'עוצם עיניים חולם שאת תבואי…' -פרק 33 ♥

התעוררתי, בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים. הרגשתי את ידיי קשורות לאיזה כיסא שישבתי עליו.
'מה קורה פה…?' זה מה שעבר לי בראש באותו רגע.
"בוקר טוב היפייפיה הנרדמת" אותו אחד שהביא אותי מהדירה אמר. אוף… עוד פעם הוא?!
"איפה אני?!" שאלתי בעצבים.
"תקשיבי כנראה שתהיי פה הרבה זמן אז תתרגלי" הוא אמר ויצא מהחדר. לפי מה שראיתי מבעד לחלונות המוחשכים היינו באיזה יער.
שמעתי דיבורים של שני אנשים מאחורי הדלת, קול אחד נשמע ממש מוכר, והשני היה אותו איש.
'אז מה עושים איתה עכשיו?' הקול המוכר שאל.
'מכריחים אותה להתקשר לנאור' האיש היה פה אמר. עברו חמש דקות שהסתכלתי על איפה שהייתי-חדר די קטן עם שולחן משרדי ומחשב עליו- ופתאום מישהו נכנס לחדר, לא האמנתי למה שאני רואה! מה לעזאזל קורה פה?! מה פאקינג ירין עושה פה?!
"ירין?!" שאלתי בהלם מוחלט.
"עדי אני ממש מצטער…" הוא אמר, נכנס וסגר אחריו את הדלת.
"מה.. אתה שיקרת לי כל הזמן הזה?!" שאלתי.
"תקשיבי, זה הרבה פחות נורא ממה שזה נראה לך עכשיו" הוא אמר ושם את ידיו על כתפיי.
"אל תיגע בי בכלל חתיכת בוגד עלוב!" אמרתי לו.
"עדי אני עדיין אותו אחד שאוהב אותך, הדבר היחיד שאת צריכה לעשות כדי להשתחרר מפה זה להגיד לנאור שיחזור עם מורן לארץ וזהו"
"תביא את הפלאפון" אמרתי לו, הוא חייג למספר של נאור והחזיק לי את הטלפון ליד האוזן.
'הלו?' נאור ענה.
'נאור, אתה חייב לחזור עם מורן לארץ' אמרתי לו
'למה?' הוא שאל.
'אני אצל האלפרונים עכשיו והם לא ישחררו אותי עד שהם יקבלו את מורן' אמרתי קצת יותר באדישות.
'עדי חיימשלי תהיי חזקה, אני עכשיו רץ לשדה תעופה! ותגידי להם שנאור מוסר שאם הם רק יעזו לגעת בך אז הם לא יראו את מורן יותר בחיים שלהם' הוא אמר וניתק.
"סיימת?" ירין שאל ולא הגבתי.
"את יעני מתעלמת ממני עכשיו?" הוא שאל ושוב לא עניתי. לא מדברת איתו בכלל, אני סמכתי עליו! הוא היה בין האנשים היחידים שאני יכולתי לסמוך עליהם והוא פשוט ריסק את כל זה בשנייה!
"עדי אם לא תדברי יש שיטות אחרות לגרום לך לדבר" הוא אמר בקשיחות וברצינות.
הבנתי למה אבא שלי אוהב/אהב את זה שהוא עובד אצלו.
"אז רק שתדע, שנאור מסר שאם רק אחד מכם יעז לגעת בי אתם לא תראו את מורן אף פעם!"
אמרתי.
"וואלה…" הוא אמר והתיישב על איזה כיסא מולי והסתכל עליי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בעצבים. שונאת שנועצים בי מבטים.
לפחות כשאני לא רוצה זה יקרה;)
"כלום, באלי להסתכל עלייך" הוא אמר. וואי איזה מעצבן זה שהוא יודע מה מציק לי!
"אז תפסיק לפני שגם אני אעשה משהו שיעצבן אותך" אמרתי לו.
"פחח כמו מה?" הוא שאל.
"איך קוראים לשני שהיה פה?" שאלתי.
"בסדר הבנתי לאן את חותרת" הוא אמר והפסיק להסתכל עליי. סוף סוף!
"טוב תשחרר אותי לפחות" אמרתי לו.
