לא שייכים לדם -פרק שבע עשרה.
איימי התעוררה בבהלה.
היא הרגישה את זה שוב, את הרגשת הכוח שהיא הרגישה כשפוצצה את הזכוכיות של המיכלים שלהם לפני זמן רב כל כך. היא ראתה אותה שוב, את האישה שעבדה עליה וניסתה להחזיר אותה למפעל. היא הרגישה אותו שוב, את הקול שדיבר ממנה בלי שהיא יכלה לשלוט בו. היא פתחה את יד ימין שלה והביטה על שלושת המספרים שחקוקים בו בשחור.
היא חשבה על דם, על הניסויים ועל המפעל באותו רגע.
זה גם היה הרגע שהיא הבינה שהיא זוכרת את כל הדברים האלו. ההרגשה של הכוח הציפה אותה שוב, היא סגרה את היד שלה והתרכזה. היא חשבה על דבר פשוט, כדור, ופתחה את היד שלה. במהירות מדהימה התגבשה להבה שחורה מעל היד הפתוחה שלה. הלהבה ריחפה מעל היד שלה והתחילה להתעגל עד שעברה לצורת כדור.
"וואו." לחשה איימי בהתפעלות.
היא דגרה את ידה, והכדור התפוגג. היא הצמידה את ידיה כאילו היא מחאה כף ועצמה עיניים. היא חשבה על קו ארוך, שמתחדד בשני קצותיו ואז פקחה את עיניה. איימי הרחיקה את כפות ידיה אחת מהשנייה באייות וצפתה בקו שמתחיל להיווצר ביניהם, הקו לא נגע בידיה אבל היא הרגישה אותו מדגדג את אצבעותיה כאילו היא מחזיקה בו.
איימי הורידה את ידיה בזהירות, הקו נשאר במקום, היא שלחה את יד ימין שלה למרכז הקו עד שהיא הרגישה את הדגדוג באצבעות. היא סגרה את ידה כמתכוונת לאחוז בו, הקו לא התפוגג כמו הכדור שהיא זימנה קודם. היא סובבה את פרק היד שלה בזהירות, ולהפתעתה, הקו הסתובב גם הוא. איימי הסתובבה אל העץ שמאחוריה והרימה את היד הסגורה, היא הנחיתה אותה בכל הכוח על גזע העץ. חתך יחסית עמוק נבקע בגזע.
ואז גוף אנושי התנפל עליה.
"שלא תעשי את זה יותר לעולם!" אמרה בתקיפות האישה בעלת השיער הלבן שרכנה עליה.
"הו, יופי," אמרה איימי, היא ניסתה לחלץ את ידיה מאחיזתה החזקה של ג'נט לשווא. "קודם בחלום שלי, ועכשיו כאן?"
"מה?" שאלה ג'נט בהפתעה. "בחלום שלך? התעוררתי עכשיו בגלל ששמעתי קולות ואז ראיתי אותך…"
היא הפסיקה את המשפט ופניה נפלו. איך היא נראיתה בדיוק כשהיא השתמשה בקו החד ההוא? איימי מצמצה. השיער הלבן הפך לשחור, החליפה הלבנה סגולה השתנתה לחליפה שחורה לבנה. זאת ליסה. מה קורה לה? היא לא מסוגלת להבדיל בין שתי נשים שנות לחלוטין!
ליסה ירדה ממנה בזהירות.
"אל תסתכלי עליי ככה," לחשה ליסה. "את מפחידה אותי…"
"איך בדיוק נראתי?" שאלה איימי לאט.
"את עמדת מול העץ," אמרה ליסה בשקט, היא הסתכלה על הדשא כשדיברה. "השיער שלך נצבע בשחור ואור סגול מוזר זהר מסביב לרגליים שלך. והרגשתי שקר לי, אפילו שהייתי מכוסה כולי בשק השינה."
דממה שררה. איימי ניסתה להבין מה ליסה אומרת, היא גרמה לטמפרטורה לצנוח בבת אחת, בזמן שהשיער הבלונדיני שלה שינה את צבעו לשחור. היא קמה במהירות, היא חייבת לדעת אם זה קרה בגלל הדברים השחורים. היא הביטה בליסה.
"תגידי לי אם זה קורה עכשיו." אמרה איימי בפשטות.
היא פרסה את ידיה לצדדים והניחה להרגשת הכוח לזרום בה, היא החלה לרחף ולעלות מהאדמה. כנפיים שחורות ויפות התחילו מהגב שלה. היא חבטה בהם והחלה לעוף אל השמיים הכהים של הלילה, וליסה הביטה בה בחרדה מלמטה.
תגובות (5)
יש! עוד פרק! אגב, יש לך כמה טעויות הקלדה…
*סגרה
*באטיות
אוקיי, אני כבר מיציתי את כל מלאי המילים שלי להיות, אז בבקשה תסלחי לי אם התגובה שלי היא לא… טוב, אם היא לא יותר משלושה משפטים וחצי.
בעצם, מה שאני מנסה לומר זה שאני מאוד שמחה שפרסמת פרק חדש, אז בבקשה תתעלמי מכל הקשקוש שכתבתי מקודם :)
לא ראיתי את טעויות ההקלדה, אני אתקן עוד מעט.
בכל מקרה, תודה!
פרק יפה :)
אני קצת מבולבלת ממה שהולך פה. אבל כנראה ככה זה אמור להיות XD
תמשיכי ^^
כנראה שעשיתי משהו רע, כי זה לא אמור להיות כל כך מבלבל.
אה, לא, לא. לא עשית שום דבר רע. כנראה איבדתי קצת ריכוז בזמן שקראתי. זה קורה לי לפעמים ^^