מצולקת פרק 1- אפריו

עשר שנים חלפו מאז הפציעה שלי. עשר שנים מרות ואיומות כשכל יום עולה בי המחשבה להיזרק על חוף שומם אך הווסיפיסיה שנותרה בי אמרה לי לא. אני המנהיגה הראשונה שהודחה בעודה בחיים והיחידה ששמה שונה, אצל סירנות למנהיגה תמיד קוראים ווסיפיסיה וזה אכן היה שמי עד שהודחתי ושמי שונה ועכשיו ישנה ווסיפיסיה חדשה, צעירה מתנשאת ששמה הראשון היה אלוזוניה. היא שינתה הכל, מרדה וכופפה את החוקים וסירבה לשיר באמירה של גאווה:" אני לא צריכה לשיר כמו הזקנות. הן שרו והביטו בהן, ראו מה קרה לאוולי, היא בת מאות אלפי שנים שרה לה להנאתה וראו מה קרה לה היום, חיה על תמנונים וכרישים וכל מה שזורק לה הים. זה המחיר שלה ואחנו לא נשלם אותו גם כן" זאת היתה האמירה. בעבר הינו שרות על הצוקים החדים ביותר לקול מנגינת הגלים והספינות הנשברות, אלוזוניה מסרבת להפנים שהיתה זו טעות בלבד שפני נשרפו, שהשתמשתי בהן. כבר פעמים רבות שקלתי לצאת למסע, אך שוב המנהיגה שבי סירבה. אף סירנה לא חזרה ממסע שכזה, אף אחת לא השלימה טקסידי. לפני 500 שנים יצאה חברתי אפריו לטקסידי וטקסידי אמור להמשך רק 500 שנה והיא לא חזרה. כמעט שכחתי ממנה, עד היום.

היתה זאת השעה הנעימה של היום. שמש הצהריים חיממה את הים ואת הזימים שלי. דגים שחו בשונית הצבעונית ואני חיפשתי לי סרטן קטן לנשנש ולפתע שמעתי את זה, צווחה גבוהה של כאב. שטתי במהירות, הצווחה היתה של סבל והיא הייתה מוכרת לי. אפריו היתה שהשמיעה אותה. היא לא ראתה, כי לא היו לה עיניים. רק כתמים מדממים ורקובים ופתאום היא נשתתקה. היא גיששה בעיוורון בכיווני שוברת אלמוגים וסלעים חדים שחתכו את זנבה אבל לא היה לה אכפת היא נפלה על צווארי ואמרה: "מצאתי אותה את ספיליה, המערה אמיתית! יש בה הכל, תרופה לכל מחלה מרפא לכל פצע! ואת הכישוף שאנחנו מחפשות!" הסתכלתי על עורה והוא היה ירוק וחולני ופצוע "מה קרה לך? במה חלית? איזה כישוף?" אפריו נדרכה " הכישוף של סנקסי" לא הבנתי אותה, היא היתה חולה ויתכן שהוזה אבל משהו אמר לי שלא. "ספרי לי מהו הסנקסי" הושבתי אותה על ספוג ים גדול וניסיתי להרגיע אותה אך ההתרגשות והפחד בקולה לא גוועו "הסנקסי או כישוף האנגניסי הוא כישוף אחד ויחיד שיכול להוליד אותך מחדש. לתת לך רגליים ויכולת לצאת אל הטרף ולחטוף אותו אלייך, תהילה גדולה. יש בו גם המרפא לכול. גם לפנייך" היא העבירה יד חולנית ורזה על פני בעדינות. " תוכלי לראות שוב בעין היפה שלך ופנייך יזהרו כתמיד" המשיכה אפריו בעודה נוגעת בעדינות בארובת העין שלי שעם השריפה של פני גם נשרפה ולא ראיתי בה עוד. פתאום היא נאחזה בידי בעוצמה ואמרה " לא ניתן להוציא אותו, השומר יעצור אותך. לשם מגיע כל טקסידי לרוב אחריי כשנתיים, אבל אף אחת לא חוזרת ומהתקווה שישובו קבעה המועצה העתיקה שעל טקסידי להמשך 500 שנה. הן כולן שם מתות, כי ניסו לצאת אל השבט שלהן והשומר עצר אותן" הגוף שלה החל להתרפות ול החלש " אפריו איפה המערה? מיהו השומר?" ניערתי אותה בעוצמה והיא רק לחשה " לא אוכל לאמר לך, צאי לטקסידי. והשומר הוא" היא קירבה את פיה אליי ולחשה מילה אחת, את זו שחששתי שתאמר "נוסוס"