בני אלמוות- פרק ראשון.
-כיום-
התעוררתי לצלילי השעון המעורר שלי, עצרתי אותו והתיישבתי על המיטה. הבטתי במראה סרקתי את גופי בעזרתה. אספתי את השיער שלי וקמתי מן המיטה שלי. התקדמתי בצעדים כושלים אל עבר חדר האמבטיה שבחדרי, צחצחתי את שיניי ביסודיות ושטפתי את פניי. נשארתי עוד מספר דקות מול המראה. הבטתי בעיניי התכולות ובשערי החום. עיטרתי את עיניי בעיפרון שחור, העברתי על שפתיי שפתון שקוף ופיזרתי את שערי. יצאתי מחדר האמבטיה אל חדרי. הוצאתי מתוך הארון שלי צמד בגדים מתאימים, לבשתי אותם במהירות. נעלתי את המגפיים שלי. הרמתי את תיק בית הספר שלי שהיה מונח על כיסא המחשב ויצאתי מן החדר. ירדתי במהירות במדרגות. "בוקר טוב." סיננתי אל הורי. לקחתי מהשידה את המפתחות של המכונית שלי ויצאתי אל החנייה הצמודה אל הבית. פתחתי את המכונית של בעזרת שלט ונכנסתי לתוכה, התנעתי אותה ולאחר מספר שניות עליתי על הכביש שמוביל לבית של בראד. הדלקתי את הרדיו וזמזמתי את מנגינת השיר. נעצרתי ליד ביתו של בראד. צפרתי לו, והוא מיד יצא. "בוקר טוב," הוא בירך אותי כשנכנס אל המכונית. "היי" אמרתי מחייכת ממשיכה לנסוע. לאחר שלושה רמזורים ירוקים הגענו אל בית הספר. החניתי את המכונית שלי במקום הקבוע שלה. ויצאתי ממנה, מיילין חנתה לצד המכונית שלי ויצאה בדיוק אחרינו. "אנחנו מאחרים!" אמרה ונשקה לי על הלחי. "לא נורא." בראד סינן לעברה. הוא נעמד בין שתינו, החלנו להתקדם במהירות אל עבר הכיתה שלנו. עלינו במדרגות המובילות אל הכיתה ונכנסו לתוכה. המורה ישבה על הכיסא, מתעלמת מהאיחור שלנו. התקדמתי אל המקום הקבוע שלי, התיישבתי בצד הקיר, הנחתי את התיק של על הכיסא שלידי. בראד ומיילין התיישבו לפני. הוצאתי מהתיק שלי את אחת המחברת ואת הקלמר שלי. המורה החלה לדבר, מכתיבה לנו. דפיקה נשמעה בדלת ולאחר מכן היא נפתחה. נער ונערה עמדו בקדמתה. בחנתי את הנער, הוא היה בעל עיניים בצבע טורקיז ושיער חום נוטה לשחור. העברתי את מבטי לנערה, שיער בלונדיני צבוע עיטר את ראשה עיניים כחולות בהירות יישרו את מבטה אלי. "כן?" המורה שאלה. "ראיין וויקטוריה," הנער אמר מביט במורה. "ויקי." תיקנה הנערה. המורה ניגשה אל היומן שלה ובדקה אם זה נכון. "תתפסו מקומות." אמרה וחזרה ללמד. סיכמתי במחברת במהירות את מה המשפטים האחרונים שהיא אמרה. בקצה העין שלי ראיתי את הנער לוקח את התיק שלי ומניח אותו על הרצפה. "יש עוד המון מקומות בכיתה," סיננתי ממשיכה לסכם. "נחמד לי פה." ענה "אני בטוחה שגם יכול להיות לך נחמד במקום אחר." עניתי בעוקצניות. הוא לא ענה. השיעורים הראשונים חלפו במהירות ואיתם הגיע ארוחת הצהרים. קמתי מן המקום שלי והתקדמתי אל מיילין ובראד. "חתיך." מיילין לחשה לי בעודה מכניסה אל תיקה את המחברת שלה. "לא משהו מיוחד." עניתי. "ברור שלא," בראד מחייך, מחבק אותי. "אתם באים?" מיילין שאלה מתקרבת אל דלת הכיתה. אני ובראד התקדמנו אחריה, מחובקים. "לא ילך לך, יש לה חבר." שמעתי קול לא מוכר אחרינו. "אנחנו עוד נראה." מלמל. התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו. "כבר חוזרת." מלמלתי אליהם מוציאה מהתיק שלי ארנק. התקדמתי אל הקפטריה של בית הספר. היה שם די ריק. "כן?" שאל אותי אותו עובד שפגשתי שם כל יום. "כמו תמיד." אמרתי ונתתי לו שטר. לאחר מספר דקות