"תודה"

"תודה" הייתה המילה האחרונה של הנערה היפיפייה עם כובע הגרב האדום.
–
הכרתי אותה לפני מספר ימים בבר מקומי שנאלצתי לבוא אליו בעקבות החברים שלי, היא ישבה ליידי בבר ודיברה עם הברמן ואני החלטתי להיכנס לשיחה, זאת אמנם לא הייתה שיחה מעניינת במיוחד אבל היא גרמה לי לשרוד את הלילה ההוא. כשיצאתי מהבר באותו הלילה אמרתי לה ולברמן שלום בנימוס ויצאתי עם החברים שלי שהיו שיכורים כמו בכל לילה ולכן הייתי צריך להסיע אותם הביתה.
"אז מה? דפקת את הזאת עם הכובע?", אחד מחברי שאל אותי כשנכנסו לרכב ואני התעלמתי מהשאלה שלו. אולי זה בגלל שהוא היה שיכור או אולי בגלל שאני שונא שהוא מחפיץ נשים אבל בכל זאת החלטתי לשתוק בכל מהלך הנסיעה עד שהגענו לבית שלי, תמיד אחרי שאנחנו הולכים לבר אנחנו חוזרים לבית שלי בגלל שהוא תמיד ריק בלילות כי ההורים שלי רופאים והם עובדים במשמרת הלילה בבית החולים.
למחרת בבוקר לאחר לילה ללא שינה קמתי והכנתי לעצמי קפה ממש כמו בכל בוקר, ההורים שלי חזרו מעבודה והחברים שלי הסתלקו מהבית לפני שהספקתי להתעורר, פתחתי את הדלת כדי לקחת את העיתון כמו בכל בוקר.
אך זה אל היה כמו בכל בוקר, זאת הייתה הפעם השנייה שראיתי אותה, עדיין עם הכובע האדום שלה עומדת ומחכה ליד הדלת שלי. שאלתי אותה מה היא עושה בבית שלי ואיך היא הגיעה לכאן והיא אמרה לי שהיא עקבה אחרי המכונית שלי אתמול בלילה כדי לדעת איפה היא תוכל למצוא אותי שוב הפעם והיא נרדמה בטעות במכונית שלה, הצעתי לה להיכנס לבית שלי אבל היא סירבה בנימוס והסתובבה.
לאחר ההיתקלות המבלבלת הזאת לא ראיתי אותה במשך חודשים, בכל שבוע הלכתי עם החברים שלי לאותו הבר וחיכיתי לה ליד הברמן איך היא מעולם לא חזרה. שאלתי את הברמן איך קוראים לה או אם הוא יודע איפה היא גרה אבל הוא לא ידע עלייה כלום חוץ מזה שהיא גרה בתל אביב ושהיא מוזיקאית.
לאחר חודשיים הגעתי שוב הפעם עם חברי לאותו הבר, מיואש כולי. ראיתי אותה בפעם השלישית, הפעם היא נענתה בחיוב להצעה שלי להגיע לבית שלי, בלילה ההוא גילתי עלייה הרבה.
גילתי באותו הלילה ששמה אמילי ושהיא מוזיקאית מתחילה שעברה לא מזמן לתל אביב, וגילתי באותו הלילה גם מה זה אהבה בפעם הראשונה בחיים שלי.
נפגשנו מאז כל לילה בבית שלי והפכנו במהרה להיות ביחד אך מעולם לא אמרנו את זה באופן רשמי, הכל היה מושלם במשך חודשיים עד שהגיע אותו הלילה.
באותו הלילה ההורים שלי לא היו היחידים שהיו בבית החולים, אלא גם אני ואמילי.
באותו הלילה חברי הלכו לבר כמו בכל שבוע אבל הפעם אני החלטתי לא ללכת איתם ולהישאר בבית עם אמילי. היה לנו לילה מושלם אך היא הייתה צריכה לצאת מוקדם כי היא הייתה צריכה להגיע למסיבת יום הולדת של חברה שלה. כשהיא יצאה מדלת ביתי נשמעה צרחה שהחרישה את אוזני, יצאתי בריצה אל הגינה וראיתי שאמילי נדרסה על ידי חברי השיכורים שבדיוק חזרו מהבר.
חברי התנצלו בפני ובפני אמילי עשרות פעמים, אבל אני שתקתי, כי אני לא אוהב לדבר איתם כשהם שיכורים.
"תודה" הייתה המילה האחרונה של הנערה היפיפייה עם כובע הגרב האדום,
הנערה שהפכה את החיים שלי לבעלי משמעות,
"תודה".