נמאס

נמאס לי. נמאס לי כבר לראות את כולם נהנים ברחוב, מתנשקים, מוצפים באהבה.
נמאס לי לראות ילדים בגילי עם בנות אחרות. ורק אני לבד. נמאס לי לחכות לדג המסויים שיבוא אליי מתוך כל האוקיינוס הגדול הזה. וכבר הלכתי ליותר מדי חנויות בישול כדי למצוא את הפקק לסיר שלי.
נמאס לי לזרוע בעצמי תקוות שווא שיכול להיות שהילד הזה שאין לי מושג אפילו איך קוראים לי יהיה החבר שלי לנצח.
אני רוצה למצוא אותו כבר. בלי לחכות, להתעקב, לבכות, להתבאס.
ואולי זה בכלל משהו בי לא בסדר?
בא לי לחיות בלי לחפש כל הזמן איפה חברי לעתיד נמצא. בא לי לחיות בלי לבדוק מה אני לובשת ואיך השיער שלי נראה. בא לי לחיות בצורה נורמלית.
בא לי להשקיע את הכסף שלי בדברים יותר טובים מאשר לקנות שמלה מהודרת שאולי תמס את ליבו של איזה מישהו דביל.
נמאס לי כבר תמיד לרדוף אחרי האהבה.
בא לי לחיות בשקט, אם מישהו שאוהב אותי, שינשק אותי בלילה וישלח לי הודעות בבוקר. שלא יהיה אכפת לו מה אני אומרת ואיזה איפור שמתי או לא שמתי.
מישהו שיאהב אותי.
רק אותי.
עכשיו.