שנאה לא בא בחשבון?! פרק -6-

סורי על האיחור.. אני מקווה שמישהי זוכרת מה קרה… תהנו…

פרק -6-
אלפונסו צעד בחדרו הלוך ושוב. "חייבת להיות דרך להעיף את האלביונית המסריחה הזאת," אמר לחתול שלו, מר דווינקי.
"אסור שהיא תישאר כאן," חזר ואמר שוב ושוב. "אם היא תישאר הכל ייהרס. חייבת להיות דרך להעיף אותה."
אלפונסו הסתכל מבעד לחלון, השחר התחיל להפציע. בחוץ הבחין במלך שהסתובב בין הגנים.
הוא הכיר את שגרת יומו של אולף כמו כף ידו. הוא ידע שבשעה חמש וחצי בבוקר המלך מתעורר ולאחר חמש דקות נוספות במיטה הוא קם עושה את פעילות הבוקר שלו ואז מתארגן. לאחר מכן הוא מתיישב בחדרו וסועד את ארוחת הבוקר, אותה ארוחת בוקר שגרתית ומשעממת, לאחר מכן הוא יושב בגנים קרוב לשעה ואז פונה לעיסוקיו, לפעמים גם היה מנגן בפסנתר. אלפונסו ידע שמידע זה כח, וכדי להשיג מידע הוא צריך להיות בקיא במה שקורה בממלכה.
"למה הוא הביא אותה, מה המטרה שלו?" מלמל אלפונסו בשקט. הוא פנה לחתולו ואמר, "אנחנו צריכים לבדוק את הנערה, לראות מי היא באמת." הוא חייך ברשעות והמשיך, "בשביל להרוס אלביונית צריך להכיר אותה ולדעת עליה הכל, כמו המלך."
הוא העיף מבט נוסף בשמש שהחלה לזרוח וחיכה לשעה המתאימה לפעול.

קסנדרה התעוררה בחיוך על השפתיים, היא ירדה מהמיטה והתארגנה במהירות. היא הסתכלה על צמתה שהייתה מונחת על כתפה, משום מה התחשק לה לגוון, לעשות קצת שינוי בשיערה. מעולם לא היה לה את החשק לעשות משהו בשיערה, לא גם כשאן ביקשה ממנה שתתן לה להתעסק בשיערה.
"אן," התכווצה קסנדרה שנזכרה בחברתה. עבר הרבה זמן מאז שהיו ביחד והיא התגעגעה אליה. היא התגעגעה לסבתה ואחותה, היא רצתה לדעת מה שלומן, אם סבתה עוד לוקחת את התרופות שהצליחה לגנוב בחירוף נפש מהמוכר לאחר שקיבלה את מרשם הרופא. ואחותה, מלודי, עושה את שעורי הבית ואת המטלות הבית במקומה.
היא העיפה מבט אחרון במראה ולבסוף החליטה לכרוך את צמתה מסביב לראשה כמעין סרט לשיער. היא הדקה את הקצוות בסיכות והסתכלה בסיפוק על התוצאה.
היא התכוונה לצאת אבל משהו בראשה אמר לה לחזור חזרה ולראות את התיק שלה. היא הסתובבה בחזרה ופתחה את הארון, הוציאה את התיק ושפכה את תכולתו על המיטה.
קסנדרה הסתכלה על החפצים השונים שהיו מונחים על המיטה. היא לקחה את שתי החרבות הקצרות שלה והרימה אותם, חרבות הבהיקו לאור השמש.
היא עשתה כמה תנועות לחימה וחייכה לעצמה. תחושה בעצמותיה אמרה לה שזה יהיה רעיון טוב לקחת את החרבות איתה והיא הכניסה אותם לתוך הכיס של הסינר. היא הסתכלה לראות שזה לא בולט וחייכה שהכיס היה מספיק גדול להסתיר את החרבות.
קסנדרה יצאה מהחדר וצעדה לעבר המטבח, בפנים ישבה דריינה ואכלה ארוחת בוקר, היא התיישבה לידה ואמרה, "בוקר טוב."