הוא חזר עם מגש. "תודה." עניתי לו בחיוך. התקדמתי אל השולחן שלי, ראיין וויקטוריה ישבו שם עם בראד ומיילין. הנחתי את המגש שלי על השולחן, ראיין הביט בי. "מה?" שאלתי "כלום." מלמל. סובבתי את המזלג בספגטי שלי "נכון קרוליין?" מיילין שאלה "מה?" שאלתי ממשיכה לסובב את המזלג, היא נאנחה וחזרה לדבר עם ויקטוריה. צלצול המבשר את סיום הפסקת הצהרים צלצל ברקע. "בסוף השיעור, תחכה לי בחנייה." אמרתי בחיוך אל עבר בראד והחלתי להתקדם אל הכיתה שבה אני לומדת אנגלית. "קרוליין!" נשמעה צעקה מאחורי. סובבי את ראשי אליה זו הייתה ויקטוריה. "מה?" שאלתי בחוסר סבלנות. "אני לומדת איתך אנגלית" אמרה בחיוך. "יופי" מלמלתי לעברה בחיוך שקרי. התקדמנו אל הכיתה בקצב אחיד. התקדמתי במהירות אל עבר השולחן שלי והתיישבתי על כיסא לצד הקיר. ויקטוריה התיישבה לידי, כמה צפוי. המורה נכנסה אל הכיתה והחלה ללמד. "תגידי…" ויקטוריה לחשה לי סובבתי את ראשי אליה. "יש לך חבר?" שאלה "לא, למה?". "בינך לבין בראד אין כלום?" "לא, אנחנו סתם ידידים טובים" עניתי לה והסתובבתי אל הלוח. "הוא חתיך." מלמלה "סוג של." סיכמתי בלי לסובב את ראשי אליה. השיעור חלף בקצב איטי, הפעמון צלצל. הכנסתי את הציוד שלי אל התיק שלי והנחתי אותו על הגב שלי. יצאתי מן הכיתה במהירות, התקדמתי אל חניית בית הספר. בראד עמד ליד המכונית שלי וחייך אלי. פתחתי את המכונית בעזרת שלט ובראד נכנס לתוכה. "קרוליין" נשמע קול מאחורי. הסתובבתי במהירות אליו, ראיין עמד מאחורי. "הבהלת אותי," מלמלתי. "לא התכוונתי," אמר והוסיף. "היום אני לא אספיק לקנות את הספר באנגלית, אז יש מצב שתשאילי לי אותו ומחר בבוקר אני אחזיר לך אותו?". "אתה לומד איתי באנגלית?" שאלתי מביטה בו "כן" ענה כלא מבין. פתחתי את התיק שלי ונתתי לו את הספר שלי, זרם מוזר הורגש בידי. משכתי את ידי במהירות. "תודה." אמר ונכנס אל המכונית שלו. פתחתי את דלת המכונית והתיישבתי על כיסא הנהג השלכתי את התיק לאחור והתנעתי את המכונית. "את יודעת," בראד החל לומר "מה?" שאלתי מנמיכה את המוזיקה. "אני חושב שאת מוצאת חן בעיניי ראיין" מלמל. "לא, אין סיכוי" עניתי. "ויקטוריה, זו החדשה. שבאה עם רייאן" החלתי לומר "בת דודה שלו, היא ישבה במכונית שדיברתם" אמר, משלים אותי. "בכל מקרה, ויקטוריה היא דיברה עלייך היום." אמרתי עוצרת את המכונית כאשר הרמזור התחלף לאדום. "כמו?" שאל "היא שאלה אם אנחנו זוג והעירה שאתה חתיך."
"היא צודקת" אמר בחיוך. "אתה לא כזה משהו," אמרתי מצחקקת. "יש לך מזל שאת נוהגת!" רטן. "למה מה היית עושה לי?" שאלתי והחניתי את המכונית לצד הבית של בראד. "את זה" אמר ונשק על שפתיי בפשטות. "מפגר" סיננתי. הוא יצא בחיוך מן הרכב והתקדם אל ביתו. בצד הכביש ראיתי את ראיין מביט בי, מועקה משונה השתלטה על ליבי. יצאתי מן החנייה והחלתי לנסוע אל עבר הבית שלי, לאחר כמה דקות החניתי את המכונית שלי לצד הבית ויצאתי ממנה.
סגרתי אותה בעזרת השלט והוצאתי מן התיק שלי את הפלאפון שצלצל. "הלו?" שאלתי מתקרבת אל הבית, מסובבת בחור המנעול את המפתח שלי. "את זוכרת שאת באה אלי היום?" מיילין שאלה "כן בחמש." מלמלתי אל תוך הפלאפון. "ניפגש." אמר וניתקה. עליתי אל החדר שלי והנחתי את התיק שלי בחדר החלפתי לבגדי בית ויצאתי מן החדר. ירדתי במדרגות אל עבר המטבח.
