שיר של יום

הבוקר
משאך התחוור
שהשחר חודר בקרני נהרה
והלילה נסוג בתחושת אין ברירה
נחלצתי לפרום את קורי החלום
ולנסות לגלות מה יילד לי עוד יום

כשהשחור מתחפר בשולי הקרנות
והוגג קדורנית ברעות הבאות
והאופל בגחם מתריס של איבה
מצטנף ונחבא בפינה הקרובה
מעלים ללא נחם רגעי חסד ונעם
ומטמיר בחורים חלומות סוערים

הבינותי ששוב התחדש האיפול
שמחבל ומסכל כל גישה וטיפול
בקטעי מחשבות ופצעי אכזבות
ופיסות מביכות שאינן מתאחות
ואיננו מתיר לרפאות או למחות
קטעים כאובים מתקופות נשכחות
מפחד ששוב יתממשו הרעות.

שוא לחש החשש אל תדאג אין דבר
כי לכל מצוקה יש את יום המחר
לחטט בפצעים זה עיסוק מנוכר
למרבה בעמל לא ימתק שום שכר
אך אני בשלי מתפלש בשלילי
מתרגש למשש את פצעי גורלי

כך חזרתי אני להגג לתומי
בגבעות הכפופות שחוסמות את יומי
מאחור כבר נסגר הכיוון שעבר
מפתחי הצדדים ניבטים צועדים
והיישר מלפנים מתכנסות עננים
כך תמיד זה קורה כשהשחר נבלם
ויום ערמומי מתפרס בעולם.
נמתין נחכה לכיבוי מאורות
ושוב מתחילה ננסה לארוג
חוטים של תקווה לשחר הבא.