כישופים אפלים – פרק 2

שלום אריק,
זה אני, דייויד מקווני.
אני לא רוצה לעשות לך בלגן בראש, אז אני אתן לך את התשובות באופן מסודר ביותר.
אני מניח שאני חייב לך כמה בירורים, מהמכתב הקודם בטח לא הבנת כלום, והתרוצצו במוחך כל כך הרבה שאלות, אתה מסכים איתי? אז אני לא אעשה את כל ההקדמה הזאת ופשוט אתחיל:
למה אתה מקבל את המכתב הזה רק לאחר שבועיים? לא הייתה לי ברירה. White Flag זהו מקום רחוק מאוד מכאן – מהמקום בו אתה גר, ועד שהבקבוק חותר אליך באוקיינוס… אתה מסכים איתי שזה לוקח קצת זמן.
אתה בטח שואל את עצמך אם עובדים עליך, נכון? אני נשבע בכל היקר לי שכל זה אמת. הבחירה בידיך אם אתה רוצה להיות בבית הספר הזה – חטיבה ותיכון לכישוף ולקוסמות.
אתה חושב שאין דבר כזה, כישוף וקוסמות? אתה ממש טועה. זה שבני האדם מאמינים בהיגיון, זה ממש לא אומר שזה נכון. אני מאמין שכבר קראת וראית את כל ספרי וסרטי "הארי פוטר", נכון? אז זה משהו דומה לזה, רק במציאות ובאמת.
אני מניח שאתה רוצה לבוא, נכון? אז איפה להיפגש? אני אפגוש אותך בראשון בספטמבר בכניסה של תחנות הרכבת. רק תלחש White Flag ואני אבוא אליך. אין צורך לפחד, אני מבקש ממך שלא תדאג, פשוט אין לי דרך לתקשר איתך, אז חשבתי במכתב.
איפה לקנות את הציוד לבית הספר? כשניפגש, אני אראה לך בדיוק איפה נמצא קניון W.W.F שפירושו Work White Flag. אתה תבחר כבר מה לקנות, אתה לא צריך אותי בשביל זה. אתה כבר ילד גדול.
למה לא לספר לאיש? אנחנו, הצוות החינוכי העדפנו ומעדיפים לשמור על עולם הכישופים והקסמים בסוד. למה? צריך לדעת להשתמש נכון בכישופים. אסור סתם להגיד איזה קשקוש, ואז בסוף יוצא שהרגת מישהו בטעות, כמו הכישוף 'אבדה קדברה'. זה נראה כמו סתם שטות ילדים, נכון? אבל ממש לא! זו קללה שהורגת! אם כולם ירצו לדעת קסמים וכישופים, נצטרך ללמד את כולם. אבל איך נלמד את כולם אם אין מקום? ואם אין מקום אז צריך לפתוח עוד בית ספר או להגדיל אותו, שהתקציב זה לא הבעיה, אבל צריך עוד מורים, עוד חנויות, עוד רהיטים, עוד חדרים, עוד קבוצות, עוד המון זמן ועוד… אנחנו מעדיפים לשמור על זה קטן, בסודיות מוחלטת ואני מקווה מאוד שאתה מבין אותי. שלא לדבר על זה שאני מקווה מאוד שלא אמרת לאף אחד! אם אומרים את זה למישהו אחד, אז למי שאמרת הוא אומר לעוד מישהו, וכך גם הוא ועוד, כי לאנשים קשה לשמור את הדברים בבטן. ואז… לא נוכל יותר ללמד, ואם לא נוכל יותר ללמד, אז אלה שכבר למדו קצת בעבר, יכולים לעשות טעויות, שלא לדבר על אלה שעוד לא למדו כלום בעבר ורוצים ללמוד בעתיד, אז בכלל יהיו אסונות ללא הפסקה, לנצח. העולם יוכל לקרוס! צריך לדעת ממש להשתמש בזהירות עם שרביטים, עם קסמים ועם כישופים; צריך ללמוד דברים כאלה! אני מקווה מאוד שלא אמרת לאף אחד, אבל אתה ממש לא צריך לדאוג. בסך הכל יש לנו תקציב מצוין, וכל שנה מצטרפים אלינו ילדים חדשים, אבל אני בכל זאת ממש מעדיף לשמור על כך בסוד. בחרתי לקבל השנה בכוונה אותך, אתה נראה לי בן אדם מאוד מנומס, מכבד, מבין, לומד, אחראי וכדומה.
מה זה White Flag? White Flag אומר בעברית 'דגל לבן', שזה ההפך המוחלט מ-'דגל שחור', שזה בעצם מסביר את כל עולם הפשע, הגניבות, הפיראטים, השודדים, האלימות ו… טוב, אני לא רוצה לפרט בכלל, אבל אני חושב שאתה כבר הבנת מה זה אומר. אז, 'דגל לבן' זה ההפך: זה מסביר את כל העולם הטוב, הפיות, השמחה, האושר, האהבה, האמת, החברים, המשפחה-…