"כן, חכי אני גם אלווה אותך ליציאה"
"אבל הדלת נעולה! נו זה כואב לי בידיים" אמרתי לו והעליתי בכוונה דמעות. אין אחד שיכול לעמוד בכזה דבר. הוא חשב שנייה ואז פתח את הקשרים בידיים שלי.
"תודה" אמרתי לו.
"אז אפשר פרס?" הוא שאל.
"אל תגזים" אמרתי, הוא חייך קצת והתיישב שוב מולי. וואו זה הולך להיות היום הכי ארוך בחיים שלי.
**נק' מבט של עומרי**
במזל הצלחתי להתחמק מהאלפרונים. אני לא מאמין על ירין… כזה בוגד!
הגעתי באותו יום מהר לחדר של יוסי וסיפרתי לו את כל מה שקרה. את האמת הוא לא נראה כל כך מופתע… מוזר. עכשיו כל מה שצריך זה שנאור יחליט סוף סוף לחזור. אני לא מאמין שהמטומטם הזה טס בלי להגיד.
שכבתי על איזה כיסא שיזוף בבריכה אצלהם בבית והסתכלתי על כולם.
אפיק, גיא ונתי נראו מבואסים ברמות. את האמת אני ממש מתגעגע אליה, היא גם כמו אחותי הקטנה.
אפילו עומר ובן (מי שלא זוכרת-מאילת) הגיעו עם הכלב שלהם-רועה גרמני.
"מה קורה חיימשלי?" באה והתיישבה עליי איזו אחת… לא זוכר מה השם שלה.
"בסדר, אין לי מצב רוח לכלום אז ביי" אמרתי לה.
"מה קורה פה לכולם היום?!" היא שאלה אותי.
"מה שקורה זה שאחת הבנות הכי חשובות בחיים שלי בסכנת חיים! אז עופי מפה ותחפשי את הכבוד שלך במקום אחר!" אמרתי לה והיא קמה בעצבים.
"מה קורה?" עומר בא והתיישב בכיסא מולי.
"לא משהו" אמרתי.
"כן… גם אותי זה הורג שאני לא יכול לעשות עם זה כלום" הוא אמר.
"אבל חשבתי שאתה כבר לא דלוק עליה" אמרתי.
"היה לי קטע איתה כשהיינו במלון ומאז הייתי עם עוד בחורות אבל תמיד יישאר איזה משהו קטן" הוא אמר.
"אז אולי זה יום המזל שלך, מסתבר שירין עובד בכלל אצל אלפרון"
"באמת?! איזה בוגד בן זונה…" הוא אמר.
"תסתכל לפחות על הצד החיובי" אמרתי.
"אתה חושב שעוד יש לי סיכוי איתה?"
"אתה יכול לנסות…" אמרתי.
"אוקיי תודה אחשלי" הוא אמר, נתן לי כיף-לחיצת יד והלך לשבת עם כולם.

-כעבור 24 שעות-
**נק' המבט של עדי**
לילה שלם העברתי באותו חדר, לא הצלחתי להירדם בכלל!
"עדי, בואי את יכולה ללכת" ירין אמר לי.
"נאור בחוץ?" שאלתי והוא הנהן. יצאנו החוצה כשהוא מחזיק בידי חזק. ראיתי את נאור ואת אבא שלי עומדים שם, ישר רצתי אליהם ונתתי לכל אחד חיבוק מוחץ.
"נאורי התגעגעתי אליך" אמרתי לו.
"גם אני אליך, את בסדר? פגעו בך או משהו?" הוא שאל ואמרתי:"לא".
נכנסתי לרכב השחור של נאור וראיתי שהם מסרו להם חזרה את מורן. נסענו חזרה הביתה, הנסיעה הייתה באורך של בערך שעה.
נכנסתי הביתה וראיתי מלא אנשים שחיכו שאני אחזור שפשוט קפצו עליי איך שנכנסתי, בינהם היו אפיק, חברות שלי, נתי וגיא, ליר(אחותם-בת דודה שלי), עומר ובן, עידן, עומרי ועוד הרבה חברים של אחים שלי שתמיד מסתובבים פה ועובדים אצל אבא שלי.
כמובן שהראשונה הייתה אמא שלי♥ אין עליה בעולם!
אחר כך אביה שדחפה בדרך את אפיק שגם התקדם לעברי, וכך כולם. אחר כך אכלנו מהמלא אוכל שאמא שלי בישלה לכולם.
