תם ולא נשלם – פרק 11
– פרק 11 –
"אחי איפה חברה שלך?" אלירן שאל בזמן שאני יושבת עליו וראשי מונח על חזהו וידיו עוטפות אותי, ואני מקשיבה לשיחה בין אלירן לליאב אך לא מדברת
"נופר? נפרדנו" אמר ולא הביע שום רגש
"למה?" אלירן שאל
"כי זה כבר לא היה כמו פעם" הסביר ונשען על הכיסא. וככה עבר לו עוד יום ואז בערב קיבלתי הודעה משיר בקבוצה של החברים
'מי בא מחר בבוקר לבריכה?'
'איזה בריכה?' בן שאל
'עירונית' שיר ענתה
"מאמי.." אמרתי והנחתי את ראשי על חזהו החשוף אחרי ששנינו התקלחנו
"מה?" שאל בזמן שהיה שקוע במשחק כדורגל ברצלונה מול אתלטיקו בילבאו
"רוצה שמחר נלך לבריכה?" שאלתי והתישבתי והבטתי פניו
"אבל סיכמנו שנוסעים מחר אליי" אמר
"בסדר, נהיה שעה שעתיים, נחזור לפה נתקלח אני אארגן תיק וניסע" הסברתי
"בסדר" הסכים ונאנח כי ידע שהיינו בכל זאת הולכים
"ישש, אוהבת אותך" אמרתי בחיוך ונתתי לו נשיקה חטופה על השפתיים וחזרתי לשכב לצידו
'מאשרים הגעה' כתבתי בקבוצה
'מאשרים?' מתן שאל
'כן, אני עם אלירן' עניתי
'אהה.' הוא כתב, זה נראה כאילו הוא כועס או משהו כי הוא אף פעם לא הגיב לי ככה.
"אפשר קצת תשומת לב?" שאלתי והנחתי את ראשי על חזהו והעברתי את אצבעי על הקוביות שלו
"את זאת שהייתה תקועה בטלפון עד עכשיו" אמר ונשק לראשי
"ואתה זה שתקוע על משחק כדורגל" אמרתי והוצאתי לו לשון, באתי להחזיר את הלשון אך הוא תפס אותו
"תתתזיריר מי לאישון" זה מה שיצא אבל רציתי להגיד 'תחזיר לי את הלשון'
"לא הבנתי" אמר והרים את הגבות שאגיד עוד פעם
"עינה שלוחה" הפעם ניסיתי להגיד 'בעיה שלך' אבל זה לא יצא. בסופו של דבר הוא שיחרר לי את הלשון ואני הסתובבתי עם הפנים לקיר אבל מה שהפריד ביני לקיר הייתה שידה אשר נחה ליד המיטה. אחרי חצי שעה של מחשבות אלירן כיבה את האור ואת הטלוויזיה וחיבק וקירב אותי אליו וככה נרדמנו. בוקר למחרת קמתי וראיתי שהשעה שמונה וחצי וקבענו להפגש בתשע וחצי , הערתי את אלירן ועשינו את אירגוני הבוקר שלנו, הכנתי לנו חביתה, ירקות בצד וחתיכה מהלחם ללא גלוטן שאבא שלי הכין לפסח והתיישבנו בשולחן לאכול, אחרי כמה דקות ההורים שלי ירדו ואכלו. בתשע ועשרה עלינו חזרה לחדר, אני לבשתי בגד ים שהחזיה לבנה והתחתון שחור, מעל שמתי שמלת חוף לבנה, ולקחתי כפכפים שחורים של וואנס ויצאנו לבריכה, הגענו אחרי חמש דקות וחלק מהחברים כבר היו שם. היינו שם שעתיים ואז חזרנו לבית שלי, אלירן נכנס להתקלח במקלחת שלי ואני התקלחתי במקלחת של ההורים שלי שנוכל לצאת כמו שיותר מוקדם לכיון תל אביב. לבשתי חולצת בטן רופפת שכתוב עליה 'Don't care never did' ושורט בד שחור לבן, אספתי את השיער לגולגול, התאפרתי בקטנה ונעלתי מגפיים לבנים עם עקב. סידרתי לי תיק עם בגדים שיהיה לי עד יום חמישי. נפרדתי מההורים שלי ויצאנו לכיוון תל אביב, באמצע הנסיעה עיניי התחילו להיעצם, ניסיתי להאבק בהם שלא יסגרו אך בסוף הן ניצחו ונרדמתי. אחרי שעה נסיעה הרגשתי שהאוטו נעצר, פקחתי אם העיניים וראיתי שעצרנו באלונית כדי למלא דלק, יצאתי מהמכונית והתקדמתי לאלירן
"אני הולכת לקנות גלידה, אתה גם רוצה?" שאלתי ונתתי לו נשיקה על הלחי
