פעם שלישית גלידה -4-
"ליאם?" קראתי המומה.
מה-לעזאזל-הוא-עושה-פה??? רציתי שהאדמה תבלע אותי, איפה היא שצריכים אותה?!
"בת'? בת' קופר?" שאל אותי לאחר כמה שניות שבהם ניסה להיזכר בשמי.
"כן" .
או.קיי לקח כמה שניות להיזכר בשמי אז יש סיכוי גבוהה שהוא לא קרא את הפתק, בכל זאת, לא ציפיתי לפגוש אותו אחרי התיכון.
"אני זוכר.. כן…העניין עם הלוקר…"אמר.
הסמקתי (או שיכול להיות שהוא כן קרא?!).
"אז מה… מה אתה עושה פה?"שאלתי מנסה להעביר נושא.
הוא הסתכל עלי בגבה מורמת כאילו הוא אומר: מה נראה לך אני עושה פה? משתזף?!.
"אני מתכוונת שכאילו….אתה יודע….חשבתי שתלך ללמוד פוטובול מקצועי ושקיבלת מלגה והכל…" הסברתי.
" כן קיבלתי מלגה אבל אבא שלי רצה שאני אלמד. הוא חושב שאני לא משקיע הרבה זמן בלימודים לכן הוא לא הרשה לי ללכת הוא אומר שיש הרבה נערים שחולמים להיות שחקנים גדולים בפוטבול ורק אחדים מהם מצליחים הוא רוצה שאני אהיה אדם מכובד שמרוויח יפה ויכול לפרנס את משפחתו ולא יאחז בתקווה שאיזה חברת פוטבול מצליחה תחתים אותו" אמר וראיתי ניצוץ של אכזבה בעיניו.
"כן אבל אתה לא סתם 'נער שחולם להיות שחקן גדול' אתה ממש טוב בזה" אמרתי מנסה לעודד אותו.
"כן.. תודה. נחמד לשמוע שיש מישהו שמאמין בך אבל בכל זאת לכי תנסי להגיד לו את זה.." אמר וחייך אלי.
אלי! וזה לא *עוד* חלום! זה אמיתי!
"היי, ליאם כמה זמן חיפשתי אותך! איפה היית?" אמרה נערה במרחק כמה צעדים מאיתנו.
היא הייתה מוכרת לי…
"ואני רואה שכבר פגשת אנשים" אמרה והסתכלה עלי במבט סולד היא נשקה לו בלחי ואמרה "בוא עוד מעט מתחילה הארוחה" ומשכה אותו איתה ( לא אחרי שזכיתי כמובן לעוד מבט סולד ממנה..) הוא העיף לי מבט 'סליחה' ונמשך אחריה.
רק אחרי כמה זמן נזכרתי… זאת הייתה הנערה שהעיפה לי את המזוודה.
והיא נשקה לו בלחי? זה אומר שהם חברים??
"בת' הנה את!" שמעתי את קולה של אמנדה.
"בואי אנחנו מאחרות!" אמרה ולקחה אותי איתה לעבר חדר האוכל.
תגובות (1)
תמשיכייי אייזה סייפוור מוושלם *~*
נראליי אניי התחיייל לאיים כבר על הנערה הזאת !!