לחיות בסרט
היי כולם, הסיפור הזה מציק לי כבר הרבה זמן וכאילו אני חושבת על זה כל הזמן ואם עוד מישהו מרגיש ככה אז אני ממש אשמח שתכתבו ונדע שאנחנו לא לבד:)
אני רוצה לחיות בסרט. פשוט לשבת בקולנוע, עם פופקורן וקולה, ולראות סרט.
קומדיה רומנטית, כמו שאני אוהבת.
ופשוט לראות שם את החיים שלי.
אני גם רוצה חבר כמו בסרטים. שהוא חתיך וחכם ומצחיק ואכפתי ומושלם. שברגע שנריב, הוא ייסע אפילו לירח בשביל למצוא אותי ולספר לי כמה שאני חשובה לו.
ואז יש נשיקה.
אני גם רוצה כזה. אני כל כך רוצה כזה.
לפעמים אני חושבת שהאנשים האלו הם אמיתיים, שאם אני אסע לברוקלין, או פריז, או אלוהים יודע איפה, ואני אחפש אותם, אז הם יחכו לי שם, בדיוק כמו שחשבתי שהם יהיו.
ואז. אני מנסה לנחם את עצמי בזה שהם לא אמיתיים. גם אם הם שחקנים אמיתיים, זה לא האופי שלהם, והם בני איזה 30, ולא יהיה שום סיכוי שהם יהיו חברים שלי.
אני מחכה למישהו הזה, אני כבר דימיינתי הכל, מאיך שניפגש ועד הנשיקה שלנו.
אני כל כך רוצה אותו כבר, שיגיע.
נמאס לי לחכות, נמאס לי שכולם כבר חוו את זה. ואני לא.
אני גם רוצה לנסות, להרגיש.
לאהוב.
תגובות (0)