תכשיט החיים-פרק 2

שבוע לאחר מכן כל בריטניה געשה ורעשה מהגילוי המפתיע שגופתו של פיליפ רובינסון (שנחשב לאחד האנשים המצליחים ביותר בתחום העיתונאות) נמצאה שרויה על הספה בדירתו על ידי שכנתו הקשישה שהתלוננה על ריח רע "ממש כשל גויה" שהגיע מהדירה שלו.
כל העיתונים בבריטניה כתבו כתבות דרמטיות על מותו ושלחו כתבים לנסות ולמצוא את קרובי המשפחה של רובינסון כדי שיסבירו להם- למה בן אדם מצליח כל כך יתאבד ועוד בצורה מוזרה כל כך ועם מכתב שמסביר שהוא רוצה למות בלי שמישהו ידע? אולי יש לו עבר פסיכולוגי? אולי הוא היה בן אדם דכאוני?
כמובן שעוד באותו היום התנהל ויכוח נוראי בין הכמרים לבין העיתונאות לבין המשטרה על כך שרובינסון ביקש שהעיתונאות לא תדע על מותו ובטח שלא תכתוב עליו וזאת אשמתה של המשטרה שלא שמרה על המידע בסודיות מהעיתונים, ועכשיו הם הפריעו למנוחתו של אדם מת וכל לונדון יכולה להימחק בגלל זה. כן, הכמרים שם דרמטיים מאוד…

