love in the city עונה שנייה-פרק 50 ♥

הגעתי לפארק אחרי הליכה של בערך חמש דקות וישבתי עם חברות שלי על ספסל אחד שם.
שיר:"וואי תקשיבו… אריאל הוא ממש לא מה שחושבים עליו! הוא ממש חמוד ורגיש למרות כל הפוזה שלו!"
דניאל:"באמת? הוא נראה הכי ערס שיש"
אני:"דיברתי איתו כמה פעמים ותאמיני לי שהוא באמת ערס"
אגם:"שיר תיזהרי שהוא לא סתם עושה את עצמו"
ים(עוד חברה שלי):"כבר מישהו ניסה לעשות את זה עליי פעם אבל בסוף שמעתי אותו מדבר עם חברים שלו ואז הוא קיבל את הכאפה של החיים שלו"
שיר:"פשוט קשה לכן לפרגן לי נכון?! איזה מין חברות אתן?!"
אני:"שיר תרגעי… אנחנו רק דואגות לך"
שיר:"אז תודה רבה על הדאגה! אני הלכתי!" היא אמרה והלכה ורק באותו רגע שמתי לב איך היא התלבשה. בדיוק כמו השרמוטות שמסתובבות פה.
"מה עובר עליה? רק מנסים לדאוג לה…" דני אמרה.
"נכון, אני ממש לא מכירה את שיר ככה" ים אמרה וכולנו הסכמנו.
"אני אלך לדבר עם אריאל, נראה מה יש לערס להגיד על זה" אמרתי והלכתי לכיוון הספסל של הי"בתניקים שבינהם היו גם אראיל, רון ולירן ואפילו רן ונאור.
"היי" אמרתי לכולם שם והיו כמה שהחזירו לי 'היי' אבל לירן, רן ורון פשוט הסתכלו עליי במבט עצבני. אני שונאת שהם עושים את זה! ככה אני מתלבשת וזהו! ישבתי איתם קצת ואחרי חמש דקות אריאל ביקש לדבר איתי בצד. וואו.. זה מפתיע.
"מה רצית?" שאלתי אותו כשהלכנו למקום צדדי שלא רואים אותנו.
"מה אמרתן לשיר עליי?!" הוא היה נשמע קצת עצבני. אוקיי אור.. את חייבת ללכת משם לפני שהוא לא ישלוט בעצמו.
"כלום, למה מה קרה?"
"את בטוחה שכלום?!" הוא שאל והתקרב אליי קצת כשאני הולכת אחורה. "כן! עכשיו ביי אני צריכה ללכת" אמרתי ובאתי ללכת אבל הוא משך בידי.
"אפשר להישאר פה עוד קצת אם את רוצה" הוא אמר.
"לא תודה!" אמרתי לו עם חיוך מזוייף.וניסיתי להמשיך ללכת אבל הוא רק הידק את אחיזתו ומשך אותי אליו ככה שהינו ממש קרובים.
"אני יודע מה אמרתן עליי לשיר, ואת האמת אתן צודקות, אבל אל תדאגי חיימשלי, גם אם תנסי לשכנע אותה לרדת מזה היא פשוט לא תקשיב לך ותלך"
הוא אמר "חכה חכה… היא תקשיב לי ואז היא תזרוק אותך לאלף עזאזל!" אמרתי.
"ועכשיו בנושא אחר…" הוא אמר ופשוט נישק אותי! אני לא מאמינה עליו! ידעתי שהוא זבל אבל לא ידעתי שעד כדי כך!
התנתקתי ממנו מהר, נתתי לו סטירה וחזרתי לשבת עם חברות שלי. בינתיים הן המשיכו לדבר ולרכל על כולם.
"אור הכל בסדר? את שקטה" אגם אמרה לי.
"כן, אבל…" באתי להמשיך אבל רן בא אלינו ואמר:"אגם אפשר אותך רגע?" ואני ואגם הינו בשוק!
