אבירי האדוואן: אשת הלילה- פרק 8: הבטחה של מלאך

פרק 8: הבטחה של מלאך

ג'ייק התיישב ליד ג'ולי, היא התרפאה כבר והוא עוד היה בתהליך ההתרפאות.
ג'יין העבירה את ידיה בין שיערותיה החומות בהירות ואחר כך פנתה אל התיק שהיה מונח ליד ג'ייק. היא שלפה שלושה בקבוקי קולה ונתנה אחד לכל אחד.
ג'ייק פתח את הפקק בסיבוב פשוט והצמיד את הפיה אל פיו, המשקה התוסס סיפק את הצמא שלו חלקית. הוא היה צמא למים וכך גם ג'יין, ג'ולי הצמיד את הפיה לפיה והתכוונה לשתות אך מיד שהמשקה רק נגע בשפתיה היא השליכה את הבקבוק וירקה את המשקה, צריבה הורגשה בשפתיה והפצע מיד התרפא. היא הביטה בג'יין וג'ייק שנבהלו מעט.
"אלוהים, את בסדר?" שאל ג'ייק בדאגה, "חבל שלא הזהרת אותי, משקה תוסס נצרב בעורם של הפיות. מן חולשה כזו אצלינו." אמרה ג'ולי וניקתה את הקולה משפתיה במשיכה קלה.
"אני מצטערת, לא ידעתי." אמרה ג'יין, "אני אלך לחפש מקור מים שאפשר יהיה לשתות מים באמת. תביאו את הבקבוקים שלכם."
ג'ייק הושיט את בקבוקו לעבר כף ידה של ג'יין, ג'ולי הושיטה את ידה אל עבר הבקבוק הזרוק, הוא השתגר לכף ידה והיא הניחה אותו בכף ידה של ג'יין. היא חייכה חצי חיוך וג'יין הלכה לחפש מקור מים ביער הגדול.
"למה את והשבט שלך מסתתרים?" שאל ג'ייק לאחר שתיקה של כמה דקות, הוא הרים את כף ידו אל עבר הפנס הסגול בעינו והניח אותו על הפנס בעדינות. הוא נאנק בשקט והיא הביטה בו.
"תביא אני אעזור לך." היא אמרה, אצבעותיה זהרו בצבע זהוב מואר. בדיוק כמו רבקה היא הניחה את אצבעותיה הזוהרות על פנסו של ג'ייק. הוא גנח מכאב והפנס נרפא לגמרי.
"יש לנו הפיות יכולות נוספות, אנחנו בעלי כוחות ריפוי ויש לנו היכולת להתכווץ לגודל קטנטן ולשלוף כנפיים מגבינו." היא חייכה, "הכרתי אבירת אדוואן שגם היא יכולה לרפא אנשים באותה היכולת."
"האחווה מגיעה אל האזורים פעם בכמה זמן, היא פוגשת את ראשי האזור או היצורים, הם בוחרים אחד והוא צריך להעניק להם את הזכות לקחת ממנו את היכולת להיות יצור." הסבירה, הוא כיווץ את עיניו מעט.
"הם לוקחים את הכוח של היצור והופכים אותו בחזרה לבן אנוש רק בשביל שלאבירים שלהם יהיו כוחות?" שאל ג'ייק באי הבנה, הוא לא הבין את מאיפה הזכות לעשות זאת.
"היצורים קוראים לאותם יצורים שנלקחים מהם הכוחות 'המבורכים' אני יודעת שאתה לא תבין את זה אבל אנחנו, היצורים, שונאים להיות יצורים." אמרה וחייכה אליו מעט,
"הייתי עושה הכול כדי להיות כמוך, אנושי." היא העבירה את כף ידה העדינה על לחיו המסורטטת. הוא חייך ואמר "אני לא אנושי." הוא הפשיל את שרווליו ומיד היא הורידה ממנו את היד והניחה אותה על הסימנים. היא הביטה בו בפליאה.
"אתה חצי מלאך וחצי שד." היא חייכה בפליאה, "את לא מפחדת עכשיו ממני? הרי אני שד גם כמו שאמרת."
היא נדה בראשה. "אתה לא רואה את זה אבל אני כן, האור שבך, הכוח של המלאך שלך משתלט על היותך שד. כל מי שאמר שסביב ליבך נמצאת אפלה שגא, האור עוטף את ליבך ג'ייק." הסבירה,
"אתה הרבה יותר מלאך מאשר שד." היא חייכה והוא הסמיק מעט, הוא הניח את כף ידו מתחת לכף ידה ועם כף ידו השנייה הוא העביר את אצבעו על משטח כף ידה.
כאילו מצייר מעין ציור ומתרכז רק בעיניה.
"אני מבטיח לך, אני אעשה כל מה שדרוש בכדי שאת תהיה אנושית." לפתע אצבעו זהרה והציור שצייר על ידה הפך למעין קעקוע יפיפייה. דמעות עמדו על עיניה.
"זאת שבועה של מלאך. הסימן הזה הוא שבועת מלאך." היא התרגשה והביטה בקעקוע, הוא כמעין חותם מעוגל שבתוכו נמצאת האות A מסולסלת בצורה יפיפייה. "אז זה רק מחזק את הבטחתי, אני לא אפר אותה לעולם." חייך, זה דיי מהיר בשביל להבטיח כזה דבר. הרי הוא רק הכיר אותה וכבר הוא מבטיח לה הבטחה שכזאת, אך הוא היה כל כך מאוהב שלא שם לב אפילו למה שהוא עושה.
היא הניחה את כפות ידיה על לחיו וזינקה על שפתיו בנשיקה, הוא העביר את שפתיו על שפתיה כמעין ליטוף עדין והשניים התנתקו לאחר כמה שניות. ליבם פעם בחוזקה.