מרי רובינסון התעוררה לצלילי בטלוויזיה, היא הזדעזעה לא ממה ששודר בה אלא מהשעה שבה התעוררה-07:37 בבוקר, עוד 23 דקות בדיוק המרפאה עומדת להיפתח והיא עוד לא לבושה ומוכנה לצאת…
היא זרקה על עצמה את הג'ינס והחולצה הראשונה שמצאה בארון ריססה על עצמה קצת בושם וטסה לאמבטיה, היא צחצחה שיניים במהירות הסתרקה והתאפרה במהירות שיא, לאחר מכן היא רצה למטבח וזרקה שתי חתיכות לחם שחור ותפוח לתוך שקית האוכל יחד עם המפתחות והטלפון שלה. היא נעלה במהירות זוג סנדלים ויצאה בהליכה מהירה למכונית.
בכל הזמן הזה היא אפילו לא טרחה להציץ החוצה מרכבה ולראות את כל הכתבים ששרצו במקום, למרות העובדה שיש להם רק עיתון אחד בעיירה הקטנה והלא מעניינת שלהם…
כשהיא הגיעה למרפאה היא הציצה בשעונה ואמרה לעצמה "תודה לאל הגעתי בזמן, ויש לי עוד זמן להכין לעצמי כוס קפה!"
היא נכנסה למרפאה הקטנה שלה והציצה אל מאחורי הדלפק, ניקול (המזכירה) כבר ישבה שם והקלידה במהירות איזה דף חשוב או משהו כזה, למרי לא באמת היה אכפת באותו רגע…
היא נכנסה למטבחון הקטן והכינה לעצמה כוס קפה, טעמו לא היה כל כך טוב (בלשון המעטה) אבל זה הקפה היחיד שהיה להם במרפאה ומכיוון שמרי לא הספיקה לשתות קפה בבית היא נאלצה להסתפק במה שיש להם במרפאה.
פעמון הדלת מצלצל, לקוח נכנס. ברקע היא שומעת כלב נובח.
"מרי! יש לקוח שצריך שתבדקי את הכלב שלו!" צעקה ניקול ככה שכל העיר שמעה למרות שהמרפאה לא הייתה כל כך גדולה, "אני כבר באה" ענתה מרי ולבשה אחת החלוק הלבן שלה בזמן שלגמה לגימה אחרונה מהקפה שלה.
"אני אקח את הכלב שלך לבדיקה, תוכל רק לומר לי אם זו בדיקה שגרתית או שיש בעיה כלשהי?" שאלה מרי את הלקוח
"יש לו כאבי בטן, אבל הייתי מעוניין גם לספר אותו" ענה הלקוח והצביע על כלבו המלוכלך ומלא הקשרים ששכב על הספה.
"כן, כן אני רואה" היא ניגשה אל הכלב כדי להרים אותו אבל הלקוח עצר אותה וצעק "לא! שלא תעזי להרים אותו!" מרי הביטה בו במבט מבולבל, הלקוח הביט בה במבט מתנצל, הסמיק קלות והסביר "הוא פשוט נורא תוקפני כלפי אנשים שהוא לא מכיר…"
מרי חשדה בלקוח אבל לא סילקה אותו כי בעיירה קטנה כל כך צריך לנשק את רגליו של כל לקוח שמוכן להיבדק אצל הוטרינרית הצעירה ולא לנסוע לעיר הגדולה כדי להיבדק ע"י וטרינר מוסמך. "בואו איתי ותביא איתך את הכלב שלך" אמרה מרי ונכנסה לחדר שהיה גם משרדה, הלקוח כמובן הלך אחריה כשהכלב בידיו, הוא נכנס לחדר וסגר את הדלת.
"אין צורך לסגור את הדלת, זו לא הולכת להיות בדיקה פולשנית או כואבת" אמרה מרי ופתחה את הדלת, הלקוח סגר אותה חזרה וענה
"לפני שתבדקי את הכלב אני צריך לדבר איתך", הו יופי! חשבה מרי, כמה נפלא! עוד מחזר שלא מבין את הרמז…
"על מה את צריך לדבר איתי?" שאלה מרי בחוסר אכפתיות ניכר
"הכלב הזה, טוב למען האמת זה לא ממש כלב" אמר הלקוח והניח את כלבו על השולחן, משך את פרוותו וחשף רמקול ומכשיר הקלטה, בצד נחו להם מצלמה ומחשב נייד קטן והכל היה ארוז בתוך תיבה שקופה בצורת כלב, "ידעתי שלא תסכימי לקבל אותי כדי לראיין אותך לכן זייפתי כלב חולה, אני יודע שיצאתי לא בסדר אבל בבקשה! הריאיון הזה ימנף לי את הקריירה!" מרי ההמומה התיישבה על כיסא, נשמה כמה נשימות עמוקות ולמרות הכל צעקה עליו "למה באת לבזבז לי את הזמן?! אני לא מסכימה להתראיין ולא אכפת לי כמה הריאיון הזה ימנף אותך! אתה תשלם מחיר מלא על בדיקה ותספורת אחרת תצטער, ועכשיו צא מכן ולך לדלפק כדי לשלם!"
"את לא רוצה שאציג את עצמי קודם?"
"לא! אני רק רוצה שתעוף מכאן!"
"אני אציג את עצמי בכל זאת, שמי הוא טום באואר ובאתי לראיין אותך על מותו של אחיך, פיליפ רובינסון. אני רק רוצה לשאול אותך כמה שאלות קצרות על אחיך ו…"
"הוא מת?!" קטעה אותו מרי, "איך הוא מת? למה הוא מת? מה קרה? למה הוא לא אמר כלום?!" נראה היה שמרי התבלבלה קצת וראיינה את טום במקום שהוא יראיין אותה…
"את לא ידעת על מותו? איזו מין משפחה אתם הייתם?!"
עיניה של מרי התרחבו, פיה נפער לרווחה והיא הייתה על סף בכי, היא ופיליפ לא דיברו ביניהם מאז גיל 15 כשאבא שלהם נפטר והם נותרו לבד לגמרי, אמם ברחה ולא חזרה. כל אחד נסע למקום אחר כדי לנסות ולמצוא את החיים שהם כל כך קיוו לחיות, ועכשיו אחד מהם מת.

מרי נותרה לבד בעולם…