"כן…" היא אמרה ובאה אחריו.
"אור אז צה רצית להגיד?" שני שאלה.
"דיברתי עם אריאל… וזה נכון.. הוא ממש לא חמוד ובטח שלא רגיש!" אמרתי להן.
"אז מה נעשה עם שיר?" ים שאלה.
"ניתן לה ללמוד מהטעויות…" אמרתי בקול לא מרוצה. אבל אין ברירה אחרת, אם יש משהו אחד שאריאל צודק בו זה ששיר לא תאמין לנו.
דני וים הלכו הביתה, אז חזרתי לספסל של לירן וכולם.
אין לי מושג מה לעשות עם הנשיקה שלי עם אריאל… אני פשוט צריכה לקוות שרון לא יודע כלום. באתי והתיישבתי עליו ושיחקתי קצת בשיערו.
הבנים המשיכו לדבר והגיעה השעה שתיים וחצי.
"רון בוא נחזור.." אמרתי לו.
"עוד חמש דקות" הוא אמר.
"לירן צריך לחזור" אמרתי.
"אור סתמי" הוא ענה.
"רנוש בוא נחזור" אמרתי לו והוא פשוט נתן לי כאפה קטנה בראש.
"טוב עכשיו אני הולכת הביתה לבד וכולכם יכולים ללכת להזדיין מצידי! ביי!" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי ופתאום הרגשתי שתי ידיים מרימות אותי, זה היה רון.
"חחח דיי רון תוריד אותי!" אמרתי לו תוך כדי שאני צוחקת."מה נראלך שהייתה היציאה הזאת אה?!" הוא אמר באיום מזוייף.
"זה לא משנה כי זה גרם לך לקום!" אמרתי כשאני עדיין באוויר.
"פשוט אמרת לנו ללכת להזדייו אז…" הוא אמר אבל קטעתי אותו כשאמרתי:"לא לזה התכוונתי יא חרמן!" אמרתי לו והוא הרים אותי עכשיו כמו נסיכה (כמו חתן וכלה) ונתן לי נשיקה. וואו אני מרגישה כל כך רע עכשיו… איך אני אספר לו עכשיו שאריאל הבן זונה הזה נישק אותי?! וואו מה קרה לי… אני מקללת יותר מידי בזמן האחרון חח…
"אז רוני בוא אליי לישון" אמרתי.
"מחר נישן אצלך והיום נישן אצלי" הוא אמר.
"סבבה, והתחננתי לאמא ואבא שלי שיתנו לנו חדר לבד עד שהם הסכימו!"
"נסיכה שלי את! ואחד האחים שלך יודע על זה?"
"נראלך?! הם יהרגו אותי לפני שדבר כזה יקרה" אמרתי לו ושנינו צחקנו עד שהגענו לדירה שלו. וואו הוא אשכרה סחב אותי כל הדרך…
"אתה לא נורמלי שסחבת אותי כל הדרך!" אמרתי לו כשנכנסנו.
"את קלה ברמות מטורפות, את חייבת לאכול יותר!" הוא אמר לי.
"לא נכון! אני ממש שמנה" אמרתי לו.
"חחח לא.. פשוט את מלאה במקומות הנכונים גמדה!" הוא אמר וצחק כשאני הסמקתי ברמות. "אור את יודעת שיפה לך אדום?" הוא שאל וצחקנו.
"חוצפן!" אמרתי לו ועליתי מעליו במיטה שלו.
"מה את מנסה לעשות?"
"לרתק אותך למיטה" אמרתי.
"אהה… ככה?" הוא שאל וריתק אותי כשהוא מעליי וצחקתי.
"ותקשיב יש לנו שבוע הבא שיעור היפהופ, מישל סוף סוף חזרה מחו"ל" אמרתי לו והוא הנהן.
"חחח טוב רד ממני ותביא לי בגדים שלך ללילה" אמרתי לו.
"כן המפקדת" הוא אמר והביא לי חולצה ומכנס קצרים שלו.
