרו שהוא לא היה בסביבה. כשהיו קטנים הוא זכר את מייק כילדון הנמוך והכחוש שהתפעל מכל דבר קטן סביבו. הוא זכר את העיניים הגדולות והתמימות, שתמיד הזכירו לקווין חפיסת שוקולד או סופלה טעים, שהיו מלאות בתמיהה וברצון לידע. הוא נזכר בימים שהיה מחבק את אחותו הקטנה שהייתה נמחצת בצחקוקים תמימים בין ידיו הכחושות.
ועכשיו? מייק התנשא לגובה מכובד, ואפילו עבר את קווין בסנטימטרים אחדים. זרועותיו השחומות שהיו פעם כחושות וחלושות נהפכו לשריריות וחזקות וכתפיו היו רחבות ומוצקות – כמו כל שריר בגופו. המבט התמים והסקרן שהיה בעיני הבחור נעלם כלא היה ובמקומו נותר רק מבט קר ולגלגן.
מה עבר על הבחור הזה כשהוא לא היה בסביבה?
"תתחדש על המשאית?" חיוך קטן עלה על שפתיו של קווין בעוד קולו היה מהוסס ולא בטוח. הוא לא ממש ידע מה להגיד במצב כזה – הוא לא ידע אם יש לו את הכוחות המועטים לצעוד ולחבק אותו, או האם מייק יקבל זאת בשמחה ולא ישבור את שאר העצמות בגופו. מייק הביט בקווין למשך כמה שניות, כמעט מוודא ששמע את מה ששמע, וגלגל את עיניו בבוז.
"אתה ממש לא מכיר אותי, מסתבר."
"טוב, עברו כמה שנים, אתה יודע." קווין גיחך ושילב את ידיו במהירות, אך מיד התחרט על כך ופלט גניחת כאב חלשה – לכמה רגעים הוא שכח שהוא עדיין פצוע וידו השמאלית עדיין שבורה. שפתיו של מייק התעקלו כלפי מעלה בחיוך ערמומי ולעגני למראה קווין הכאוב, אך הוא מיהר למחוק אותו מפניו לפני שקווין שם לב.
"השתזפת, אני רואה. אתה שחום מתמיד."
"מצחיק מאוד." מייק גלגל את עיניו בכעס בעוד שקווין פלט צחוק עדין וקצר. "רואים שלא עבדת על ההומור שלך-"
"באתי להציל את החיים שלך. לא לדבר אתך, קווין." קווין מיהר להשתתק וחיוכו נמחק מיד בעוד הוא הנהן באטיות. מייק נאנח ושילב את ידיו בעייפות. "הבאתי ציוד רפואי, דרך אגב. ויש כמה בקבוקי מים שקניתי באיזה תחנת דלק."
נראה היה שלמשמע המים כל רגש נמחק מפניו של קווין. הוא הביט במבט רעב במייק, בולע מעט רוק בגרונו, ומחפש את בקבוקי המים בזווית עיניו. מייק הסתכל על קווין בפליאה, הוא לא הבין למה הוא מתנהג כמו חיה רק למשמע המילה 'מים'. רק באותו רגע הוא הקדיש מחשבה למראה של קווין.
הוא היה פצוע, בערך בכל מקום שמייק הצליח לראות. כל מקום בגופו היה מוכתם בדם יבש ובשריטות רחבות או בחבורות כחולות ומכוערות. רגלו הימנית של קווין הייתה מעוקלת בצורה לא טבעית לכיוון קרסולו השמאלית והשוק באותה הרגל הייתה מעט סגלגלה. ידיו של קווין היו מכוסות בשריטות ושובלי דם יבש שוטטו על כל זרועותיו, כמו מפה מלוכלכת במיוחד – למרות שידיו של קווין היו תלויות באוויר ללא כל תמיכה הוא ראה את ידו השמאלית רועדת בלי הפסקה. שיערו הבלונדיני הדהוי היה מלוכלך ובכל תזוזה של קווין נפלטו עננות חול מגעילות משיערו, שריטה עמוקה יחסית נמתחה צמוד לגבתו השמאלית וזיפים צהבהבים הופיעו על פניו של קווין – ולמרות הכל עיניו נותרו באותו זיק ישן וחביב.