"כן" ענה
"איזה אתה רוצה?" שאלתי
"מה שתביאי זה טוב" אמר ואני התקדמתי לחנות שיש שם, לקחתי לשנינו טילון של מגנום והלכתי לאיפה שאלירן חיכה לי אחרי עוד שעה נסיעה הגענו סוף סוף אליו הבייתה. אלירן לקח את המזוודה שהבאתי איתי והעלה אותה לקומה שבה נמצאת הדירה של ההורים שלו, אמרתי שלום לכל מי שהיה בסלון ואז התקדמתי לחדר של אלירן עם המזוודה כשאלירן נשאר שם והביא לאמא שלו את הבגדים כדי שתכבס אותם. אחרי כמה דקות הוא נכנס לחדר וראה אותי מסדרת את הבגדים במדף שהוא פינה לי בארון שלו, הוא חיבק אותי מאחורה והניח את ראשו על כתפי
"יש לי מחר הפתעה בשבילך" לחש לאוזני, הנחתי את הבגד שהיה לי ביד והסתובבתי כך שפנינו יהיו אחד מול השני
"שהיא?" שאלתי מנסה להוציא את זה ממנו
"אם אני אגיד לך זו כבכ לא תיהיה הפתעה" אמר וחייך חיוך שובב
"לא נורא" אמרתי וכרכתי את ידיי סביב עורפו
"עוד כמה שעות את תגלי לבד" אמר וחייך את החיוך שהתאהבתי בו, אחרי כמה שניות בהן הבטו אחד לשנייה בעיניים אלירן הניח את שפתיו על שפתיי והם נעו בתיאום מושלם, התחלנו להתקדם לאנשהו, ואז הרגשתי את עצמי נופלת על המיטה והנשיקה הפכה לתשוקתית בין רגע. אלירן ליטף את בטני אשר ראו במקצת ואני תפסתי בשולי חולצתו והתחלתי להרים אותה, אלירן התנתק מהנשיקה כדי להוריד את חולצתו ואז חזר לנשק אותי בחוזקה כאילו לא התראינו כמה ימים. אחרי כמה דקות שהתנשקנו והיינו באותו תנוחה מישהו דפק על הדלת ואמר "אני לא רוצה להיכנס ולחטוף חלחלה, אבל מה נתקעתם בחדר, צאו החוצה" יניב אמר. אלירן לבש את החולצה שלו בחזרה ויצאנו לשבת איתם בסלון. ככה השעות עברו ולבסוף אני ואלירן פרשנו לחדר, התארגנתי לשינה ונרדמתי בין ידיו החסונות של אלירן. למחרת בבוקר אלירן העיר אותי בתשע ואמר לי ללבוש את מה שהניח על הכיסא בחדר שלו, קמתי עשיתי את אירגוני הבוקר ולבשתי את האוברול הכחול הקצר שאלירן בחר לי, התאפרתי, שמתי צמיד שמתחבר לטבעת, משקפיים ללא מספר ונעלתי את המגפיים השחורות שהבאתי. יצאתי מהחדר ולהפתעתי אלירן הכין לנו ארוחת בוקר, התיישבתי מולו והתחלנו לאכול. כאשר סיימנו לאכול לקחתי תיק שחור ושמתי בפנים כל מיני דברים נחוצים ויצאנו למכונית שלו
"את מתכוון להגיד לי לשם מה התלבשתי ככה?" שאלתי מסוקרנת
"לא, זו הפתעה" אמר וחייך חיוך ממזרי
"אתה יודע שאני תמיד מצליחה להוציא ממך מה זה" אמרתי עם מבט מתגרה
"הפעם לא תצליחי" אמר עדיין עם החיוך הממזרי
"רוצה לנסות?" שאלתי
"תנסי" אמר. אחרי עשר דקות בהם אני חופרת לאלירן והוא מתעלם
"טוב התייאשתי" אמרתי והתיישבתי בחזרה על הכיסא ואלירן בתגובה צחק. אחרי עוד עשר דקות הגענו לבניין גבוה, אלירן החנה את המכונית בחניון שהיה ליד הבניין, יצאנו מהמכונית והתקדמנו לבניין, נכנסנו למעלית שהייתה בלובי ואלירן לחץ על קומה מסויימת והמעלית עלתה במהירות לקומה המבוקשת, התקדמנו למשרד גדול, אלירן תקתק על הדלת ומישהי יחסית גבוה עם שיער שחור גלי פתחה לנו את הדלת
"מצאת בקלות את המקום?" היא שאלה את אלירן וחיבקה אותו וסימנה לנו להיכנס, התיישבנו בכיסאות שהיו בצד אחד של השולחן והיא התיישבה מולנו.
