זה כבר לא אותו דבר

היי כולם!!
זאת פעם ראשונה שאני מעלה משהו אז אני ממש אשמח לתגובות:)
קצת רקע כללי כזה: אני בת 15, ומידי פעם אני כותבת קטעים קצרים שפתאום עולים לי לראש.
אני אתחיל בלכתוב סיפורים קצרים, ואם יהיו הרבה צפיות ותגובות אז אני אעבור לכתוב סיפור בהמשכים על החיים שלי:) אז אם אתם רוצים סיפורים ארוכים רק תגידו:)
לפני בערך שנתיים היה מישהו שהייתי ממש מאוהבת בו והוא די שיחק איתי משחקים סתם, אז רוב מה שאני אעלה בהתחלה יהיו דברים שכתבתי עליו, ואז זה כבר יהיה על ההתגברות עליו וזה:)
זהו סיימתי לחפור מקווה שתאהבו<3
__________________________________________________________________

זה לא אותו דבר. פעם הייתה לי תקווה, סיבה לקום בבוקר ולהמשיך את היום.
הייתי חושבת עלייך גם בלי לשים לב, הייתי כותבת את השם שלך על הזכוכית כשהתקלחתי, ואז שטפתי את עצמי עם המים שלך. הייתי כותבת את השם שלך בחול על החוף, מבטיחה לעצמי שנבוא לשם כשנהייה ביחד, ונותנת למים לסחוף את כל החלום הזה לים. הייתי שרה לך שירים ומציירת לך ציורים. חולמת על הילדים שלנו ועל הבית שיהיה לנו..
וככה כל יום. כל היום. כל הלילה.
לא משנה מה קורה מסביב, אני תמיד הייתי חושבת עלייך.
ולא הבנת אותי. אולי ניסית להבין, ולא הצלחת. אולי סתם התעלמת.
אבל לא הפסקתי.
ככה הייתי שנה שלמה. אולי אפילו יותר. 365 ימים הקדשתי בשבילך.
אבל לא הבנת את זה.
ולא הפסקתי.
ובכיתי, כל יום.
חשבתי שכל יום שעובר יש לנו פחות יום להיות ביחד.
ולא הבנתי את זה שאני כופה את עצמי עלייך ואתה לא הבנת שאני באמת אוהבת אותך.
כתבת הכל כדי לצאת ידי חובה.
והאמנתי לך, כמו תמיד.
פגעת בי.
נפגעתי, בכיתי, לא ראיתי כלום חוץ ממה שאמרת, שחתך לי את הלב, כל פעם קצת.
ביקשת סליחה.
סלחתי לך. כל פעם מחדש. סלחתי ונפגעתי מחדש, ונוצרה לי עוד שריטה בלב.
הייתי אובססיבית אלייך.
ובעצם, לא נתת לי כלום.
התקשרתי אלייך מחסוי כל יום, עד שכבר זכרת את הקול שלי, וידעת לנתק כששמעת אותו.
הייתי קוראת מחדש את השיחות שלנו כל יום, וכל פעם הייתי מתרגשת מחדש.
ואז היה עוד יום רגיל שדיברנו. ואני אפילו לא זוכרת איך זה קרה, פשוט הכל התפוצץ לי בפרצוף.
זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי
שאתה באמת לא אוהב אותי.
והתחלתי לצעוק עלייך ולבכות.
ולא הפסקתי לבכות.
לא ידעתי מה לעשות יותר.
פשוט הלכת. אתה כבר לא כאן יותר.
ועכשיו אין לי באמת סיבה לחיים. אין לי שאיפות. נשאר חלל ריק.
ואתה, המשכת. כבר יש לך חברה אחרת, חיים אחרים. שכחת.
אני זוכרת.
כי זה קשה לשכוח מישהו שנתן לך כל כך הרבה לזכור.