מאז ולתמיד – פרק 24

-ליסה בל מיארנדר-

כמו תמיד אנחנו יושבות בחדרי שלשם שינוי הפעם מסודר, ישבתי על המיטה הרכה כשראשי טובע בכריות הרכות והלבנות.
רוז יושבת מהצד הנגדי בשילוב רגליים ולמולנו אושן במקומה הקבוע על כיסא המחשב המסתובב.
״אין לי כוח לעבוד היום״ אמרתי ביאוש ועצמתי את עיניי, רוז ואושן הביטו עלי מצחקקות.
״זה לא שאין לך כוח לעבוד ליסה, את פשוט לא רוצה לפגוש בתומי״ אמרה אושן בנימה שובבה וחיוך שמח על פנייה.
״גם״ השבתי להן בצחקוק קצר, מאז השיחה שלנו אותו ערב לא דיברנו שוב ואני לא חושבת שנחזור לדבר שוב.
כל כך פחדתי שזה יקרה.
״יש לי משהו לספר לכן״ רוז קטעה את קו המחשבה שלי, הבטנו עליה סקרניות ותוהות.
״נו?״ האיצה בה אושן שתמשיך לדבר ולספר לנו מה שעל ליבה.
״אני וג׳ון ביחד, רישמית״ אמרה עם חיוך מאושר על פנייה היפות והעדינות, עינייה הזהובות הבריקו בברק שונה מבדרך כלל.
״אני לא מאמינה!״ אמרתי שמחה וקמתי לחבק אותה, אני כל כך שמחה בשבילה שסוף סוף זה קרה!
״גם אני ודין ביחד״ אמרה אושן לאחר רגע קצר, הבטנו עליה המומות ומחייכות.
״איך זה קרה כל כך מהר?״ שאלתי אותה מופתעת, אבל שמחה בשבילה, מגיע לה אהבה חדשה ולא הרגשות המחורבנים שיש לה ללוק.
״הוא חייל, כבר סיפרתי לכן והוא חוזר בעוד כמה שבועות לצבא והוא ביקש ממני לחכות לו״ אמרה במשיכת כתפיים וחיוך שמח החושף טור שיניים לבנות וישרות.
״אני מקנא בכן!״ אמרתי לאחר רגע, החיוכים שלהן כל כך יפים ומאושרים, אני גם רוצה חיוך כזה.
״היית יכולה להיות עם תומי לולא דחית אותו על הסף״ אמרה אושן בתגובה.
דפקתי את ראשי בכריות הרכות ועצמתי את עיניי ביאוש.
״זה לא כמו מה שזה נראה אושן, אני פשוט לא מרגישה אליו את אותו הדבר, זה לא פייר״ אמרתי במשיכת כתפיים, אני לא יכולה להיות איתו כשאין לי שום רגש אליו.
״את תמצאי מישהו, אל תמהרי״ אמרה רוז בעידוד, היא צודקת, אין לי לאן למהר, אני עדיין צעירה.
לפתע רוז קמה ממקומה בקצה המיטה בלי לומר דבר ורצה אל חדר הרחצה הקטן שבחדרי.
״מה קרה?״ הביטה עלי אושן המומה, עיניי עדיין היו תקועות על דלת חדר הרחצה הפתוח לרווחה.
קמנו במהירות ממקומנו רצות אל עבר חדר הרחצה, שמה מצאנו את רוז כורעת ברך לפני אסלת הקרמיקה הלבנה, מקיאה את נשמתה החוצה.
אושן מיהרה לעברה, אוספת את שיערה הצידה כדי שלא יתלכלך מהקיא המבחיל.
הוצאתי במהירות מארון העץ הלבן שמתחת לכיור מגבת רכה.
״הכל בסדר?״ שאלתי את רוז שפנייה הפכו חיוורות נורא, אושן הסתכלה עלי במבט מוזר שלא הצלחתי לפרש.
״כן…״ מלמלה בקול חלוש כעבור רגע קצר, הגשתי לה את המגבת הרכה שתנגב את פנייה.
״אולי אכלת משהו מקולקל״ הציעה אושן ועזרה לה לקום מליד האסלה, תומכת בה עד לכיור שמה נשענה על השיש המבריק.
״זה כבר כמה ימים ככה, מאז שחזרתי מבית החולים אני לא מפסיקה להקיא״ אמרה במלמול עדין ופתחה את הברז הכסוף.
מים קרירים זרמו בשצף ומילאו את הכיור, היא שטפה את פיה ופנייה ולקחה שוב את המגבת הרכה, מנגבת את שיירי המים הקטנים.
״אולי כדאי שתלכי לרופא״ הצעתי, היא התיישבה על מכסה האסלה, נראה ששוב בחילה תוקפת אותה.
״זה כלום אני בטוחה, אולי וירוס, זה יעבור עוד כמה ימים״ אמרה לנו במשיכת כתפיים קטנה וחלשה.
״רוז…״ אושן התחילה לומר, אבל מיד עצרה, היא הביטה בי באותו המבט המוזר שהביטה בי בו לפני כמה דקות.
נסיתי לפרש את הבעתה, אך ללא הצלחה, לא הבנתי למה היא מתכוונת.
אושן נאנחה בייאוש והסיטה את מבטה ממני, רוז הסתכלה עליה לא מבינה כלל.
״אולי תעשי בדיקת הריון״ הציעה אושן כעבור רגע קל, שתינו התפרצנו בצחוק למשמע דברייה.
״אין מצב״ אמרה רוז מחוייכת, ״אין מצב שבעולם״ הוסיפה על דברייה.
״רוז את שכבת עם ג׳ון״ אמרתי לה לאחר רגע, אולי יכול להיות שאושן צודקת, אולי יש מצב קלוש.
אבל זאת רוז, היא אחראית, היא הבן אדם הכי אחראי ומחושב שאני מכירה, היא בחיים לא תעשה משהו פזיז כמו זה ולא תדאג לאמצעים הנכונים.
רוז הביטה במבט רדוף על הרצפה, זה נראה שלאט לאט המצב חלחל לראשה.
״אין מצב״ אמרה בשקט בכיווץ גבות קטן, ״זה לא יכול להיות״ אמרה מבוהלת והרימה אלינו את מבטה המבוהל.
״אני אלך לקנות לך?״ שאלתי אותה במשיכת כתפיים, אני לא מאמינה שזה יכול לקרות, במיוחד לא לרוז, אבל אולי אם תעשה את הבדיקה ירד ממנה הלחץ וחוסר הוודאות שמשגע אותה.
הבטתי על פנייה, היא הנהנה קלות וראו איך היא מנסה לעצור את הדמעות מלפרוץ מבעד לעינייה הזהובות.
״תחכו פה, אני יבקש מאחד הבנים לקחת אותי לסופר״ אמרתי בנשימה קצרה ויצאתי במהירות מחדר הרחצה, מוציאה את הפלאפון מכיסי האחורי ומחייגת את המספר הראשון שמופיע בשיחות האחרונות שלי.
-אלכס-

