בראשית

כשאומרים מימי בראשית, מתכוונים למזמן, ממש מזמן, אפילו. אז אם אגיד שרצח קיים מימי בראשית תשערו שממזמן זה קיים. אבל אם תחשבו פעמיים- פשוטו כמשמעו. מימי בראשית, כן כן, בראשית של התנ"ך! זאת אומרת שמאז, מראשית ימינו כעם, אפילו לפני. מאז שאלוהים ברא את העולם קיים רצח- קין והבל. ולא חסרים רציחות והריגות בסיפורי התנ"ך, ומלחמות מתרחשות על ימין ועל שמאל. אז איך זה ש"לא תרצח"? ואיך זה שאדם דתי בימינו אנו, רוצח? דתי משמע שהוא מאמין, לא? אז במה הוא מאמין אם לא במצוות התורה ובאורח חיים על פיהן? בקיומו הפיזי של ה׳? שבכלל לא בטוח שיש לו צורה, או חומר. הוא מאמין באיזשהי ישות מומצאת ככל הנראה, ומקיים אורח חיים על פי מה שהיא אמרה כביכול אבל מגמיש את המצוות ומכופף את החוקים. ככה זה היום- מלא פטנטים מתחמקים כדי שלא באמת ישמרו שבת כמו מעלית שבת, עט שבת וכ'ו. אפילו את זה לא הצלחתי להבין למה עושים. רוצים למלא מצוות- מלאו, מבינים שזה לא תואם למודרניזציה? וותרו. אבל מה זה הבערך הזה, המתחקם? "שלא כדרכו". יופי באמת. אדליק את המתג בשבת עם הרגל ולא אענש על כך רק כי ביומיום אני מדליקה עם היד. איזו שטות. ואז בעצם אנחנו מתפלאים למה איזה פסיכופט מכופף את "לא תרצח" ורק פוצע אנושות. והיא, מתה מפצעיה, לא? בן זונה.
אז כן, אני חילונית וגאה. אוהבת את אורח החיים שלי ולא מרגישה כפופה לשום חוק עתיק ולא מודרני (אם כי מלא הגיון וחוכמה לתקופה ההיא. אבל דברים דינמיים ומשתנים). לא כפופה לאיזו דמות מטאפיזית. מאמינה בכמה אמונות תפלות, בגורל, בציפור הנפש. גם במכשפות, ערפדים ואנשי זאב. כן, יש לי אמונות. אבל הן לא משתלטות לי על החיים (אלא אם בובת וודו, כמובן), הרשות נתונה. אני חיה חיי חופש, נישאת ברוח ומגיעה רחוק כגבולות הדימיון. ולדמיון אין גבולות. למחשבות אין גבולות. לשאלות אין גבולות. אך לתשובות כנראה יש. כי איך זה שאף אחד לא יודע להגיד לי- למה?

מתגעגעת לזו שלא הכרתי.