עשינו את כל האירגונים של הלילה ואפשר להגיד שבסוף נתתי לו את מה שהוא רצה;)
-בוקר-
התעוררתי ונזכרתי שהיום יום שבת ומחר אנחנו נוסעים לאילת!
קמתי ועשיתי את כל אירגוני הבוקר שלי, ירדתי למטה ,שתיתי נס וצפיתי בטלויזיה עד שרון קם בשתיים עשרה.
הוא הכין לעצמו נס וצפינו ביחד בסרט עד שהוא קיבל הודעה באייפון. הוא קרא אותה והיה נראה כאילו הוא בשוק.
"אור יש משהו שאת צריכה לספר לי?" הוא שאל ברוגע אבל ראו שמבפנים הוא עצבני.
"למה? מה כתוב שם?" שאלתי.
"תעני על השאלה"
"רון רק שתדע שזאת לא אשמתי! זה הכל בגלל אריאל!" אמרתי ועלו לי דמעות.
"דווקא פה הוא אומר שזאת אשמתך!" הוא אמר לי.
"למי אתה מאמין?! לחברה שלך שאוהבת אותך עד אינסוף או לחבר האידיוט שלך?!" שאלתי אותו.
"הוא אומר פה שאת קינאת בשיר ונישקת אותו"
"איזה שקרן! זה הוא זה שכל הזמן היה מתחיל איתי!"
"אז מה קרה שם?" הוא שאל קצת יותר רגוע.
"הוא עובד על שיר בזה שהוא משקר לה על מלא דברים ואז רציתי לדבר איתו כדי שיפסיק אבל אז הוא הודה בזה ופשוט נישק אותי!" אמרתי ופה יצאו הדמעות. רון שתק והתכתב כנראה עם אריאל.
"אור אני לא יודע למי להאמין אבל…" הוא התחיל להגיד וקטעתי אותו:"מה?! אתה לא יודע למי להאמין?! דווקא ממך הייתי מצפה לדעת למי להאמין! נראלך שאני אבגוד? אני?! דבר ראשון זה בחיים לא יקרה כי יש לי כבוד עצמי וכי אני יותר מידי אוהבת אותך, ודבר שני זה לא יקרה כי אחים שלי יהרגו אותי אם הם ידעו! ועכשיו ביי הלכתי הביתה, אני מקווה שתקבל קצת שכל בזמן הזה" אמרתי לו, לקחתי את האייפון ובאתי לצאת אבל הוא אמר:"אז זהו… קצת עיצבנו אותך ואת בורחת?" וחייך חיוך מתגרה.
"חיימשלי… אני מקווה בשבילך שלא תדע מה זה לעצבן אותי" אמרתי לו.
"דווקא נראה שהתעצבנת" הוא התקדם אליי.
אני יודעת מה הוא מנסה לעשות וזה חא יילך לו! "תתפלא שלא" אמרתי וניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה.
"רון תביא לי את המפתח" אמרתי והסתובסתי אליו.
"אהה המפתח הזה?" הוא שאל והוציא אותו מהכיס.
"דיי תביא לי אותו"
"בואי קחי" הוא אמר. התקדמתי אליו אבל ברגע האחרון הוא הרים אותו באויר. שונאת את הקטעים האלה שתמיד עושים לי כי אני גמדה!
"רון דיי! אתה לא רוצה להאמין לי אז סבבה, תחשוב על זה ונדבר מחר" אמרתי לו והוא נאנח והביא לי את המפתח.
יצאתי מהבניין שלו והלכתי ברגל לבית שלי, שהוא בערך עשר דקות מפה.
נכנסתי הביתה וראיתי את שלו וחברים שלו כולל אריאל צופים בטלויזיה באיזה סרט אקשן מפגר. זה פשוט הזויי שבנים מתמגנטים לטלויזיה אם יש סרט אקשן או ספורט.
