אגם בנעליים של סינדרלה-חלק ד'
סומק הציף את לחיי."אמ.." הוא הביט בי במבט מתנצל והוסיף "את לא חייבת" הודתי לו בראשי, אך בכל זאת סיפרתי.
* * *
הוא שוב הביט בי ברחמים, זרקתי עליו כרית בעצבים ושתינו ציחקקנו. ואני הצלחתי לזרוק כמה מילים מתוך גל הצחוק."אל תרחם עלי, זה יותר מקשה." הוא חייך והתנצל. הצירים חרקו מעט והדלת נפתחה. רופא לבוש במדים לבנים חייך חיוך נחמד ואמר.
"מה שלומכם כאן?" "בסדר" אמרנו שתינו פה אחד. ג׳ון תפסאת מבטי, ופרצנו שתינו בצחוק מתגלגל. "כן אתם שניכם ניראים יותר טוב" הוא ענה. "איך קוראים לך?" זרקתי לעבר הרופא. "דוד" הוא ענה והחווה בידו על התג הכחול שהוחזק בחולצתו. הוא סידר משהוא במכשירים שלי. ופנה אלי "בעוד כיומיים תוכלי להשתחרר." כל הטוב שבו הייתי פג בין רגע. דמעות מלוחות הכלו להציף את עניי,וזלגו במורד לחיי. "מה קרה?" דוד הביט בי בתימהון. ג׳ון כנראה הבין אותי ופנה אל הרופא. הוא לקח אותו הצידה כדאי שאני ירגיש נעים, וסיפר לו. כשהם חזרו הרופא הביט בי במבט בוחן ואמר"אני מבין נוכל לארגן לך ניתוח מעוצשה שלא יצליח וכך נאריך את שהותך בבית חולים"
תגובות (5)
יפהה תמשיכיי
תודה❤
אוהבת, תמשיכי! אבל מה זה מעוצשה? וזה לא מציאותי שיעשו לה ניתוח בכאילו שלא יצליח- זה לא חוקי ואין רופא בעולם שזה יעלה בדעתו. ותאמיני לי שאני יודעת מה אני אומרת ולא סתם ״יורדת״ עלייך. מה שכן הגיוני זה שיישימו אותה בבית מחסה/משפחה אומנת, ויתבעו את האבא החורג.
חכי להמשך..
ותודה על ההערה..