Art saves us from truth

אני זוכר את היום הזה…
יום שהפך לזיכרון ערפילי ומטושטש בעימקי תודעתי.
הצבעים…
השמים הכחולים בהירים שהופכים בהדרגה לוורדים , כתומים, אדמדמים ולאחר מכן כחולים כהים.
הדשא הירוק והסבוך, ירוק עז ומבריק שגם בחושך השורר אפשר להבחין בצבע הבולט שלו.
האגם האפל, כחול כהה ומעומעם, מתערבב עם אינספור צבעים שעדיין לא נגלו, צבעים מדהימים ושקפקפים שהלבנה מאירה בשלל דרכים.
והלבנה הזוהרת, גדולה, לבנה, מדהימה כל כך ביופייה, מלווה את כדור הארץ כבר מליוני שנים מאז הבריאה.

כל הצבעים האלה, כל כך מדהים, כשכל פעם שאני פוגש בהם הם גורמים לליבי להחסיר פעימה הכרחית.
והיום הזה… לא רק זכור בתור זכרון ערפילי בתודעתי, אלא גם נצור על גבי הקנבס הלבן והמלוכלך בשלל הצבעים שלי.
תמונה נצחית כדי להנציח את גן העדן הנטוש והפרטי שלי, שאט אט אובד בזיכרון.
למזלי… יש את האומנות שלפניי, שמצילה אותי מהאמת שצפה מעלי.