אריק קרא את המילה משפחה ועצר. הוא זרק את הבקבוק הכי חזק והכי רחוק שיכל מרוב עצבים, ומה שהיה לו חשוב עכשיו יותר מכל – זה המשפחה שלו, המשפחה הביולוגית שלו. זלגו על לחיו של אריק דמעות, עד שמאי באה פתאום ואריק מיד ניגב את הדמעות.
"הי, אריק. מה קרה? למה אתה בוכה?" מאי הסתכלה על המכתב הארוך שהיה בידו. "אני רואה שקיבלת עוד מכתב, אני יודעת שחיכית שבועיים. אתה צריך לשמוח!" מאי הפסיקה כיוון שראתה את אריק מקפל את המכתב ושם בכיסו, ולאחר מכן מפסיק לבכות מרוב מבוכה. "אני מצטערת, אני אחזור אחר כך. אני ממש לא התכוונתי להפריע לך, ואני מבינה אותך.
"תודה רבה, מאי." לחש אריק למאי והיא הלכה משם בצעדים קטנים.
אריק פתח את המכתב לאחר רגעים ספורים והוא המשיך לקרוא.

…אז, 'דגל לבן' זה ההפך: זה מסביר את כל העולם הטוב, הפיות, השמחה, האושר, האהבה, האמת, החברים, המשפחה ועוד הרבה… אני יודע בדיוק מה אתה חושב עכשיו, אתה חייב להאמין לי. אריק, אני מבקש ממך לחשוב על המשפחה שאימצה אותך עם הלב הענקי שלהם. (סליחה שאני חודר לך לחייך הפרטיים, אתה יכול לדלג על הפסקה הזו…) תחשוב שנייה במקומם – יש להם חיים רגילים, ופתאום הם ראו תינוק שוכב ברחוב. תחשוב שנייה – איך היה להם את האומץ הזה: לאמץ. אימוץ זהו דבר קשה במיוחד, שרק הטובים ביותר עם הלב הענק והטוב ביותר ועם ההתחשבות האדירה והעצומה הזו, יכולים לקחת תינוק בלי אף אחד ברחוב, ולאמץ אותו. אני מבקש ממך לא לנסות בשום פנים ואופן לחפש את הוריך, ואולי גם את אחיך ואחותך. הם לא יודעים מה הם הפסידו, איזה בן-אדם מדהים אתה! אתה מקסים, ואם מאי ופיטר אומרים שהם מבינים אותך – תאמין להם, כי הם מבינים אותך. זו חברות, משפחה ואהבה. טוב, הייתי יכול לדבר עליך עוד המון שעות, אבל זאת לא המטרה של המכתב הזה, אם כי אתה יכול ללמוד מכך המון, אני מבקש ממך לחשוב טוב מאוד אם ללכת לבית הספר הזה – לכישוף ולקוסמות. אתה תוכל להגן על עצמך, אך אתה תדע ממה רק אם תרצה… חשבתי על זה הרבה זמן, והבנתי שאתה לא תסכים להתקבל בלי פיטר ומאי, ואני מאשר לך לספר לפיטר ולמאי, אבל תבטיח לי, שתשביע אותם לא לספר לאף אחד. אתה יכול להראות להם את המכתב הזה, זו לגמרי לא בושה.
שלך לנצח,
דייויד מקלווין

אריק קרא את הפסקה האחרונה שוב ושוב, ולאחר מכן התבונן בכל המכתב הארוך.
הוא היה כל כך מאושר, והוא שמח שחיכה כל כך במתח שבועיים. זה היה שווה! חשב בליבו.
בעוד שבוע הראשון בספטמבר, אני חייב לספר להם כמה שיותר מהר! אני לא יכול בלעדיהם! אריק חשב.
אריק רץ לפיטר ומאי ומיהר לספר להם על השינוי המפתיע שהולך לקרות להם בעוד שבוע (אם יתכוונו לכך וירצו).