"את בטח מבולבלת, אני גלי שמעוני ואני סוכנת דוגמניות" הגלי הזאת אמרה
"אני עוד יותר מבולבלת" אמרתי מצחקקת קצת
"אוקיי, נתחיל בזה שאני אישתו של הסוכן של אלירן" היא אמרה והצביעה על אלירן "אלירן מתארח אצלנו הרבה, ויום אחד הוא אמר שיש לו חברה ואחרי מה שקרה עם הקודמת ממש שמחנו בשבילו, הוא הראה לנו תמונות שלך ואמרתי שאני רוצה להיפגש איתך והנה אנחנו כאן" הוסיפה ופרסה את ידיה לצדדים
"אז אני כאן כדי שתחתימי אותי לסוכנות שלך?" שאלתי
"רק אם רוצה כמובן" אמרה במהירות
"אני אפילו עדיין לא בת 17 אז ההורים שלי חלק גדול מאוד בהחלטה הזו" אמרתי
"כן אני יודעת, אבל קודם כל אני רוצה לדעת אם את מעוניינת בכלל ואז אני אתקשר להורייך לקבוע פגישה" הסבירה
"אני כן מעוניינת" אמרתי בחיוך
"מעולה, אז רק תתני לי את הפרטים של ההורים שאוכל ליצור קשר" אמרה בחיוך,נתתי לה את כל פרטים, נפרדנו לשלום והתקדמנו לדלת
"ואגב אהבתי מאוד את הסטייל שלך" אמרה לפני שהספקנו לצאת מהדלת, שלחתי לה חיוך תודה ויצאנו מהחדר.
"מה זה היה עכשיו?" שאלתי את אלירן כשנכנסנו למכונית
"פגישה עם סוכנת דוגמנויות" אמר כמובן מאליו, הסתכלתי במבט עדיין מופתע ממה שקרה עכשיו והוא פשוט צחק. אחרי כמה דקות נסיעה שהוא נוסע בכיוון אחר משבאנו
"אלירן לאן אתה נוסע?" שאלתי
"אני חוטף אותך" אמר בדרמתיות
"לא מצחיק" אמרתי ברצינות כשהוא נקרע מצחוק, נתתי לו מכה על הכתף
"היי היי אני נוהג" אמר ואני מלמלתי סליחה
"עכשיו ברצינות לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי
"את תדעי בעוד חצי שעה" אמר אחרי שהסתכל על הוויז שהראה מתי מגיעים. אחרי חצי שעה אלירן חנה באמצע שום מקום. יצאתי מהמכונית וראיתי שהעמדנו מול מקום גדול אשר מסומן בגדר, הסתובבתי לראות את הסביבה וראיתי שהים יחסית קרוב לאיפה שעמדנו. לאחר שבחנתי טוב טוב את הסביבה הסתובבתי לאלירן במבט מבולבל
"אז ככה, את יודעת שאני עוד מעט מתחיל שנה שנייה בצבא ואז אני מסיים את השירות בגלל הכדורגל, ואני לא רוצה להיות תלוי בהורים שלי אז קניתי את השטח הזה כדי לבנות בית" אמר והצביע לאזור המסומן בגדר
"ולמה הבאת אותי לכאן?" שאלתי לא מבינה
"כי אני רואה אותנו מקימים פה משפחה" אמר בחיוך
"אתה רציני?" שאלתי בהלם
"הכי רציני בעולם"אמר ואני פשוט קפצתי עליו בנשיקה. בדרך חזרה חפרתי לו על איך שאני רוצה שהבית יראה והוא אמר שאני אדבר עם הקבלן.
אז כנראה אנחנו בדרך הנכונה לממש את אהבתנו.
תגובות (3)
פארק נחמד ממש :)
תמשיכיי
תמשיכי התגעגתי לסיפור הזה :)