הוא תהה כמה זמן קווין היה פה, ומה קרה לו בכלל – אבל אז הוא נזכר שהוא נשבע לתעב את קווין גארנסר עד יום מותו.
"כשניכנס למשאית אני אביא לך את הבקבוק. נסעתי מספיק בשבילך, קווין." מייק אמר. הוא ראה מעט אכזבה על פניו של קווין, אך הוא מיהר להנהן בחריצות. "אז בוא נלך."
מייק התקדם לכיוונו של קווין ונצמד לכתפו השמאלית, מעלה בעדינות את זרועו הפצועה ומניח אותה על כתפו הימנית – כך שידו של קווין הקיפה את עורפו. הוא תפס בזהירות במפרק ידו השמאלית, מה שגרם לקווין לגנוח בכאב. "היא שבורה, קווי-"
"אני יודע." קולו של קווין היה עצור מכאב, הוא נשך את שפתו והנהן – מנסה לשכנע את מייק שהכל בסדר. "אני גם כמעט בטוח שנקעתי את הקרסול הימני."
"חתיכת אידיוט."
בצעדים גדולים ואיטיים מייק וקווין התקדמו לכיוון המכונית. נראה היה שבצעד הראשון קווין רוצה להקיא, כאילו כל הכאב שהרגיש מתפוצץ בצעד אחד. מייק הפנה את מבטו לכיוונו, שואל במבטו אם הוא בסדר – אך הוא רק עצם את עיניו והנהן. אחרי כמה צעדים הוא כבר התעלם לחלוטין מהכאב של קווין ולא הפנה את מבטו לכיוונו פעם אחת.
כשהשניים הגיעו לדלת המכונית, מייק משך בידית ופתח את הדלת לרווחה. רוח נעימה של אוויר קריר הוטחה בפניהם של השניים וגרמה לקווין להיאנח בהקלה ולמייק לחייך בהקלה. "אתה יכול לעלות על הגב שלי?"
"מה?" קווין הביט במייק במבט לא מבין ומייק רק נאנח בכעס.
"אתה לא תצליח לעלות את לבד, טיפש. גם אם אני אעזור לך, המדרגות גבוהות מידי בכל מקרה." קווין השתדל להתעלם מכך שכל מילה שנייה שאמר גרמה למייק להקניט אותו והנהן באיטיות. "עכשיו תעלה לי על הגב לפני שאני אתחרט."
בזהירות רבה קווין נעמד מאחורי מייק והניח את זרועותיו בחוסר כוחות על כתפיו. מייק תפס ברגליו של קווין והרים אותו, מניח את רגליו סביב אגנו בעוד הוא נאנק. "אתה חייב לי בגדול, קווין גרנסר."
מייק החל לעלות במדרגות המשאית, מקלל בכל צעד וצעד, עד שהגיע למושב הארוך מצופה העור השחור של המשאית. הוא עזב את רגליו של קווין, נותן לו להתרסק על המושב, וסגר את הדלת.
"הנה המים שלך, גמל." מייק התיישב במושב הנהג, שולף במהירות בקבוק מים ארוך וקריר. הוא פתח את פקק הבקבוק והגיש במהירות לקווין את הבקבוק – שחטף אותו בתנועה מהירה ומיהר ללגום ממנו במהירות.
"טוב, גראנסר. אני עשיתי את הטובה שלי." מייק התכופף והרים מרצפת המשאית תיק מתכתי ולבן שעליו היה רשום בכתב מעופש 'ציוד עזרה ראשונה', אך קווין אפילו לא הסתכל על התיק והמשיך לשתות בתעווה. "עכשיו אתה צריך לעשות משהו בשבילי."