"אריק, מה קרה? למה אתה לחוץ ככה?" שאלה מאי במהירות כשאריק נכנס לחדרה. פיטר לא היה שם.
"תקראי לפיטר ותרדו לחוף הים. אני חייב לספר לכם משהו ולהראות לכם משהו… פשוט תבואו!" אמר אריק וירד מיד אל הים.

**

אריק חיכה שם כחמש דקות עד שמאי ופיטר הגיעו.
"מה קרה? נשמעת מאוד לחוץ." שאלה מאי. "ואתה לא יודע כמה נלחצתי כשמאי נלחצה בגלל שאתה היית לחוץ, חשבתי כבר שמישהו מת!" פיטר אמר והתיישב על החול ליד אריק. מאי גם התיישבה. "אני לא הייתי לחוץ, רק רציתי לספר לכם משהו חשוב, כמה שיותר מהר. אין לנו הרבה זמן. וזה משהו ממש חשוב שכולנו צריכים לחשוב עליו…"
"טוב, תדבר כבר. אין לי הרבה זמן!" אמרה מאי בחוסר סבלנות.
"או-קי, אני פשוט אתחיל." אמר אריק. פיטר שתק. "אני לא יודע איך לספר לכם את זה, אז אני פשוט אראה לכם את שני המכתבים שקיבלתי. תקראו אותם טוב, ותחשבו…" אריק נתן לפיטר ולמאי את המכתבים; הראשון היה אצל מאי, והשני אצל פיטר. לאחר כעשר דקות שבהן הצליחו לעכל את מה שקראו, הם החליפו את המכתבים. אריק ידע שזה ייקח להם המון זמן, והוא קיווה שהם יבינו אותו. הוא זז מעט הצידה, ופיטר ומאי נשארו פעורי פה. הם חשבו על ההזדמנות המדהימה שנפלה בחלקם.
"אז מה אתה אומר?" שאלה מאי את פיטר ברוגע.
"ווהו, אני לא יודע איך לעכל את זה. איך אריק עיכל את זה? מצד אחד, זו הזדמנות חד פעמית מדהימה, כמו ההרפתקה הקסומה של הארי פוטר רק בלי הלורד וולדמורט. אבל מצד שני, זה לעזוב את המשפחה. זה יהיה רק אני, את, אריק ואולי עוד כמה חברים טובים שנמצא שם.
איך נספר את כל זה לאמא ואבא? איך נוכל לעזוב אותם? כל זה נשמע לך הגיוני?" פיטר התבלבל. היו לו עוד מלא דברים לומר למאי, ועוד המון חסרונות, אך הוא לא ידע בכלל מאיפה להתחיל.
"טוב, בוא ניכנס, נדבר איתו על זה אחר כך." אמרה מאי, נעמדה והתחילה ללכת לכיוון ביתה. אריק הלך בעקבותיה.
"לא, אתם לא הולכים לשום מקום!" צעק פיטר. "אנחנו נשארים כאן ומחליטים, זו החלטה גורלית, מה שנקבע ברגע זה, ואני לא מוכן בשום פנים ואופן לוותר לכם! אני יודע שיש המון חסרונות אך גם המון יתרונות. אתם נשארים כאן!!"
אריק ומאי התפלאו. הם מיד מיהרו לחזור לשבת.
"טוב מאוד, אתם נשארים כאן עד שנגיע להחלטה!" אמר פיטר ונשמע לחוץ. אריק ומאי שתקו.
"אז מה אתם מתכוונים לעשות?" פתח אריק את השיחה הגורלית.
"אני לא יודעת, אני עוד צריכה לחשוב על זה…" אמרה מאי קצת בלחש ופיטר מיד קטע אותה. "אז תחשבי עכשיו, למה את מחכה?" פיטר שמע את עצמו ומיד הבין שהוא מתנהג אליה לא יפה.
"פיטר, הכול בסדר? אתה שם לב איך אתה לחוץ? איך אתה מדבר אליה? בסך הכול היא אחותך." אמר אריק באיטיות אך ברצון.
פיטר שתק כמה שניות בזמן שמאי התיישבה על החול הרך.
"אני מצטער…" אמר פיטר, אך מאי בקושי שמעה אותו בגלל הרוח שהתגברה כל רגע. מאי לא ענתה כיוון שלא הייתה בטוחה ששמעה אותו אומר שהוא מצטער, אך בנוסף היא גם הייתה המומה. פיטר הבין שלא שמעה אותו אז הוא הגביר את קולו ופנה אליה. "מאי, אמרתי שאני מצטער אם לא שמעת." אמר פיטר ברוגע. הרוח התגברה עוד ועוד, והתחיל להחשיך.
"טוב, אני מציע שנמשיך לדבר על כך מחר, ואם זה ממש ממש חשוב לכם, אז נמשיך לדבר בבית, בחדר של אחד מכם. בואו בינתיים." אמר אריק.
"אני מסכימה איתך," מאי פנתה לאריק ולאחר מכן המשיכה את המשפט לפיטר אחיה. "ואתה… אני סולחת לך. אבל שלא תחשוב שזה בסדר לדבר אליי ככה." מאי חיבקה אותו.
לאחר מכן שלושתם נכנסו לביתם החמים, והחליטו שהם עולים למעלה, לחדר של מאי.

