אגם בנעליים של סינדרלה-חלק ז'

קרן אור גרמה כהרגלה למצבי להשתפר. וזה הוכח על ידי מכתב השחרור שקיבלתי שעות אחדות אחר כך. חייכתי בעצב כשהחזקתי במכתב. ג'ון השתחרר אף הוא, נפרדנו לשלום בציפייה להיפגש בנשף. הלכתי לביתי ברגלים רועדות. עדיין הייתי חלושה,ומשקלי עדיין היה נמוך מהרגיל אך הרופאים החליטו בכל זאת לשחרר אותי. כשבמכתב רשום שאני זקוקה למנוחה ולאכול לפחות חמש ארוחות ביום. ההליכה שנותרה לי הייתה משהוא כמו חצי שעה. זה לא ניראה לי כל כך מנוחה.

* * *
כשהגעתי הביתה נכנסתי בזריזות למקלחת. אבי עדיין לא חזר מהעבודה ומאיה הייתה שקועה עם חברותיה בחדרה. התקלחתי מקלחת זריזה ולבשתי בגדים קרועים מעט. הלכתי למטבח והכנתי חביטה וכריך. שמחתי ליראות שהכלים שטופים. אכלתי בזריזות שטפתי ויבשתי את כלי. והלכתי לחדרי מתחת לגרם המדרגות. המתנה מאור הונחה שם ורק עכשיו נזכרתי בשרשרת התלויה על צווארי מיששתי אותה וחייכתי. ניגשתי למנקה הרובוטי צורתו הייתה עגולה. הנחתי אותו על הריצפה ולחצתי על הפעל. ריצפת חדרי אומנם הייתה קטנה אך הוא ניקה אותה בזריזות וביסודיות. 'סוף סוף מישהוא יעזור בעבודות הבית' העברתי מחשבה בראשי. ואז שמעתי צעקה מראש המדרגות "אגם אני צריכה עזרה מה את מטבתלת?!" איך היא יודעת שהגעתי? מחיתי בראשי אבל יצאתי מחדרי לכיוון הקול.