חזרתי בחזרה אל הבית הריק לאחר שקניתי את הבדיקה, רוז ואושן היו באותו המצב כמו לפני שעזבתי.
רוז יושבת על מכסה האסלה הסגור ואושן מולה מנסה לעודד אותה ולהגיד לה שהכל בסדר ואולי זה באמת וירוס והיא חולה.
״היי״ אמרתי מתנשפת ובחיוך קטן שירד במהירות.
אושן הביטה עלי במבט מבואס, היא בטח השתגעה פה עם רוז ההיסטרית.
״קחי, ניתן לך פרטיות…״ נתתי לה את שקית הסופר שבתוכה הערכה הביתית לבדיקת הריון וגררתי איתי מחוץ לחדר הרחצה את אושן הסקרנית שרצתה להישאר.
ישבנו בחזרה על מיטתי, אושן נאנחה קלות ונשכבה על המצעים הרכים.
״זה לא הגיוני נכון?״ שאלה אותי, מחפשת בעצמה תשובות.
זאת רוז הרי, לא יכולתי להאמין שרוז האחראית תקלע למצב כל כך חסר אחראיות.
אבל מאז שג׳ון חזר, היא לא חושבת פעמיים לפני שהיא עושה משהו ואי אפשר לשכוח את הפרט העובדתי שהיא אכן שכבה איתו, פעמיים…
״אני לא יודעת…״ עניתי לבסוף בכנות לאושן, אני באמת ותמים לא יודעת מה תיהיה התוצאה.

עבר הזמן בשקט, אף אחת מאיתנו לא פצתה את פיה, אושן התעסקה בהסתמסות במכשיר הנייד שלה, כנראה עם דין ואני סתם הסתכלתי על התקרה הלבנה והגבוה שמעל ראשי.
חריקה שקטה הקפיצה את שתינו במקומנו, דלת חדר הרחצה נפתחה ומשם פסעה רוז כשעיניה אדומות ודמעות קטנות ונוצצות זולגות מבעדן ושוטפות את פנייה.
הסתכלנו המומות, לא ידענו מה לומר, או איך לבקש ממנה שתגיד את התוצאה כבר!
היא הראתה לנו את ערכת הבדיקה, שתי קווים אדומים ומוחלטים הופיעו על המקל הלבן.