הראשונה היא שכואבת

"רק אחת" הוא אומר לה.
"היא ממלאת את פי בטעם דם וחלודה."
"הראשונה היא שכואבת" הוא אומר לה.
"היא כמו לבלוע גוש צמר פלדה."
ואז הוא מתנפל עליה. ביחד למטה קורסים.
"לא! מה 'תה עושה?"
מתגלגלים.
"פה גדול!"
עוצרים בתסבוכת איברים. הוא מסתכל עליה ובין העיניים שלהם מתחלפת הפוגה.
היד שלו מטיילת, הוא מדגדג בבטן. היא מנסה להשתחרר. לא בנחישות, בהתפרקות…
"זה לא מה שאת חושבת. שום דבר לא יעזור."
"תסביר לי למה כל פעם מחדש…"
"כי החיים חוזרים, חביבתי, חוץ ממה שיעבור."
"אומרים: הכול עובר, חביבי-"
"-חוץ ממה שבמחזור."
"וזה יחזור?"
"תמיד. הראשונה היא כל אחת. את לא יודעת?"