הגיעה השעה שבע ואפיק ונאור החליטו לעשות מסיבת בריכה עם כולם בחוץ, מפתיע שאבא שלי הסכים לכזה דבר בכלל.
אני והחברות שלי החלפנו לבגדי ים ויצאנו החוצה. ישבנו ביחד שעתיים.
"אוקיי עדידה אני ולילך חייבות ללכת, ביוש אני ממש שמחה שאתה בסדר" גל אמרה, חיבקה אותי והיא ולילך הלכו.
"דידי הלכתי לגיא למה הוא נראלי שותה שם יותר מידי… אני אחזור עוד מעט" היא אמרה ונשארתי לבד בשולחן הקטן ליד הבריכה.
חשבתי על ירין. איך הוא יכל לעשות לי כזה דבר בכלל?! אני לא אמינה שאחרי כמעט שנתיים פתאום הוא מגלה שהוא עובד אצל אלפרון!
"אז תגידי זה כאב שנפלת מגן עדן?" שמעתי קול מוכר מאחורי, הסתובבתי וראיתי אצ עומר שבא והתיישב מולי.
"חחח איזה דפוק חשבתי שבאמת מישהו בא להתחיל איתי כמו איזה ערס"
"ואולי כן מישהו מתחיל איתך?" הוא אמר.
"תכף נראה" אמרתי וצחקנו.
"אז מה קורה? איך היה שם?" הוא שאל ברצינות.
"סתם… כמו עוד חטיפה רגילה, רק שאש גיליתי שמי שהיה חבר שלי כמעט שנתיים בעצם עובד אצל אלפרון" אמרתי.
"כן… שמעתי על זה" הוא אמר והמשיך:"אבל אל תקחי ללב… זה לא שווה את זה" הוא אמר. את האמת הוא צודק…
"באלך ללכת לשתות משהו?" הוא שאל.
"בוא" אמרתי והלכנו לבר, ישבנו והמשכנו לדבר בזמן ששתינו בירה ולאחר מכן ישבנו על מגבת על החלק עם הדשא.
"את יודעת, אני עדיין בעניין שלך אם את רוצה" הוא אמר. מאיפה זה בא פתאום?!
"תראה.. רק אתמול נפרדתי מחבר שלי ואני לא יודעת אם כדאי לי מישהו אחר כל כך מהר…" אמרתי.
"אז בואי פשוט ננסה… מה אכפת לך? מקסימום ניפרד ונישאר ידידים" הוא אמר. את האמת הוא צודק… מה כבר יש לי להפסיד?!
הסתכלתי עליו, חייכנו חיוך קטן אחד לשני ואז הוא נישק אותי, זה נראה כאילו הוא עדיין באותו קטע שהיה במלון פה.
נשכבתי על הגב והוא התכופף אליי והמשכנו להתנשק עד ששמענו סוג של שיעול מזוייף.
הפסקנו, הרמתי את מבטי וראיתי את גיא ואביה עומדים ומסתכלים עלינו.
"אמרתי שעוד מעט אני באה ואת מספיקה כבר למצוא חבר?! וזה לא בסדר, את לא משאירה לי פה חתיכים" היא אמרה לי ואני, היא ועומר צחקנו כשגיא דפק לה מבט עצבני.
"חחח סתם גאיוש אתה הכי חתיך" היא אמרה וגיא גילגל עיניים.
"טוב תהנו, עדי אנחנו כבר נדבר" גיא אמר ושניהם הלכו.
"אז איפה הינו?" הוא שאל אותי. אוף הוא מזכיר לי את ירין:( אבל חבר אחר זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו בשביל להתגבר על ירין.
"תן לי להזכיר לך" אמרתי לו ונישקתי אותו.
עבר הערב והלכנו גם לשבת עם כולם. עומר התיישב ואני ישבתי עליו.
"אתם ביחד?" אפיק שאל וכולם פתאום הסתכלו עלינו.
"כן" אמרתי ונראה לי שהסמקתי טיפה.
"מזל טוב אחותי" הוא אמר טיפה ביובש.
"תודה" אמרתי לו באותו טון. הגיעה השעה שלוש וכולם הלכו, אז אני ועומר עלינו לישון בחדר שלי. התקלחנו, החלפנו בגדים-הוא לקח מאפיק והלכנו לישון ביחד.
אני מקווה שהוא יהיה זה שיחליף את ירין!