דריינה חייכה ואמרה, "בוקר אור, יש אוכל שבלה עכשיו מבשלת, קחי לך קצת."
קסנדרה הנהנה בראשה, לקחה לעצמה לאכול והתיישבה בחזרה סביב השולחן.
לאחר שגמרו את ארוחת הבוקר, שטפה דריינה את הכלים ואמרה, "טוב, בואי נשאל מה המטלות שלנו להיום."
הם צעדו לעבר בלה שעמדה ליד הסירים.
"בלה, מה אנחנו עושות היום?" שאלה דריינה.
בלה הסתכלה על שניהם ואמרה, "דריינה, את תקלפי את שאר הירקות שעל השולחן וקסנדרה את תעזרי לי היום לבשל."
דריינה הסתכלה על קסנדרה בחיוך ולחשה לי בלי קול, "בהצלחה."
קסנדרה חייכה ואמרה, "כמה קשה זה כבר יכול להיות?"
בלה חייכה חיוך ידעני ואמרה, "עוד נראה לגבי זה, עכשיו בואי נתחיל."
"קחי את הירקות שכבר קולפו וחתכי אותם."
קסנדרה הנהנה בראשה. לקחה את הירקות מהשולחן ואת הסכין מדריינה והתחילה לחתוך במהירות.
"וואו, את זריזה," אמרה דריינה לאחר עשר דקות לאחר שראתה שכל הירקות חתוכים.
בלה חזרה הנהנה בראשה ואמרה, "ועכשיו נכניס לתוך הקדרה ונשים מעל הלהבה, בואי תעזרי."
קסנדרה הכניסה את הירקות לתוך הסיר ועזרה לבלה לשים את הקדרה מעל האש.
"תגידי לי, למה החלטת להתגנדר?" שאלה דריינה בחיוך.
קסנדרה הסתכלה על דריינה בתמיהה והתכוונה לענות כשבלה קראה, "קסנדרה, בלי דיבורים, בואי לעזור לעשות את הבשר, הנסיך יחזור מחר, מאוחר בלילה. אני רוצה שהוא יאכל."
"כריסטופר לא כאן?" התפלאה קסנדרה.
"הנסיך בשבילך," אמרה בלה בחומרה והמשיכה, "הוא נסע לעיירה הסמוכה. שמעתי שבזמן האחרון יש תקיפה של שודדים אז המלך שלך את הנסיך עם קבוצה של שומרים לעזור ולהביא להם אוכל, כזה אצילי מצד הנסיך." ולפתע בלה נראתה מוקסמת.
קסנדרה הסתכלה על דריינה שאמרה בלי קול, "קוקו."
קסנדרה צחקה ואמרה ולפתע נשמעה עוינת. "נחמד מצידו לעזור לאנשי הממלכה שלו."
דריינה משכה בכתפיה ושאלה מחייכת בממזריות, "אז בשבילו שיחקת עם השיער שלך?"
קסנדרה נגעה קלות בשיערה. "לא." אמרה במהירות.
"זה בסדר אם את מתחילה להתאהב בו, גם לי היה התאהבות קלה."
"מה קרה, גילית את הפרצוף האמיתי שלו, חרא של נסיך?" שאלה קסנדרה בחיוך מתוק.
"קסנדרה, אני ממליצה לך להיזהר כי עוד יכולים להרוג אותך על דיבור כזה," אמרה בלה והסתכלה עליה במבט רציני.
קסנדרה הנהנה בראשה אך אמרה, "אני מאוימת במוות והכנסה לצינוק יותר ממה שאת חושבת, אני לא חושבת שעוד כמה מילים שאני אגיד ישנו משהו."
"בכל זאת, קסנדרה אני ממליצה לך ואומרת לך שתיזהרי," אמרה דריינה.
קסנדרה משכה בכתפייה ושאלה, "טוב, אז מה עוד יש לעשות?"
בלה פתחה את פיה לומר משהו אך באותו רגע נפתחה דלת המטבח ובחור צעיר נכנס פנימה.
"הי, בנות," אמר בחיוך.