עליתי למעלה, נכנסתי לחדר שלי, הוצאתי מזוודה והתחלתי לארגן את הדברים לאילת. לקח לי שעה לארגן את הכל. החלפתי לבגד ים, ירדתי למטה ויצאתי לבריכה.
נשכבתי על אחת מהמיטות שיזוף, הרכבתי משקפי שמש ועצמתי עיניים.
"אור לכי תכסי את עצמך, אני וחברים שלי פה עכשיו" שלו אמר. פחח חושב שהוא אומר לי מה לעשות!
"ביי שלו" אמרתי לו ולהפתעתי הוא הלך.
"אור לכי עכשיו להחליף בגדים" שמעתי את הקול של רן. ידעתי שהוא לא יוותר.
"רן תעזוב אותי עכשיו"
"אור אני לא צוחק! לכי תחליפי! מה חבר שלך היה חושב עכשיו?!"
"רן תעזוב אותי! דיי כבר! אני אפילו לא יודעת אם יש לי חבר עכשיו אז ביי!" אמרתי לו ואת החלק האחרון אמרתי בשקט.
"מה זאת אומרת את לא יודעת אם יש לך חבר?! אור את רוצה שנרביץ לו?"
"לא! דיי כבר רן! תעזבו אותי! שלושתכם! נמאסתם עליי ברמות עם כל הנידנודים שלכם!" אמרתי חו וכנראה שצעקתי קצת לאט לאט וכולם בחצר הסתכלו עליי ולשלו לירן ורן היו מבטים די מעוצבנים.
"ביי" אמרתי לרן והלכתי לכיוון השער של הגינה. "אור! נו מה את ילדה קטנה?!" רן צעק לי. "היא בטח במחזור…" לירן אמר ושמעתי כמה קולות שקצת צחקו מזה.
עצרתי במקום והתקדמתי לכיוון לירן שהיה ליד הבריכה.
"לירן, דווקא ממך הייתי מצפה לדעת לסתום את הפה לפעמים" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מבולבל, אז בשנייה דחפתי אותו לתוך הבריכה וכולם צחקו עליו. מגיע לו!
"אור חכי חכי!" הוא צעק לי מרחוק כששוב התקדמתי לשער.
יצאתי מהגינה והלכתי לכיוון הבית של אגם… רק היא יכולה לעזור לי עכשיו!
דפקתי בדלת והיא פתחה לי.
"אגמי תודה לאל שאת פה!" אמרתי לה וישר חיבקתי אותה.
"מה קרה אורוש?! ולמה את עם בגד ים?" היא שאלה ואז קצת גיחכה.
"עזבי את הבגד ים… יש לי משהו הרבה יותר גרוע לספר לך" אמרתי.
"אז חכי שנייה, אני מחליפה גם לבגד ים ונשב בבריכה פה" היא אמרה, עלתה לחדר שלה וירדה אחרי שתי דקות. יצאנו לחצר שלה, נכנסנו לבריכה וסיפרתי לה את ה-כ-ל! היא הייתה בהלם ממה שאריאל עשה.
"אז… את ורון נפרדתם?!"
"לא יודעת, זה נראה כאילו הוא רוצה ולא רוצה להיפרד"
"אז אתם חייבים לדבר מחר! ואני מקווה שתחזרו כי הייתם כאלה חמודים ביחד!" היא אמרה וחייכתי. וואלה היא באמת הצליחה להחזיר לי את המצב רוח!
"אוקיי גמי, אני חוזרת עכשיו הביתה ותבואי אליי מחר בערך בארבע בבוקר וניסע לאילת"
"אוקיי, ביי אורה, אל תדאגי את תתגברי על כל מה שיקרה!" היא אמרה, נפרדנו וחזרתי הביתה כמובן אחרי שהיא נתנה לי בגדים שאני אוכל ללכת ברחוב חחח…
חזרתי הביתה, התעלמתי מכל המציקים ועליתי לחדר להתקלח ולישון לקראת מחר.