ג'יין שפכה את כל תחולת הבקבוקים על שיח, היא מצאה נהר ארוך ויפיפייה שמוביל לצוק מרהיב וגבוה. היא הניחה בקבוק אחר בקבוק על הנהר והניחה אותו כנגד זרימת הנהר בכדי שיותר מים יכנסו אל הבקבוק. כך עשתה עד ששלושת הבקבוקים היו מלאים במים.
"אפשר לעזור?" היא שמעה לפתע קול ונבהלה, היא זינקה במקומה ובטעות החליקה אל תוך הנהר. היא בלעה מעט מים, כשהוציאה את ראשה אל מחוץ למים היא לא שמה לב שהיא נסחפת אל הצוק בגלל הזרימה. "אני לא יכולה." היא אמרה, משתעלת. המים היו קרירים והם שוב סחפו אותה אל תוך המים ושוב היא בלעה מים. היא הרגישה כאילו החמצן עומד להיגמר, כשהרימה את ראשה היא ראתה את המראה היפיפייה והמרהיב, עשרות עצים ארוכים שהיו נראים נמוכים הופיעו מתחת לצוק, המדשאות היו נראות כמו רצפת שיש ירוקה והשיחים היו נראים כמו נמלים, כמובן שאז היא הבינה שהיא עומדת ליפול מן הצוק."תחזיקי מעמד!" היא שמעה את אותו קול ואז היא התנתקה מן הנהר והייתה באוויר למשך כמה שניות. מתחת לרגליה כל מה שיכלה לראות היה את הנהר הקטנטן שנמצא עשרות מטרים מתחתיה.
"לא!" אותו קול זעק ולפתע היא הרגישה כאילו משהו אוחז בה, היא הביטה לצד וראתה אותו. בגדי העור שלו היו מוכרים ושיערו הזהוב המתולתל התנופף מעט ברוח. הוא אחז בה בידו ובידו השנייה הוא אחז באבן אפורה גדולה, "איאן?" שאלה, היא הייתה ממש מתחת לזרם המים שיורד מן הצוק והיא בלעה כמויות שגרמו לה להשתעל ולהיחנק. הוא צעק והשליך אותה כנגד זרימת הנהר אל הקרקע הבטוחה.
בשארית כוחותיו הוא הרים את עצמו וזינק גם הוא אל הקרקע.
היא השתעלה וכמויות מים יצאו מפיה, ג'יין ראתה את פניו. עיניו היו כחולות ושפתיו היו דקיקות. הוא היה בעל כמה פגיונות שהיו תלויים על חגורתו. זה לא היה איאן.
לפתע היא ראתה שחור והתעלפה.