פגישה שנייה- פרק 20

ליאת:
"רגע רגע תעשי לי סדר!" התרגז רז. התיישבנו בתקליט, כן, אותו בר שלי ושל יותם, אבל שבראש ובראשונה הוא שלי ושל רז. רז הכיר לי את המקום כבר לפני הרבה זמן, גם בתקופה שבה נתנו לנו לשתות בלי שהיינו שמונה עשרה כי רז הכיר מישהו שהכיר את הבעלים. וכשחבר מביא חבר אז זה קל הרבה יותר. צחקתי ונשענתי על הכיסא יחד עם כוס הבירה שהזמנתי.
"אז את תפוסה עכשיו?" הוא שאל כדי להתחיל לברר מה שסיפרתי לו. הנדתי את ראשי לשלילה.
"אתה באמת לא מקשיב לי." צחקתי. הוא הרכין את ראשו ואמר שאני פשוט מבלבלת. הוא ביקש שאעשה לו סדר מאורגן בדברים, מתי הכל התחיל ומה היה מאז. אז אמרתי לו שממש אין לי כוח לכל זה, שבסך הכל רציתי לעדכן אותו.
"אבל איך את יכולה לעדכן אותי אם אני לא מבין כלום?! יותר מידי שמות ויותר מידי אנשים!"
"תירגע מותק, ארבעה בסך הכל."
"בחודש וחצי?!" הוא המשיך להתרגז. צחקתי ונשענתי שוב על הכיסא. אמרתי לו שהכל התחיל כשהוא הכיר לי את אופק, ומשם הכל היסטוריה. לרגעים רז צחק כמה אופק בחור נהדר, וכמה חבל לי שלא נתתי לו צ'אנס.
"אתה באמת לא מקשיב למילה ממה שאני אומרת." הפעם התרגזתי והתקדמתי אליו עם גופי. "לא הקשבת לזה שאופק חזר לחיים שלי?" וכבר התייאשתי. ביקשתי ממנו שיסתום את הפה והתחלתי לספר לו את הכל, בלי לחפף, בלי להגיד שאחרי ההוא בא ההוא, אלא להגיד שמות ומקום בצבא, ומתי הם הגיעו, ומה הם עשו. הסיפור שהתחיל באופק, ועבר לגיא, כשיותם חזר לרגע לחיים שלי, וכשהכרתי את נמרוד, ומה שקרה גם בביניים, דברים שלא סיפרתי לנמרוד, דברים שאופק אמר לי, הפרידה מנמרוד. והוא הקשיב לכל, הפעם מסוקרן, שקט.
"עם מי את עדיין מדברת?" הוא שאל אותי אחרי שעיכל את הדברים. אני יודעת שזה יותר מידי, הוא לא היה רגיל לסיפורים כמו אלה, לא היה רגיל לדעת שאצלי זה כל כך אינטנסיבי. הרכנתי את ראשי ושיחקתי בין שתי אצבעותיי.
"אני מבין שעם אף אחד." הוא אמר. הרמתי אליו את ראשי ואמרתי שאני ניתקתי את הקשר באופן ישיר עם שניים, אחד בגלל פרידה, ואחד כי הוא האקס שפשוט אי אפשר להמשיך לחשוב עליו, שגרמתי לניתוק עם השלישי וזה גיא, כי הבנתי שאי אפשר לגרום לו להישאר אובססיבי, אי אפשר שהוא יפריע לי להגיע לאנשים אחרים, ושהאחרון זה סיפור בפניי עצמו.
"נפרדת מנמרוד כי רצית את אופק?" הוא שאל. הטלפון שלי צלצל להודעת סמס אחרי שהוא שאל את זה. קיבלית הודעה מדנה ששלחה כנראה תמונה מהבסיס, כמו שהיא עושה בכל כמה ימים בשיחות שלנו. חייכתי לעצמי חיוך קטן וחזרתי לרז.
"לא, נפרדתי מנמרוד כי זה לא היה זה. האמת שהוא הבין, הוא הבין שזה פחות מתאים לי. כששאלנו בעצם את השאלה הידועה של 'יחסינו לאן' אחרי שלושה דייטים, הבנו שהיה טוב, אבל שזה לא ממשיך למערכת יחסים ארוכה. אני עדיין לא בנויה לזה."
"החלטנו או החלטת?" הוא שאל ולקח לגימה מהבירה שלו.
"החלטתי." נאנחתי. הוא גיחך והסתכל עליי, בחיוך שהוא רק שלו, ובאכפתיות שהיא רק שלו, ואמר שהסתבכתי, בכנות, ברוגע. נאנחתי ואמרתי שאני צריכה את העצות שלו, כי יש משהו שאין מה לעשות, והוא עדיין לא פתור, ולא משנה עם כמה בנים אני אשכב, או לכמה בנים אני אקשר, זה עדיין לא יצליח להיגמר, וזה עדיין ימשיך לרדוף, ולהוות תמיד מוקד להשוואה.
