מאז ולתמיד – פרק 27

-לוקאס (לוק) טיירי-

״היי״ אני מחייך לעבר אלכס שיושב בשולחן הקבוע שלנו ברייב, משום מה בשבועיים האחרונים כבר לא נמצאנו כאן מידי ערב כמו תמיד, משהו השתנה.
״מה קורה?״ אלכס שואל אותי ולוקח לגימה קטנה מבקבוק הבירה החום שבידו.
אני מהנהן לו בראשי כאות שהכל בסדר איתי.
״מה חדש?״ שאלתי אותו, מתיישב מולו בשולחן הגדול שבדרך כלל אמור להיות מלא, אבל היום רק אני ואלכס נמצאנו כאן.
״רוז ואחי יוצאים״ אמר בנימה קשוחה והרים את מבטו לעברי, זה לא הפתיע אותי, זה היה צפוי עוד מלפני שנים שמשהו יקרה בניהם.
״ולמה אתה כל כך פגוע מזה?״ שאלתי אותו מבולבל, לא מצליח לעלות על דעתי לבד מה הסיבה שבגללה אלכס עצבני על הזוג החדש שבחבורה.
״כי חיבבתי את רוז, פיתחתי אליה רגשות ואחרי שסיפרתי עליהם לג׳ון , יום אחר כך הוא הודיע לי שהם ביחד״ אמר במשיכת כתפיים שמנסה להראות כאילו לא אכפת לו אבל דבריו הפוכים מזה, הוא לגם שוב מבקבוק הבירה שבידיו לגימה ארוכה שסיימה את כל תכולת הבקבוק ברגע בודד.
״לא נורא אחי, יש עוד המון בחורות בעיירה״ נסיתי לנחם אותו, אבל אף פעם לא הייתי מוצלח בזה, זה לא הצד החזק שלי.
״אם זה לא היא, אז אף אחת, יותר טוב כלום… מכמעט״ ציטט לי שיר ישן שלא ידעתי מאיפה הוא מוכר לי.
גיחכתי לדבריו, בחיים לא ראיתי את אלכס ככה רגשני.
״מה את צוחק יבן זונה״ אמר וגיחך גם הוא בעצמו, גיחוך שקט שמהר דעך .
״אתה רגשני מידי, עוד חודש אתה ותומי גם ככה עוזבים לוושינגטון״ אמרתי לו בכנות, לא משנה כמה זה לא מוצא חן בעיניו.
״גם אם אתה זה שהיית כובש את ליבה של רוז, היא לא הייתה עוזבת איתך לוושינגטון, רוז רגילה לחיי העיירה הקטנים, להיות עקרת בית ולגדל ילדים, אתה לא בנוי לזה!״ אמרתי לו בנשימה אחת, מסביר לו שלא משנה אם המצב היה הפוך, הוא לא היה לטובה, וטוב המצב כפי שהוא.
״למה אתה לא בא איתנו?״ שאל אותי ונעץ את עיניו החומות מבריקות בעיניי.
מצמצתי כמה פעמים, מנסה לחשוב על תשובה מספיק הגיונית שתענה על שאלתו.
אין לי מה לחפש בוושינגטון, אני שונא שינויים, אני מעדיף להישאר פה עם שאר החבורה שנותרה ולנסות להסתדר עם שארית החיים.
״מישהו צריך להישאר לדאוג למשפחה, לבנות, אני לא יכול להשאיר את אמא שלי לבד, את אחיותיי הקטנות״ עניתי לבסוף במשיכת כתפיים שגרמה לאלכס לגחך.
״תפסיק לשקר לוק״ אמר בחיוך רחב החושף טור שיניים לבנות וישרות.
״לך תזדיין״ מלמלתי אליו בחיוך קל, קם ממקומי בשולחן הגדול והקבוע שלנו ברייב.
״אני הולך לתומי, אתה בא?״ שאלתי אותו בהרמת גבות, אבל לפני הבעת פניו יכלתי לתאר לבד כבר את תשובתו.
״אבוא מאוחר יותר, אני צריך עוד קצת אלכוהול בדם״ חייך וקרץ לעברי, קורא בידו למלצרית המטיילת מסביב לשולחנות העמוסים לקוחות.
״נתראה״ מלמלתי לעברו ופניתי לדרכי, משאיר את אלכס לבדו בשולחן הגדול והריק.

נכנסתי אל החדר של תומי, זה נראה כאילו הוא לא עזב את המיטה במשך ימים, ערמות הכביסה על הרצפה עלו על גדותיהם, והריח היה מחניק.
״אלוהים תומי! אתה לא פותח חלון?״ שאלתי מזועזע ממהר לפתוח את חלון חדרו לרווחה שאוויר לילה קריר יאוורר את חדרו המצחין.
״אל תחפור״ שמעתי אותו מלמל מאיזה פינה של המיטה, מכוסה מכף רגל ועד ראש בשמיכת קיץ דקיקה ורק אפו בחוץ כדי לנשום. לפחות הוא עושה את זה.
ליסה שברה לו את הלב, בצורה הכי מגעילה שאפשר, אמרה לו שיש לה את אותם הרגשות כמו לו ולבסוף הסתבר שלא ושברה את ליבו המאוהב.
״תפסיק להיות כמו בחורה, אני לא מאמין שנשארתי הגבר הלא רגשן היחיד בחבורה!״ אמרתי בהנדת ראש, מושך את השמיכה הדקיקה שכיסתה את תומי מעל גופו ופרץ של קללות בקע מפיו בעקבות כך.
״אני שונא אותך אחי״ הוא אמר במלמול עצבני והתיישב ישר על המיטה.
״קום תתקלח ותתלבש, ניצא קצת מהעיירה הזאת, אני מרגיש שהיא מתחילה לסגור עלי מהצדדים, נצא לאיזה בר וסרט טוב, מה אתה אומר?״ אמרתי לו שמח מההצעה שעלתה לי זה הרגע בראשי, זה יוציא אותו מהדכאון המעצבן ששקע בו.
״מה זה דייט?״ שאל אותי בכיווץ גבות לא מבין, קם ממקומו ופונה אל עבר ארון הבגדים שלו.
״אם אתה רוצה״ אמרתי בחיוך ממזרי, הוא זרק עלי חולצה מקופלת וגיחך בשקט בינו לבין עצמו.
הוא לקח בגדים ונכנס אל חדר המקלחון הקטן המחובר לחדרו הגדול.
״תזדרז ההקרנות של חצות עומדות להתחיל״ צעקתי לו מהבעד השני של הדלת הסגורה, הוא מלמל משהו מהעבר השני ואז שמעתי אותו צוחק.
לא הבנתי מה הוא מלמל, אבל לשמוע אותו קצת צוחק היה שינוי משמעותי לטובה מההתנהגות הדיכאונית שפקדה אותו.