שיתוף ראשוני.. אשמח שתקראו

השעה 1:16 בלילה. יושבת על קו לילה. לא יכולה וגם לא רוצה לעצור את האצבעות שמתקתקות במהירות.
זקוקה לכתיבה הזאת. אוהבת אותה. שמחה.

אני מרגישה טוב. סוף סוף לאחר הרבה זמן אני מרגישה שיעלה חזרה. בכיתי הרבה הערב. הרגשתי על קצה הצוק. חלשה חסרת אונים וללא כוחות. אבל עכשיו… חזרה לי האמונה.
המטפלת שלי כזאת מדהימה. קיבלה אותי אליה בשעה כזו. 11 וחצי בלילה במוצאי שבת . ואני דיברתי ושתקתי וכעסתי ובכיתי וזרקתי לה המון בפנים.
והתבונה שלה, מה משהו.. הייתי רוצה להרגיש משהו מזה מתישהו.. ידעה להקשיב לשתוק לדבר ולדחוף. הרגשתי שהיא לא מוותרת עליי.
הרגשה מדהימה.

והיא הזכירה לי כמה טובה אני. ומוכשרת. ומדהימה. וכמה העתיד עוד צופן לי. והיא הזכירה לי במה אני טובה. ושהחיים שלי באחרויותי. ומה יהיה איתם. והצליחה להחזיר לי את האמונה בטוב .. שיהיה טוב. שמגיע לי טוב.
וסוף סוף קיבלתי תשובה לשאלה ששיגעה אותי כל כך הרבה זמן- למה אני כל כך סובלת אם אני כה צעירה ויכולותיי כל כך ענקיות…
והתשובה היא שהפער בין היכולות שלי למציאות שלי הוא פשוט גדול מידיי ולכן אני כה מתוסכלת. ובגיל 19 עדיין אין לי אפשרות טכנית להביא לידי ביטוי כמה דברים בתוכי.

הבעיות שלי לא נפתרו הלילה. ועדיין יש המון כאב. המון. אבל נכנעתי. נכנעתי לחוסר אונים שלי ולכאב שלי. לעובדה שאני מכורה ולנצח אשאר. שאני זקוקה לקבוצות ולדרך. שאני זקוקה לצעדחם ולאלוהים.
אני מוכנה להיות שוב במקום הכואב שמכיל את הכאב. כמו בהתחלה. לפני שנתיים. כשכל יום רק להיום לקום ללכת לעבודה ולקבוצה, לשתף, ולבכות. לשחרר. הכל.
לקבל את זה שאין פיתרון אחד מהיר אלא חיי מורכבים מפיסות פיסות של רצון התמדה אמונה וכאב. ולהרגיש את הדרך.
אלוהים תדאג לכל. אני בטוחה בכך.
היא עשתה את זה כבר במצב דומה מאוד.. היא תעשה את זה שוב. היא מסוגלת.

אני מרגישה טוב.. רגועה קצת יותר.. יש בי תקווה

"אחרי כל שקיעה באה זריחה" .. אני מרגישה שהזריחה שלי מתקרבת.
תודה על ההקשבה. ♡