קאלי

התאהבתי בקאלי, אלת המוות וההרס
מהשנייה הראשונה שהעיניים שלי נחתו על הטוסיק הקטן הזה שלה, יושב שם, מתנוענע קלות בחוסר חשק, בתוך טייץ אפור וצמוד, בזמן שהיא מגישה לבני תמותה משועממים וחוצפנים בירות כאלו ואחרות, מהשנייה הזאת ידעתי שהיא תמעך אותי . אל תשאלו אותי למה אלת המוות ממלצרת כמו אחרונות האבודות אבל פעם אחת היא אמרה לי שהיא עצבנה את וישנו או שיבה או אחד מהאלים האלה והוא העיף אותו לפה שתראה מה זה חיים. מצחיק, העונש של אלת המוות הוא לראות מה זה חיים.
לא מחייכת הרבה, קאלי, בעצם היא כמעט אף פעם לא מחייכת, היא כן פותחת פה וחושפת שיניים שהמצב מחייב, מי שלא מכיר אותה יכול לחשוב שהיא באמת אדיבה מספיק בשביל לזכות אותו בחיוך, אבל בתכלס, כמעט אף פעם קאלי לא מחייכת. שמעו אנשים, לעבור בעולם הזה ולזכות לראות את המוות מחייך אלייך זה משהו, משהו טוב, משהו טוב מאוד, משנו שקשה לוותר עליו. גם אם אחרי פעם או פעמיים היא רק פותחת פה וחושפת שיניים בשביל שתהייה מבסוט, שגם בזה יש משהו, המוות פאקינג מתאמץ בשביל לרצות אותי, המוות בכבודו ובעצמו מכין לי סנדויץ' בבוקר עם שוקולד או חביתה מה שבא לי, מסדר את החדר, עושה לי כביסה מוצץ לי לפני השינה, אאאאחחחח אין על המוות הזה עם הטוסיק החמוד שלה והחיוך החד פעמי הזה.
ואני, אני אידיוט, כי כמו כל בנאדם נורמלי לא סמכתי על המוות, ובצדק, קאלי ידועה שהיא בוגדנית והרסנית, בת זונה הזאת לא רואה בעיניים, מסתובבת כמו ילדה קטנה רק רוצה כיף וכיף, וואלה והיה כיף. לי היה כיף. לה היה כיף. לנו היה כיף. מה כבר אפשר לבקש יותר מכיף בעולם המעפן הזה, הכל גם ככה חארטה בלתי נגמרת, הבל הבלים, שטויות במיץ, דברים לא מעיינים, רק הכיף חשוב! היא רצתה רק כיף ואני רציתי את כל כולה. היא אפילו ניסתה לזרום איתי על זה אפילו רצתה לפגוש את ההורים ועדיין לא. לא יכולתי לקבל אותה, לסמוך עלייה, לאהוב את מה שהיינו .פחדתי, לא אמנתי שהיא באמת רוצה אותי, ראיתי רק את הרע כל הדברים שיותר גרועים מהמוות עצמו. ואז קרה הדבר הכי גרוע, בגדתי בה, ולא בשביל הכיף, סתם בשביל לבגוד בה בשביל להרגיש שאנחנו עכשיו תיקו. אפילו אמרתי לה את זה, חח איזה ילד. משם לא היה לאן לחזור.
קאלי אלת המוות וההרס הראתה לי את פרצופה האמתי, בלי חיוך, רק חושך. בדיוק כמו שידעתי שתעשה.