חלום שהוביל למציאות פרק 54

אמא של יישי חזרה והיא התיישבה על הכיסא מושיטה לי את השוקו , פתחתי את המכסה כדי לראות מה יש בפנים והופתעתי לגלות שיש בפנים שוקו מהביל .
" איך ידעת ?" שאלתי בפליאה .
" ציפור קטנה ופצוע לחשה לי שאת אוהבת שוקו " היא אמרה , הסתכלתי על יישי לא מבינה , " מתי בדיוק הספקתה לספר לה?" שאלתי מופתעת .
" יש מצב שכשדיברתי איתה עליך אמרתי לה משהוא על זה , אבל אני בשוק שהיא זוכרת אני מקשקש לה מלא דברים כשאני מדבר איתה" הודה .
" טוב שיהיה , לי זה טוב " משכתי בכתפי וכרבתי את רגלי אל גופי עד כמה שאפשר.
" שלום לכולם " רועי ואשרת נכנסו מחויכים .
" וואו מה זה החיוכים האיילה ?" יישי שאל את רועי שהחיוך שלו היה מרוח על כול הפרצוף .
" הוא נעמד מולנו ואשרת לידו .
" זוכר שהצלתי לך את התחת אתמול ?" שאל בהרמת גבות.
" כן בטח איך אפשר לשכוח ?!" יישי אמר בצחוק .
" אז המפקד של המשטרה התלהב מהמקצועיות שלי, והציע לי ללמוד על חשבונם, מכיוון שאין לי גרוש על התחת , להיות חוקר במשטרה " אמר מאושר.
" וזה מה שאתה רוצה להיות ?" שאלתי בפליאה .
" כן זה מה שאני רוצה להיות אני רוצה להיות חוקר ולפענח מקרי פשע " ויש לי את הלוק והידע כדי להבין פושעים ככה שזה לא צריך להיות כול כך קשה" אמר.
" רק אל תיפול מהעץ" יישי עקץ אותו , לרועי ירד כול הרוח מהמפרשים " אם לא הייתי עכשיו שוכב על מיטת בית חולים פצוע , ולא הייתי קורע את התחת שלי כדי להציל אותך אתמול , הייתי הורג אותך על הביעוס תחת הזה" הצהיר .
אני ואשרת פרצנו בצחוק משחרר ,שתיתי עוד לגימה מהשוקו והוצאתי את הקרואסון מהשקית שלו והתחלתי לאכול .יישי גנב לי ביס .
" הייי, אסור לך " אמרתי מרחיקה ממנו את הקרואסון .
"לא אכפת לי , " הוא אמר בפה מלא .
כולם צחקו והיה אווירה משחרת בחדר , סוף סוף יכולתי לצחוק באמת לא להעמיד פנים שהכול בסדר , הרגשתי צורך עז לחבק את יישי אז הנחתי את השקית בצד ממש ליד השוקו והסתובבתי אל יישי , דמעות קטנות עמדו בעיניי " מה יש?" יישי שאל .
" הורמונים " הסברתי ודרשתי חיבוק , " אוי כמה שהתגעגעתי לפינוקי הזה שלך " הוא אמר עוטף אותי בין זרועותיו החסונות .
" טוב אני חושב שצריך ללכת " רועי אמר לאשרת " את בסוף תאחרי גם לשיעור השלישי שלך" הוסיף.
" אוף, למה אתה חייב לבאס?" היא שאלה ,נשקה לי ללחי ויצאה, ומיד אחריה רועי.
" טוב אני אראה מתי אפשר לשחרר אותך מפה " אמא של יישי אמרה , יישי הנהן לה והמשיך ללטף לי את הראש כאילו הייתי ילדה קטנה.
" אוף אני שונאת הורמונים " אמרתי לבסוף, מצחקקת .
" כן אולי כדאי שתסיימי עם ההורמונים האיילה מהר" יישי הציעה.
" כאילו שזה באחריותי " אמרתי , ומיד אחרי זה הייתה שתיקה מביכה .
" תגידי לא היית רוצה לסיים עם זה כבר?" הוא שאל , פניו העידו על כך שהוא רציני".
" אני לא יודעת , אני מפחדת " מלמלתי אחרי מחשבה קצרה .
" והיית רוצה שאני יהיה שם ?" שאל .
" לא יודעת , אני לא רוצה שתראה אותי ככה, אני רוצה שתהיה איתי כול הזמן אחרי הלידה" אמרתי .
" אוקי מקובל עלי " אמר ," ממילה אני לא חושב שהייתי מסתדר להיות בפנים איתך " הוסיף לבסוף .
" אל תדאג יש לנו עוד חודשיים וקצת לחשוב על זה לעומק , מלמלתי וקפצתי מהמיטה .
" הלכתי לשירותים" הודעתי , " טוב " הוא אמר .
שמחתי שעכשיו הכול מסתדר , אני יכולה להירגע , יש לי חודשיים של שקט ואז יהיה לי טיטולים להחליף , וכול הבלגן שיש אחרי לידה .
נשמתי עמוק מרוצה מהרגע ומהשקט שבאה איתו .
עד שהרגשתי את ההתכווצות שלא השאירה מקום לספק " פאק.." צעקתי והתקפלתי נשענת על הקיר .
" מה קרה " יישי שאל בדיוק כשירדו לי המים .
כמה אירוני, חשבתי לעצמי לפני שנייה אמרתי שיש לי עוד חודשיים .
" ירדו לי מים " מלמלתי בלחץ, מפחדת ממה שעומד לבוא .