"יותם יודע?" הוא שאל ישר. הסתכלתי עליו וגיחכתי. אני לא צריכה להגיד את השם שלו והוא יבין למי אני מתכוונת. נאנחתי ואמרתי שהוא יודע שהמחשבות שלי עליו לא הפסיקו מאז הפרידה, ולמרות כל מה שעברתי, וכל האנשים שנכנסו לחיים שלי בתקופה האחרונה, הוא אף פעם לא יצא. זה כאילו אני לא מסוגלת להתחיל משהו חדש, בלי שהוא יהיה ללילה אחד, כי אחר כך, המושג הזה של מערכת יחסים מפחיד אותי, מפחיד אותי כי הוא לעולם לא יהיה מה שהיה ביני לבין יותם.
"את לא חושבת שאת מקדישה לזה יותר מידי תשומת לב?" הוא שאל. שתקתי והסתכלתי עליו בעינים עצובות. "את לא חושבת שאם היו אומרים לך עכשיו שיש חס וחלילה מלחמה, וכל הבנים האלה היו נשלחים לחזית, כולל יותם, כולל גיא, כולל אופק…"
"רז בבקשה די."
"ויכול להיות שאף אחד מהם לא היה חוזר, את באמת חושבת שיותם היה הראשון שיקפוץ לך למוח?" הוא שאל. נעצרתי והסתכלתי עליו. לעזאזל, למה הוא עושה לי את זה? רק המחשבה על המצב שכולם נשלחים לחזית ואף אחד מהם לא חוזר, שלושה בחורים נפלאים, מקסימים, מלח הארץ שכל בחורה אחרת תרצה. אבל זה כמו השאלות הנוראיות של בשביל מי היית מוכנה למות, הקיצוניות האלה שלעולם אין להן תשובה, אבל התשובה הכנה ביותר לשאלות האלה היא מה שאתה מפחד להגיד בקול.
"אתה לא יכול להשוות," נאנחתי, מרגישה את הכאב בגרוני, "אתה לא יכול להשוות בין מערכת יחסים של שנה וחצי לבין אנשים שאני מכירה חודש."
"את אומרת שלא היה חיבור? את אומרת לי שלא היה לך קליק עם אופק ועם גיא בדיוק כמו הקליק הראשוני עם יותם?! אבל את חוסמת את זה כמו מטומטמת כי הלב שלך נתון למשהו שאת לא תקבלי חזרה. ליאת אני לא יודע איך עוד לפקס לך את המציאות, אבל המציאות בה את ויותם יחד, נגמרה וזהו זה. וממה שזה נשמע, הם מוכנים להילחם עלייך, מוכנים לכל פגישה שתציעי להם, לרגעים הקטנים האלה שתראי להם שאכפת לך מהם. ומה את עושה? את מרחיקה אותם?"
"רז אתה תקבל מכות." אמרתי לו.
"על מה? על זה שאני אומר את האמת שאת מפחדת להתמודד איתה? אם אני הייתי את, יש לי בחירה ברורה." הוא אמר. הוא תמיד היה הידיד המצחיק מצד אחד, והרציני מידי מצד שני. והוא תמיד, אבל תמיד, ידע מה התשובה הנכונה. אבל כמו בשאר המקרים, גם כאן הוא לא יספר לי עד שלא אפעל. כבר כמה פעמים עשיתי טעות והוא אמר שהוא חשב על האדם השני, אבל הוא נותן לי להבין את זה בעצמי. להבין שאני, במחשבות שלי, יכולה לייעד את עצמי לבנאדם הנכון.
"זו טלנובלה שאת יכולה לצאת ממנה אם רק תרצי, את לא חייבת לשכב עם כל דבר זז, את לא חייבת את הסיפוק הזה שאת חושבת שאת צריכה, את לא צריכה לגרום לבנאדם ליפול לרגלייך, את לא צריכה את השיט הזה. כל מה שאת צריכה, זה בנאדם אחד שיכבד אותך ויחשוב שאת כל העולם, שיגיד לך שהוא מוכן להתמודד עם היציאות הקשות הביתה כי הוא מבטיח שאחר כך הוא יבלה איתך כמה זמן שהוא יוכל. כי זה מה שאת צריכה! את צריכה שבנאדם יגיד לך שיש לו זמן בשבילך!"
"ואם כבר פספסתי את ההזדמנות?" נאנחתי והרכנתי את ראשי.
"אז לפחות ניסית, לפחות מהצד שלך נלחמת. תבחרי את האחד, אני יודע שזה אחד מבין השניים האלה, ותעשי מעשה."