***

"אז מה אתם אומרים? בואו נתחיל! אבל לפני הכול, אני רוצה לומר לכם שזו החלטה מאוד לא קלה בשבילי, ואני מניח שגם בשבילכם. אז אני מבקש, בבקשה, שכל אחד יחשוב על השני, ויחשוב איך הוא מרגיש. בסדר? הכול טוב? מי מסכים איתי?" הסביר פיטר את עצמו ולאחר מכן שאל.
"אני מסכים איתך במאה אחוז!" אמר אריק.
"me too!" צחקה מאי.
"מצוין" אמר פיטר.
"אז בקיצור, בואו נתחיל ככה: מי בעד לנסוע לוויט פלג (חטיבה ותיכון לכישוף ולקוסמות)?" שאל אריק.
פיטר, מאי ואריק הרימו את ידם.
"מצוין, אז אני חושב שיש לנו כאן החלטה." סיים אריק.
"אבל אני עדיין מתלבטת. לא יודעת… אתם בטוחים בהחלטה שלכם?"
"אני כן." אמר אריק.
"גם אני. אבל אם את לא רוצה, אני לא בטוח שניסע רק אנחנו. זה או כולם או אף אחד. מי מסכים?" אמר ושאל פיטר.
כולם הסכימו איתו.
"טוב, ניתן לך לחשוב קצת, אבל מחר את חייבת לתת לנו תשובה!" אמר אריק. "אה אה." הסכים איתו פיטר. זה היה מקובל על שניהם.
"עזבו, עזבו… כבר לא צריך." אמרה מאי.
"מדוע?" שאל אריק והמשיך. "זה לגמרי בסדר מבחינתנו."
"כי כבר החלטתי." מאי אמרה.
"את רצינית?" התלהב פיטר. "אז זה אומר בעצם שמה שאת מחליטה זה מה שיהיה…" "מסתבר" מאי הסכימה איתו.
"נו כבר, אז למה את מחכה? מה את רוצה? אנחנו במתח. תודיעי כבר!" אמר אריק ושכנע אותה.
"בסדר, בסדר… אל תלחיץ!"
"נו??"
"החלטתי… שכן! אנחנו ניסע לוויט פלג!! ניסע לחטיבה ותיכון לכישוף ולקוסמות!!!" פיטר ואריק היו בטוחים שזה כבר אבוד, הכול אבוד, שכבר אין סיכוי שייסעו. אבל מסתבר שהחלום שלהם מתגשם!
מאי, פיטר ואריק חשבו המון זמן על הכול והגיעו למסקנה שכדאי להם ללכת ביחד. לאחר כמה ימים הם סיפרו להוריהם, ובהפתעה רבה לאחר יומיים ההצעה סוכמה. מאי, פיטר ואריק חיכו בקוצר רוח לראשון בספטמבר, עד כדי כך שלא ישנו בלילות.

לאחר חמישה ימים ארוכים, הראשון בספטמבר הגיע והם הכינו מזוודות.