פסיכה וקופידון-פרק 5

פסיכה התחננה לוונוס שתתיר לה לראות את אהובה,קופידון.
"הוא אינו מעוניין לראות אותך."קראה ונוס,"לא אחרי מה שעוללת לו."
היא הייתה להוטת כעס ושום דבר לא הרגיע אותה.היא רצתה לפגוע בפסיכה על שהכאיבה לבנה.
כשקופידון,הנעול בחדרו,קדח מחום גבוה וליבו דימם בקירבו.
הוא היה מלא חרטה.
"פסיכה,"הוא לחש את שמה באפלה,אחוז כאב.
הוא רצה לפרוש את כנפיו,אך הן היו חלשות מידיי בכדיי לשאת אותו.
דמעות,זלגו מעיניו בשעה ששכב במיטתו.
"אני מצטערת.."אמרה פסיכה בוכיה לונוס.
"חצופה שכמותך!"קראה ונוס,"לאחר שגרמת נזק..את עוד רוצה להכאיב לו?"
"אני אוהבת אותו…"אמרה פסיכה בדמעות.
"רק דעי לך שהוא כבר מצא לו כלה אחרת."אמרה לה ונוס.
"בבקשה,"התחננה פסיכה,"תני לי לראות אותו."
"בסדר,"חשבה ונוס על פיתרון בכדי לסלק את פסיכה מביתה בכדי שלא תטריד אותה יותר.
בעוד,קופידון נאנק מכאבי תופת במיטתו וחושב עליה.
"עלייך למלא אחר בקשותיי."אמרה לה ונוס.
"כל דבר,"אמרה פסיכה,"אעשה הכל."
כשהיא מראה לפסיכה ערמת דגנים.
"עלייך לפרק ולמיין את ערמת הדגנים הזו לשלוש ערמות שונות.יש לך זמן עד הערב.כשאחזור,אני מצפה לראות שסיימת.ואז תוכלי ללכת לישון."פקדה עלייה וונוס והשאירה אותה לבדה בחדר.
כשהיא מתחילה למיין והערמה כה גדולה..
"אני בחיים לא אסיים את זה.."חשבה לעצמה בבכי.
"אל תבכי.."נשמע קולה של נמלה קטנה.
כשהיא חושבת שמא היא משתגעת.נמלה מדברת אלייה.
"תני לי ולחבריי לעזור לך.."הציעה הנמלה,והיא וחברותיה החלו ממימנות את הדגנים.
שעת הערב הגיעה.הדגנים היו כעת בשלוש ערמות שונות.
"אני רואה שסיימת.."אמרה ונוס בראותה את הערמות המסודרות.
"כן.."ענתה פסיכה.
"לכי לישון."אמרה ונוס,"מחר אטיל עלייך משימה קשה."
פסיכה קיבלה חדר קטן בארמונה שלך ונוס.היא חשבה על מגעו של אהובה.
מצטערת כל כך על מה גרמה לו.היא לא ידעה שהוא חולה.
"מה שלומו?"נכנסה ונוס לחדרו של בנה.
"לא טוב."ענה המרפא שטיפל בו,"לא נותר לו עוד זמן רב."