טקסט של אלף רגשות,אלף נושאים,על בחורה אחת.

הרבה זמן לא כתבתי ואולי גם בגלל זה אני מרגישה מועקה. הקפתי את עצמי באנשים וחנקתי לעצמי את הזמן כדי להשכיח אותך וזה פשוט לא עזר. האבן שישבה לי על הלב גדלה וגדלה כי כל בן אדם שנמצא בסביבתי פרט לחברה מדהימה שלי מקשה עליי.כולם חושבים שהם מבינים או שהם עברו גרוע יותר כמו חברה אחרת. אתם לא עברתם גרוע יותר. כשבנאדם מסנן אותכם,זה לא לעבור גרוע יותר! כשבנאדם לא אומר לכם שלום,זה לא לעבור גרוע יותר! זה פאקינג השלמות. אני מתפללת שכל מה שהיה זה סינון ולא להגיד שלום. מתפללת. נמאס לי שכולם מסביב מנסים לנחם ומרחמים,אני לא צריכה את השיט הזה,את הרחמים האלה.אל תרחמו עליי. אני לומדת מזה,אני מרוויחה ומפסידה בו זמנית ואני אדע יותר טוב ממה שכולכם אי פעם תדעו.שברת לי את הלב ובוא לא נתווכח על זה. זה מעצבן אותי ממש אתה יודע? היית אחד החברים הכי טובים שלי,ידעת שניפגעתי,ובכל זאת בחרת לחזור על אותה הטעות שהאחרים חזרו עלייה.מה הקטע? חשבתי שהבנת אותי,שלא תפגע בי,שתאהב אותי,שתחבק אותי,שתדאג לי,שתהיה רק שלי,ובגלל זה הרגשתי בטוחה להתחיל איתך משהו,אבל הוכחת לי בדיוק כמו השאר,שכל הציפיות שלי לא נכונות.אני מתגעגעת לחיבוק האמיתי שלך שהיה מלא משמעות, לשיחות הארוכות של השעות,לתמיכה והעזרה,למבט המאוהב שהיה לך בעיניים פעם כשהיית מסתכל עליי, לקרבה הזאת שהייתה בנינו,וכולם צודקים כי הגלגל כן מסתובב, אהבת אותי ואני לא,רצית אותי מעבר לידידה ואתה היית הידיד המושלם בשבילי, ועכשיו זה התהפך,מצחיק נכון? אני מחכה שהגלגל התהפך שוב. אני מעדיפה לוותר על הדבר הזה שיש בנינו רק בשביל לחזור למה שהיינו פעם, אתה יותר מידי יקר לי בשביל לנתק קשר. אני צריכה אותך פה לצידי בין אם זה ידיד ובין אם לא. אני צריכה אותך,אני מתגעגעת אלייך,ורוצה רק עוד פעם אחת לראות את המבט המאוהב הזה שהיה לך פעם כדי לדעת שלא דמיינתי. התרחקת ממני בהודעה אחת, שאני שלחתי ובחרת להתעלם, לשרוף את עצמך ולי את הלב. אני מתחילה לוותר,אני,קשה לי , קשה לי להחזיק בדבר הזה עוד,הראש אומר להחזיק,שהכל ישתפר,אבל הלב יודע שהוא אומר שטויות, כי זה לא ישתפר ואין סיבה להחזיק, זה רק פוגע. פעם הבאה שאני אראה אותך אני אחכה לראות שאין לך את המבט המאוהב הזה רק בשביל האישור שאפשר,שמותר,שכדאי לי לשחרר.אני יכולה עוד להמשיך ולכתוב שעות כי הרגשות שלי הם אין סופיים אבל זה סתם נראה לי מיותר כי בעוד כחודש הפתק הזה בטח ימחק, מסיבות טובות או מסיבות רעות, הוא לא יהיה קיים והמילים ילכו לפח. הטקסט הזה היה כי יש מישהו שמקשיב לי והוא דווקא לא יצור חי ונושם, אין לו עור ועצמות, הטלפון מקשיב לי יותר מהאנושות וזה מראה כמה שבאנושות אין אנושיות.