הצהרים עברו במהירות, שעות אחר הצהרים הגיעו. לאחר התארגנות קלה יצאתי מן הבית מניחה על אפי את משקפי השמש שלי. פתחתי את המכונית שלי בעזרת השלט והחלתי לנסוע אל עבר הבית של מיילין. החניתי את המכונית שלי לצד מכונית שחורה מוכרת, יצאתי ממנה וסגרתי אותה בעזרת שלט. התקדמתי בשביל המוביל אל הבית שלה. נקשתי על דלת הבית מספר פעמיים, בראד פתח לי. "גם אתה נמצא פה." אמרתי בחיוך ונשקתי על הלחי שלו. הבטתי בראיין וויקטוריה שעמדו מאחוריו ודיברו עם מיילין. "אתם יכולים לקרוא לי מיי," היא אמרה בחיוך. "מה זה צריך להיות?" שאלתי נעמדת לידה "ערב כזה של חברים," אמרה "חברים?" שאלתי לאחר שהם הלכו לאזור אחר בסלון. "כן, תנסי להיות נחמדה אליהם! חוץ מזה ההורים שלי לא נמצאים. והבית פנוי" אמרה בחיוך והתקרבה אל עבר שידת הטלוויזיה "איזה סרט אתם רוצים לראות?" שאלה בעודה מדפדפת בניהם. "איזה שאת רוצה," בראד אמר והתיישב לצד ויקטוריה על הספה. מיילין הדליקה את הסרט והתיישבה בספת היחיד, המקום היחידי שנשאר לי לשבת היה ליד ראיין. התיישבתי לידו וסרקתי את המדף של התמונות המשפחתיות של מיילין, המשפחה שלה הייתה שונה מן המשפחה שלי. מאוחדת.
"קרו," מיילין החלה לומר קוראת לי בכינוי האהוב עלי. "יש מצב את מביאה משהו אכיל מהמטבח?" שאלה. "כן, בטח" מלמלתי קמה מן הספה. הוצאתי מן הארון מספר חבילות של חטיפים, הוצאתי מן המקרר שני בקבוקים של שתייה מתוקה. פתחתי את הארון, כוס אחת התנדנדה על דופן הארון ונפלה. היא נשברה, התכופפתי כדי לאסוף את השברים. אחד מן השברים נכנס אל ידי. "לעזאזל!" סיננתי בכאב, מוציאה את הזכוכית מידי. הנחתי את הזכוכית מלאת הדם בתוך הפח והבטתי על ידי, החתך שהיה על ידי נעלם כעבור מספר שניות. כאילו לא היה. "הכל בסדר?" ראיין שאל מפתח המטבח. "כן, הכל בסדר." סיננתי לעברו מביטה בידי כלא מאמינה.
מקווה שאהבתם… ♥
תגובות (14)
וואו… *O*
תמשיכי…
וואו!זה מדהים!
…כמה זמן לא קראתי סיפור על ערפדים…
תמשיכי!!!
וווואוו :0
אני עדיין מעכלת שזה נגמר….
זהו עקלתי ועכשיו אני עצובה שזה נגמר………:[
תמשיכי ומההררר בבקשה!!
תמשיכי
ואוווו, ארוך, יפה, ארוך, יפה, ו…ארוך. ולהמשיך. מייייד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וואי זה באמת ארוך! וטוב שכך!
וזה דומה קצת בחלק שהיא נתנה לו את הספר כי הוא אמר שעדיין אין לו, לספר 'לנצח', של סדרת 'בני האלמוות'. קראת את זה, נכון?
ממש אהבתי את ההכתיבה שלך ואת הסיפור בכלל!!!
מקווה שתמשיכי מהר ככל האפשר :)
(ועדיין לא הבנתי את היחסים בין קרוליין לבראד.. הוא נתן לה נשיקה בפה אבל היא אמרה שהם לא חברים.. לא יודעת, לא הבנתי את הקטע הזה… :))
תמשיכייי אהבתי מאוד !!
חהה תאכלו את מה שיוצא לחניבעל הפיל אחרי קלקול קיבה, אני כבר יודעת מה ההמשך :P
נ.ב- מוגרןןןןןןן :-*
שמחה שאהבתם :) וכן קראתי את הספר 'לנצח'.
אני אעלה את הפרק השני בקרוב D:
חחחח, דר ♥
ממש מעניין!
D:
אהבתי מאד מאד מבקשת כי תמשיכי ממני בקי ♥
תודה D: אבל כבר העלאתי את הפרק השני והשלישי… את מוזמנת לקרוא :)