מאז ולתמיד – פרק 31 ואחרון

לוקאס (לוק) טיירי-

עייני לאט לאט נפקחו לרווחה לאור הבהיר המסתנן מבעד לתריסי החלון הפתוחים למחצה, כאב ראש עדין וזעיר פעם לאיטו ברקותיי.
שתיתי כל כך הרבה אמש בחתונה של רוז וג׳ון, עדיין מוזר לעקל את זה שהם התחתנו.
מצמצתי בעיניי מספר פעמים מסיט את מבטי הצידה מאור קרני השמש המסנוורות.
שתיתי כל כך הרבה אמש בחתונה של רוז שדבר הוביל לדבר ולבסוף מצאתי את עצמי כשליסה בזרועותיי.
היא שכבה לצידי, רק שמיכה דקיקה מכסה את גופה הרזה והערום.
אין לי מושג מה קרה אמש, היא הייתה כל כך יפה, לא הצלחתי לעצור את עצמי מלהתחיל איתה.
זה לא מתאים לי, ידעתי שליסה היא לא בחורה חד פעמית, אבל רציתי בזה משום מה.
אני זוכר איך השמלה השחורה והצמודה שלבשה החמיאה לקימוריי גופה הרזים, איך ששערה האדמוני נח ברכות לכתפייה, איך שפנייה היפות היו מחויכות כמעט לאורך כל הערב.
במשך כל חיי הסתכלתי על ליסה בתור אחותי הקטנה שצריך לשמור ולדאוג לה, אבל אתמול משהו השתנה, בפעם הראשונה הסתכלתי עליה בצורה אחרת לגמרי.
צורה שדי אהבתי.
נשקתי קלות לראשה, מלטף את שערה האדמוני בעדינות ונזהר לא להעיר אותה משנתה.
קמתי מהמיטה בזהירות, פוסע על המרצפות הקרות אל עבר חדר הרחצה הפרטי שבחדרי.
הבטתי על בואתי במראה, לעזאזל אני נראה זוועה.
שערי השחור פרוע, עיניי אדומות נורא מחוסר שינה וכולי מסריח מריח מריר של אלכוהול.
פשטתי את הבוקסר שנותר הבגד היחידי שלגופי ונכנסתי למקלחת הזכוכית הרחבה.
פתחתי את הברז הכסוף הקבוע בקיר, מים פושרים זרמו מעל ראשי ושטפו אותי מכל צחנת אמש.
רעש חריקה שקטה הדהד בחלל חדר-הרחצה הקטן, רעש של צעדים קטנים הגיעו לאוזניי וגרמו לחיוך קטן לעלות על פניי.
ליסה הסיטה את הוילון, מחייכת לעברי חיוך רחב ויפה החושף טור שיניים לבנות וישרות.
היא כל כך יפה, גופה הרזה והעירום מושלם, שערה האדמוני נח פרוע על כתפייה מוסיף למראה שלה עוד דרמה.
אני אוהב את זה ואני חושב שאני מתחיל לאהוב גם אותה.
היא לא אמרה דבר, רק נכנסה אל המקלחת ונעמדה מולי בגבה תחת המים הפושרים הזורמים מעלינו.
כרכתי את ידי סביב גופה הדקיק, מנשק לאט ובעדינות את צווארה החם.

נכנסתי אל הרייק, הבר-מסעדה הקבוע אליו אנחנו הולכים מידי יום, קבענו להיפגש כולנו לארוחת ערב.
הגעתי מעט באיחור, רואה את כולם כבר מרחוק, לפחות את מי שנשאר בעיירה, יושבים מסביב לשולחן הקבוע שלנו על ספות עור שחורות ורכות, מדברים, צוחקים ומחייכים אחד לשני.
ג׳ון ורוז ישבו עם הפנים לכיווני, מחובקים ומאושרים, קשה עדיין לעקל שהם באמת נשואים.
אושן ישבה מצדם השמאלי, מחייכת וצוחקת למשמע הבדיחות המטומטמות שג׳ון אוהב לספר.
קשה היה לי לקבל את זה שאושן יוצאת עם החייל ההוא, הוא היה נראה טיפוס גרוע ולא רציתי בזה בשבילה.
אבל אחרי שלמדנו להכיר אותו וקיבלנו אותו לחבורה, מסתבר שהוא לא כזה גרוע אחרי הכל.
ובגבה אלי ישבה ליסה, עיניי נתקעו על דמותה, שערה האדמוני אסוף בקוקו גבוה ועבה, היא לבשה שמלת-בד אדומה שהחמיאה לה כל כך.
התקרבתי אליהם, מתיישב לצידה הימני של ליסה וכרוך סביבה את ידי.
״זוג חדש אני מניח?״ שאל ג׳ון בהרמת גבות קטנה, מחייך לעברי חיוך ממזרי.
״כן״ ליסה חייכה בבישנות, הבטתי עליה מהצד, כל כך יפה ועדינה, עינייה הכחולות מדהימות הביטו אל שאר החבורה.
הבטתי גם אני על כולם והתפללתי בשקט בליבי שמאז ולתמיד… יהיו לנו אחד את השני.