על היררכיה ומהפכה

היררכיה.
היא נמצאת בכל מקום משגשג, מדגישה את הקווים האדומים שאין לחצות.
ההבדל הקל, הקו הדקיק שמפריד בין המנהל לעובד הזוטר, בין המלך לליצן החצר.
ההיררכיה ברורה לכל, אפילו אם הגעת ממקום שרחוק שנות אור מכאן, תוכל להבחין מי השולט ומי הנשלט, מי יגמגם ויהנהן במרץ, גם אם הוא לא מסכים, ומי יצווה בקול רם.
כי מקום מצליח צריך מושל, מפקח, מלך, מנכ"ל, מישהו שיוכל להיות אחראי ולפקד על כולם,
בדיוק כמו שכל מקום צריך עובד זוטר, מישהו שיבצע את תפקידו המועט בשקט וילך הביתה בסוף היום.
למעשה, ההיררכיה לא נשארת רק במקומות עבודה או בחצרות מלוכה, היא גולשת גם אל היום-יום, אל חיינו הנורמטיביים למדיי, אל חיי האהבה (המשגשגים או לא) שלנו.
כן, גם במערכת יחסית ישנה היררכיה- מי שבטוח שיגיד את המילה האחרונה וישלוט בכל ומי שיבצע את חלקו מבלי להתנגד. השולט והנשלט. גם אם נדמה לכם שלא מבחינים בזה, זה הדבר הראשון שרואים.
ההיררכיה ברור לכל, לזר ולקרוב, לבוחן ולמניד העפעף בהיסח דעת.

עם זאת, זכרו, יש גם מושג קטן בשם מהפכה והמילה הקטנה והלא-מזיקה הזו, לכאורה, משנה כליל את כללי המשחק. המהפכה באה להצעיד עולם חדש, לשנות את סדר ההיררכיה וסוג השלטון שעל הנשלטים כבר מאס. לפתע, מבלי שבכלל מבחינים, העובד הזוטר הופך מנהל והמנכ"ל ליצן חצר והכל משתנה, מתהפך, מתמוגג ונהפך לעיסה אחת דביקה שנקראת עבר.
וגם אם אי פעם הייתם נשלטים, אתם יכולים לשלוט, אתם יכולים לעורר מהפכה, כי יש לכם את הקול ויש לכם את הסיבה.

לפיכך, אהובי היקר, הגיע קץ מלכותך ועלייך לאהוב אותי, את המושלת שלך. זו פקודה.

–
נכתב ב21:16, 28/08/15