הנשים שעמדו במטבח חייכו והוא המשיך, "יש לי כאן שתי דברים בשביל העלמה טרנר?"
קסנדרה הסתכלה על הבחור ולא יכלה שלא לחייך. הוא היה נאה. תווי פנים בהירים. שיער חום-בלונד מלוכלך, עיניים כחולות אף סולד ושפתיים אדומות ורכות.
היא התקרבה לעבר הבחור ואמרה, "אני קסנדרה."
הבחור הסתכל על קסנדרה בחיוך. הוא לקח את ידה ונשק לה בעדינות, "עלמתי."
קסנדרה צחקקה במבוכה ושאלה, "מה המשלוח בשבילי?"
הוא קפץ מעט ואמר, "אוה," הוא יצא מהמטבח וחזר כעבור רגע עם קופסה גדולה וסגורה בצבע ורוד אפרסק.
"מה זה?" שאלה דריינה בסקרנות והתקרבה לראות ואיתה גם כל שאר נשות המטבח.
"לא יודעת," אמרה קסנדרה ומיהרה לפתוח את הקופסה. בפנים נחה השמלה המלוכלכת של מליסה.
קסנדרה גלגלה עיניים ושמעה את דריינה אומרת, "נחמד מצד הנסיך לשלוח לך שמלה, אבל חבל שהיא התלכלכה?!"
קסנדרה צחקה ואמרה, "זה לא מהנסיך זה מהעלמה ברייטון, הרסתי לה את השמלה. היא דרשה שאני אנקה אותה אחרת אצטרך לשלם לה על שמלה חדשה."
היא החזירה את השמלה למקום ושאלה את הבחור, "ומה המשלוח השני בשבילי?"
דלת המטבח נפתחה ולבפנים נכנסה–
"אן," צרחה קסנדרה באושר, היא זרקה את השמלה לצד ורצה לחבק את חברתה. "התגעגעתי כל כך," לחשה באוזנה.
אן חיבקה אותה חזק ולאחר כמה דקות הרפתה והם התרחקו כדי להתבונן אחד בשנייה.
"אני לא מאמינה, זה נראה שנים מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה," אמרה אן בחיוך ומחתה בגב ידה מספר דמעות שזלגו במורד לחייה.
קסנדרה חייכה ואמרה, "כמה ימים ועדיין, מה שלום סבתא ומלודי, הן בסדר?"
אן גלגלה עיניים ואמרה בחיוך, "הן בסדר גמור, אימא שלי דואגת שמלודי תכין את שעורי הבית ואת המטלות שלה ודואגת שאליזבת תיקח את התרופות שלה."
קסנדרה הסתכלה עליה ואמרה, "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך."
במשך כמה שניות היה שתיקה עד שהבחינה קסנדרה שכל נשות המטבח כולל הבחור החתיך נועצים בהם מבטים.
"אוקי, זה מוזר," אמרה קסנדרה באיטיות. "אולי כדאי שנצא החוצה?"
אן הנהנה בראשה והן עזבו את המטבח.
כאשר עמדו בחוץ, לא יכלה קסנדרה לבחון את גזרתה של אן. "ירדת קצת במשקל או שאולי נדמה לי?"
אן חייכה ואמרה, "קצת קשה לי להשיג אוכל בזמן האחרון."
קסנדרה לקחה את ידה ואמרה, "אז תאכלי כאן היום."
אן הסתכלה על קסנדרה בהסתייגות והאחרונה גררה אותה חזרה למטבח. "בלה, את יכולה להביא לי קצת מה שנשאר מארוחת הבוקר?"
בלה הנהנה בראשה והניחה על השולחן צלחת מלאה כל טוב.
"תאכלי," אמרה קסנדרה בחיוך ואז פנתה אל בלה ושאלה, "אני צריכה לעשות עוד משהו?"
"כן, בואי תעזרי לי עם הירקות והדגים, יש עבודה רבה. וכשחברה שלך תגמור לאכול היא יותר ממוזמנת לעזור," אמרה בלה ופנתה לקצוץ את הירקות.
קסנדרה החליפה מבטים עם דריינה ואן ולא יכלה שלא לחייך.